לא נשנה את העולם

השבוע הושמע לראשונה שירם החדש של יהורם גאון ועמיר בניון "אני ואתה לא נשנה את העולם". "לא יחדיו ולא לבד, לא בשיר ולא בחג". גאון מכריז על פקיעת ההבטחה, שהפכה להמנון, של חברו אריק איינשטיין מ-1970: "אני ואתה נשנה את העולם". היום, גאון ואיינשטיין משני עברי הגשר.

אין לנו עוד עניין בתיקון עולם. אז, בימיה של גולדה ונעליה, היה זה נעלה לעשות למען הכלל; לשנות את העולם. ש"יבואו כבר כולם". בין אם המטרה היא לבנות מולדת בדרכם של גולדה או של בגין, ובין אם דובר בחבורת "לול", שהבטיחה יונה, חיים שפויים וסקס בחוף מציצים.

ואילו היום - התכווצנו לאג'נדה האישית-פרטית. לעשות לביתנו במקום לטובת הכלל ולמען הזולת. "לא איתך ולא איתי" בלשון בניון וגאון. "לא בים ולא באש, לא בצחוק ולא בדם ולא פה ולא שם". האדם לעצמו. בחצרו.

ואולי זוהי דמותנו במילניום החדש. מפלגות שהתפרקו ממטענן האידאולוגי ומשווקות במקומו דימוי תקשורתי של מנהיג מתחלף. לא עוד תיקון עולם. תרבות הרייטינג מאדירה סלבים, כוכבי תקשורת ותוכניות ריאליטי. גיבורי התרבות שלנו. ובמקום לשנות עולם אנו מסתגרים ו"עושים לביתנו". רואים עולם דרך מסך הטלוויזיה והסמארטפון. כך רואים עולם שלישי שהגיח לתחנה המרכזית; אלימות, שחיתות ואסונות טבע, מבכים את מר גורלו של הזולת וממהרים להתנחם באח הגדול ובהינף שלט חוזרים אל השלווה האישית-פרטית.

ואם חשבנו שהדור הצעיר, שהתמקם לפני שנתיים בשדרות רוטשילד - יבקש שוב לשנות את העולם, הנה גם הם חיפשו גאולה אישית. מנהיגי המחאה מבושמים בכנסת או מחפשים משכן במועצות העיר. ויתרו על ההזדמנות לשנות את העולם ועשו שינוי לעצמם.

וגם איינשטיין ויתר. התכנס בדירתו, ומגיח ממנה לעיתים נדירות. את הבימה, הקהל החי והדיבור עם הקולקטיב הוא נטש. ואולי זרעי האינדיבידואליזם נטמנו על-ידו בשיר כבר במקור. שהרי הוא שר "אני ואתה". ה"אני" מוביל. ובהמשך, בשיר של יענקלה רוטבליט, אריק מצווה "צא מזה" ומציע: "אז אולי תפסיק עם העולם לריב".

לאותו מקום חוזרים היום גאון ובניון, ומותירים לנו רק נחמה קטנה: "אם רק נשתנה בעצמנו קצת, זה יספיק".

האם זה סוג של ייאוש וויתור על הסיכוי שיחד נבנה כאן ארץ טובה וצודקת יותר? או שמא עדיף - במקום להטיף לזולת, "לעבוד" על עצמנו? "אם רק נשתנה ננסה מעט זה יספיק לעולם"? כמשנת גאון ובניון.

על כריכת תקליט "גשר הירקון" משנות ה-60 מופיע הדיאלוג הבא: יהורם: "מי אתה?", אריק: "אני איינשטיין", יהורם: "אם אתה איינשטיין, אז אני גאון...". בהמשך אריק שואל בדואט עם שלמה ארצי: "האם אפשר לחיות בתוך בועה?" ומשיב: "חוזרים הביתה", אך גם מבטיח: "להתראות באיזו הופעה...". סוג של נחמה.

* הכותב הוא השותף המנהל במשרד עורכי הדין גורניצקי.