הכיתה המצולמת: האם בעתיד כל שיעור בבית-הספר יתועד?

מה קורה כשמכניסים מצלמה לכיתה בבית-ספר? האם מורה שמתועד במהלך השיעור ירגיש חופשי ומשוחרר - או יחשוב כל הזמן מה יגיד "האח הגדול" על הדרך שבה הוא פותר משוואה על הלוח או מבקש שקט מהתלמידים?

ואיך ירגיש תלמיד שמשיב תשובה לא נכונה - אולי אפילו מגוחכת - ויודע שהכול מצולם? נכון, מדובר בצילום לצרכים פנימיים, לצורך שיפור ההוראה. אבל מי יודע איך ומתי תצוץ הפדיחה ביוטיוב או בפייסבוק.

לא מעט דילמות מוסריות עולות לגבי השימוש במצלמות וידיאו בכיתות הלימוד. משרד החינוך בישראל, למשל, נעזר במצלמות שממוקמות ברחבי בית-הספר לצורכי אבטחה ולמניעת ונדליזם, אולם לא אפשר את הצבתן בכיתות, ודאי לא באופן קבוע.

ועדת החינוך של הכנסת, שדנה בנושא בקיץ 2010, הציתה דיון ציבורי בעצם הרעיון של מצלמות אבטחה, וחבריה הדגישו אז כי הם רואים בהצבת מצלמות בכיתות פגיעה בצנעת הפרט.

כיום הגישה משוחררת יותר. כבר השנה צולמו שיעורים של מורים למתמטיקה במסגרת פרויקט משותף של משרד החינוך, קרן טראמפ ומכון ויצמן; ובשנת הלימודים הקרובה יורחב השימוש במצלמות בכיתות הרבה יותר, בכפוף להסכמתם של המורים המצולמים ושל הורי התלמידים.

"אנחנו רואים חשיבות עליונה בשימוש בשיעורים מצולמים", אומר מוטי רוזנר, מנהל אגף א' לפיתוח מקצועי של עובדי הוראה במשרד החינוך. "מדובר בצורך פדגוגי, על גבול ההכרח. אין שאלה בכלל. הצילומים מסייעים למורה לראות את נקודות החוזק ואת החולשות שלו. המטרה היא לצלם מורים 'חזקים' שהצפייה בהם תסייע לאחרים, ומורים פחות חזקים, שילמדו באמצעות הצילומים כיצד להשתפר.

"כבר בשנה הקרובה נקיים קורסים למורים, שייעזרו בשיעורים מצולמים עם דגש על שני היבטים: ההיבט הגנרי - איך המורה מתנהל בכיתה בלי קשר למקצוע הנלמד. למשל, כיצד הוא מגיב לשאלות ומתייחס לתלמידים שלא משתתפים; וההיבט הדיסציפלינרי, שיתמקד בהוראת המקצוע הספציפי - למשל, איך מסבירים מהו רצף זמן לילדים שמתחילים ללמוד היסטוריה".

- ובכל זאת, ישנם קשיים משפטיים, ואולי אפילו אתיים.

"נכון. אנחנו כפופים להוראות הלשכה המשפטית של משרד החינוך וחייבים לקבל אישור מראש מההורים, מצוות בית-הספר ומהמורים המצולמים. החוזה הכתוב שהם חותמים עליו צריך להיות מאוד חד-משמעי באשר למה שנעשה עם הצילומים. ואגב, מספיק הורה אחד שלא מסכים שהילד שלו יצולם, כדי שהמצלמה תישאר מחוץ לכיתה".

- כמה מקרים כאלה היו לכם עד עכשיו?

"אני לא יודע להגיד לך. ההתנגדויות נשארו ברמת בית-הספר ולא הגיעו אלינו. גם אם מורה לא מסכים להצטלם, אני לא יכול לכפות עליו, והיו גם מקרים כאלה. כשמעבירים שיעור, תמיד אפשר למצוא מה לא בסדר. הרעיון הוא להשתמש בצילום ככלי לפיתוח אישי ולא כהזדמנות לביקורת פוגענית; אבל אם מורה חושש, אני לא יכול להכריח".

- איך אפשר לשכנע אותו?

"אנחנו מאמינים שאם נראה תיעוד של מורים טובים, זה יסייע להפוך את השיטה לתרבותית ולמקובלת; ומוכנים לאפשרות שיהיו מורים שיסכימו להצטלם, בתנאי שרק הם יוכלו לצפות בצילומים, כשעם הזמן הם יהיו מוכנים להפיץ את השיעור המצולם לפורומים יותר ויותר רחבים. אנחנו מניחים שכשהם יגיעו למצב שבו מומחים יגידו להם שהשיעור שלהם מבריק, הם ודאי ישמחו לשתף אותו עם אחרים".

פרדוקס הצופה

זה אינו הפיילוט היחיד שמסתובב כיום בעולם. בנושא הזה קיימים כמה שחקנים מאוד מרכזיים. אדם גלר, בעל הסטארט-אפ אדתנה (edthena, שילוב של המילים education ואתנה, אלת החוכמה), פיתח גם הוא תוכנה שמשלבת תיעוד בווידיאו עם מתן פידבקים למורה.

העיקרון שגלר יציג ביום חמישי הבא בפורום השנתי השביעי לחינוך - שיוזם מפעל הפיס בהשתתפות נשיא המדינה ושרי החינוך, האוצר והמשפטים - נשען על שילוב של חונכות עם וידיאו: השיעורים מצולמים, והחונך או החונכת שנבחרו לעבוד עם המורה צופים בווידיאו וכותבים את הערותיהם על המסך (על צג הזמן בווידיאו אפשר לראות גם באיזה חלק מהשיעור מדובר, ולחזור אליו).

בריאיון טלפוני מלוס אנג'לס, גלר לא שש לדבר על השאלות האתיות שעולות. לשיטתו, "לא צריכה להיות כאן בעיה, אם כולם מסכימים שהרעיון הוא להשתפר ולקבל עזרה. ברור שאף מורה לא יסכים לשתף פעולה עם התוכנית אם יחשוב שהוא עלול להיות מפוטר בעקבות הצילומים, אבל המטרה כאן היא ליצור העצמה באמצעות תמיכה מקצועית, מתוך הנחה שמורים לא נולדים טובים, אלא נעשים כאלה בהדרכה המתאימה".

פרופ' יורם עשת, מייסד המרכז לחקר חדשנות בטכנולוגיות למידה וחבר בסגל המחלקה לפסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטה הפתוחה, סקפטי מעט יותר: "כמו בסוגיית המאגר הביומטרי, מצד אחד השירות - כלומר איכות ההוראה - עשוי להשתפר; ומצד שני 'האח הגדול' - במקרה הזה מוסדות החינוך - מקבלים הרבה מאוד כוח ביד. הם יכולים, על סמך הצילומים, לפטר מורים ולהעיף תלמידים. בעידן שבו מה שמוגדר כחסוי ושמור מוצא פעמים רבות את דרכו לרשת, בלי שאף אחד ידע איך, נוצר פה כלי מעקב מסוכן.

"מה יעלה בגורלו של מורה שצועק על תלמיד או של ילד שכל הכיתה צוחקת עליו, והתמונות מוצאות את דרכן לרשת? אני בספק אם הורים יסכימו לסיטואציות כאלה. גם לי, כמי שמרצה הרבה שנים, לא היה נעים שיתעדו שיעורים יומיומיים שלי, ואחר-כך ינתחו אותם. יש בזה משהו מלחיץ".

הכתבה המלאה - במגזין G