מסעדת חוות צוק ברמת-אביב: האוכל מנצח את הלוקיישן

מאורה אפלולית ביפו (יועזר ז"ל)? חמארה בשוק מחנה יהודה (מוריס)? ואולי בכלל מסעדה מעוצבת בנווה-צדק או צמודה לרפת ברמת הגולן. יש עוד גרסאות מקומיות בז'אנר הזה. אף אחת מהן לא חולמת אפילו להתקרב ללוקיישן שבו מדובר. בעולם שבו מה שקובע הוא לוקיישן, לוקיישן ושוב לוקיישן - ובכן, בעולם כזה איש לא היה מעלה על דעתו לפתוח מסעדת בשרים מסוקסת במקום שבו אכלתי לפני כמה ימים.

מספרה. משרד תיווך. אבל מאורת בשר...?!

מי כמוני יודע. אני גר בשכונה כזו...

ובכן. מסעדת הבשר שבה ביקרתי ממוקמת לא פחות ולא יותר מאשר במרכז המסחרי הקטן של רחוב זריצקי ברמת-אביב החדשה (הכתובת המדויקת היא בכלל פרלוק 5). רק שמות הרחובות כאן - זריצקי, סטימצקי ושטרייכמן בין השאר (שטרייכמצקי, כפי שכינו ליצני האמנות את השלישייה) - הם יותר זרים לאופייה מאשר מסעדת הבשר הזו.

עכשיו תשאלו, מה כל-כך זר במסעדה הממוקמת בלב שכונה, המורכבת מאוכלוסייה שהיא רובה ככולה קהל פוטנציאלי של אותה מסעדה בדיוק?

אז זהו בדיוק. הקהל הפוטנציאלי אוהב בדרך-כלל לנסוע קצת בשביל האוכל שלו. למקם לו את המסעדה הנחשקת שלו בלב פרבר השינה שלו זה בפירוש להרוס לו את הפנטזיה על אותה מסעדה בדיוק. איך אמרה ריטה הייוורת', הגברים שלי הולכים לישון עם גילדה, אבל מתעוררים איתי. אולי בגלל זה גם המסעדה שלפנינו לא התחילה את דרכה כמסעדה, אלא כמעדנייה. זה בדיוק מה שכולם רוצים מתחת לבית.

חוות צוק בעמק האלה מהווה כבר שנים רבות מוקד עלייה לרגל של טייל האוכל הישראלי. באחד האזורים הכי יפים והכי מתוירים בישראל, היא הייתה ונותרה אחת מאופציות האוכל הסבירות הבודדות. ביקרתי בה לפני כמה שנים, והאמת היא שלא יצאתי מגדרי. וגם זה בעדינות. שירות מנומנם, על גבול המרושל, ויחס כללי של לעשות טובה שמתייחסים אליך, הרבה מעבר למה שמקובל, וזה בהחלט מקובל אצלנו, הותירו אותי, איך נאמר זאת, טיפה מבואס.

לפני כמה שנים פתח תומר צוק, הרוח החיה שמאחורי החווה, מעדנייה באותו מרכז מסחרי מדובר. איני יודע עד כמה היא הצליחה, אבל הדעת נותנת שמאוד. אחרת לא היה קורה מה שקרה עכשיו. צוק הוא רועה עזים וגבן, שמשחק אותה פלאח מסוקס, אבל עושה רושם שהוא שוחה היטב בחומרים שמהם בנויה הברנז'ה (אחרי הכול, הוא עדיין אחיו של ניר צוק ממתחם המסעדות קורדיליה-נועה ושות' ביפו, אחד מממציאי הז'אנר). לפני כמה חודשים הרחיב את המעדנייה שלו, המציעה את מיטב התוצרת של החווה הזרוקה שלו, ועכשיו אפשר לבוא ולשבת כאן במה שמצטייר כמו ניסיון להעתיק את רוח החווה אל העיר הגדולה, שלא לומר אל הפרבר הכי יאפי שלה.

זה נשמע כמו מתכון בטוח לקשקוש מוחלט. מי יכול להאמין לצלעות טלה בלאדי על קרשי עץ, שמה שאתה שומע לידן כשאתה נכנס זה שבתאונה הקשה שהתרחשה בדיוק לפני שנכנסנו למסעדה (ואני מקווה שלכולם שלום) מה שהתהפך ברמזור היה ג'יפ של פורשה. ממש כך.

ובכן, תאמינו או לא, מדובר במקרה מופלא שבו האוכל הבלאדי והאסלי וכל שאר שמות התואר המתאימים, מנצח אפילו את הלוקיישן מהפלסטיק שבו הוא מוגש. כי אף שהצוות והתפאורה בתוך המקום מנסים לשחק אותה חפיף, מה שבאמת מנצח כאן, ובגדול, זה האוכל.

התחלנו בכבד קצוץ עתיר שומן ובצל מטוגן, שיכול היה לעשות בית ספר להרבה מסעדות אשכנזיות. אחר כך התפצלנו. בני הבכור הזמין המבורגר. אני חשבתי שזה קצת בנאלי עד שטעמתי. אחד ההמבורגרים הטובים שיצא לי לאכול כבר הרבה זמן. עסיסי ונוטף שומן באופן שערורייתי כמעט.

אני הלכתי עם אסף, הטבח הנחמד שמולו ישבנו על הבר - אחר כך הבנתי שבעצם הוא שותפו של צוק - ובחרתי ממקרר הבשר (אפשר לעשות את זה) שתי צלעות טלה, שיפוד שדרה קטן ושקד של טלה. אלה הונחו על הגריל לאחר שתובלו במלח ובפלפל שחור גרוס גס והורדו ממנו ברגע הכי נכון שיש, כשעוד היו עסיסיים מאוד. קל להרוס את כל הנתחים האלה. זה היה בשר פורנוגרפי. הוא לווה בירקות צלויים אף הם - בטטה, תפוח אדמה, בצל, קישואים ובמיות קטנות ונפלאות, ובסלט עגבניות שרי תמר עם פלפל ירוק חריף. כוס יין אדום גס מהחווה, והאושר כמעט שנגע לי בלב. או בטחול. קינחנו בעוגת גבינה עשירה להפליא ונשבענו לחזור במהרה. ואנחנו גם נקיים. רק אל תספרו לנו שזה מה שאמרנו. לרצות לחזור לרמת-אביב החדשה. ברררר....

חוות צוק, המעדנייה

פרטים: פרלוק 5, רמת-אביב החדשה; טל' 077-5155905; א'-ה' 07:45-23:00, ו' 07:30-15:00

מחירים: כבד קצוץ - 23 שקלים, המבורגר 160 גרם - 49,

מיקס טלה - 75 ( לפי משקל הבשר, צלעות - 50, שקדים - 13, חוט שדרה - 12), עוגת גבינה - 32, כוס יין - 25 שקלים

השורה התחתונה: מצוין ושווה כל שקל.