על בצלים ושאר ירקות

וביום רביעי השבוע ויתרו כמה מאות הודים על ארוחת הצהריים שלהם לטובת בצלים. הם לא אכלו אותם, אלא נשאו אשכולות בידיהם, או חפנו אותם באגרופיהם, או תקעו אותם במוטות דגליהם, או ציירו אותם על כרזותיהם.

הם היו פעילים של מפלגת העם ההודית (BJP), האופוזיציה הימנית, המשוכנעת שהיא תנצח בבחירות של השנה הבאה. הם צעדו בחזית משרדיה של מפלגת הקונגרס השלטת, בשדרה רחבת ידיים בלב ניו דלהי. היו שם נשים מטופחות, עטופות סארי אופנתי, והיו שם גברים קשי-יום ומגודלי-כרס, ונערים מנופפים בדגלים. הם נאספו למחות על המחירים המאמירים של בצלים ושל שאר ירקות. בשבועיים הראשונים של אוגוסט הוכפל מחיר הבצל, לאחר עלייה של 145% ביולי (http://tinyurl.com/kklcqlg).

כותרת במהדורת דלהי של "הינדוסטן טיימס": "העיר מזילה דמעות-בצל". מחיר ק"ג עלה מ-30 רופיות בסוף יולי עד מקסימום של 75 רופיות השבוע (מ-1.75 שקלים עד 4.37 שקלים. רוב תושבי דלהי אינם משתכרים יותר מ-450 שקל בחודש, על-פי שער החליפין הנוכחי, וחלק ניכר משתכרים הרבה פחות). הממשלה אמנם מציעה בצלים מסובסדים, ב-35 רופיות לק"ג, "אבל אין להם דורש לרגל איכותם הירודה", כותב העיתון.

חדשות איומות על בצלים מגיעות מכל רחבי הודו, תוצאה של המונסון. עונת הגשמים הזו ברוכה מאוד, ברוכה מדי. אלפים טבעו בשיטפונות, במקומות אחדים נגרם נזק חומרי שיידרשו שנים לתיקונו; שדות הוצפו, יבול אבד, דרכים נהרסו. לפני המונסון הייתה בצורת באזורי הגידול של בצלים, במערב הודו, והתפוקה פחתה ב-40%.

האינפלציה מתקרבת ל-10% בשנה, זה נתון רע מאוד כשלעצמו; אבל "אינפלציית הירקות" דוהרת הרבה לפניה. עיתון בעיר בהופאל (Bhopal) שבמרכז הודו מצא כי מה שמשפחה ממוצעת הוציאה עד זה לא כבר על סל ירקות שבועי, היא נאלצת להוציא רק על בצלים. הערכות לא מעודכנות מעמידות את חלקו של המזון בתקציב המשפחתי על 25% עד 35%.

להפריד הודי מבצליו

מדוע בצלים נעשו מוקד העניין? בעיקר מפני שקשה להעלות על הדעת ארוחה הודית בסיסית בלעדיהם. יומנאית-רשת הודית (http://www.lassiwithlavina.com) פותחת את אחת מרשומותיה בעצה, "אל נא תנסו לתקוע טריז בין הודי ובין בצליו... מחסור בבצלים עלול להצית מהפכה בהודו!" היא כתבה את הדברים האלה לפני שנתיים וחצי ויותר, תחת הרושם של משבר הבצלים הקודם, ב-2010. אז, הממשלה התערבה, הטילה מסים כבדים על ייצוא והצליחה להוריד את המחירים.

התייקרות בצלים מילאה תפקיד חשוב, "מכריע" לפי דעת אחדים, בהתפתחות הפוליטיקה ההודית. מפלגת האופוזיציה של היום חזתה את התפקיד הזה מבשרה. היא איבדה את השלטון באזור דלהי ב-1998 בעיצומו של גל קודם.

אגב, צריכת הבצלים היא הרגל די חדש, יחסית לעתיקותה של הודו. במאה השביעית, אכילת בצל הייתה נענשת בגירוש מחוץ לחומות העיר. באמת.

תהלוכת הצהריים במעלה דרך אכבאר בניו דלהי התנהלה ברוח טובה וברעש איום. "הלאה סוניה", קראו המפגינים לעבר דיוקן ענקי של סוניה גאנדהי, נשיאת מפלגת הקונגרס והאישה החזקה בקואליציה השברירית השלטת. "יחי נארנדרה מודי", הם הריעו לכבוד האיש המבטיח "הודו ללא מפלגת הקונגרס", ומקווה להרכיב את הממשלה הבאה. הוא אמנם לא היה שם, אבל רוחו מרחפת על פני הפוליטיקה ההודית. עצרות הבחירות רבות המשתתפים שלו מכתיבות את הקצב וקובעות את הטון.

הטונים בהודו לא היו חגיגיים בזמן האחרון. האופוזיציה מנסה לעורר את הרושם שהממשלה מתפוררת. זו אינה משימה קשה, מפני שהממשלה אמנם מתפוררת. את הרוב הקבוע שלה בפרלמנט היא איבדה עוד בשנה שעברה, והיא נאלצת להסתמך על עזרתן הקפריזית של מפלגות אופוזיציה קטנות. הדיונים בפרלמנט מושעים יום אחר יום, צירים משתלטים על מיקרופונים ומטביעים את נציגי הממשלה בצעקות.

מקיר-אל-קיר

שערוריות מקומיות וארציות ממאיסות את רוב הפוליטיקאים על רוב ההודים. בית המשפט העליון ניסה להתערב, וקבע כי כל פוליטיקאי שהורשע בעבירה פלילית יאבד אוטומטית את מושבו בפרלמנט הארצי או בכל אחת מן האסיפות המחוקקות של המדינות (28 מדינות, בקרוב מאוד 29, ומי יודע כמה עוד בעתיד). צירי הפרלמנט בדלהי, שאינם מסוגלים להגיע להסכמה כמעט בשום עניין, כוננו השבוע קואליציה מקיר-אל-קיר לסכל את התערבות בית המשפט העליון בזכותם הטבעית לשרת את בוחריהם.

ממשלתה של המדינה הגדולה ביותר, אוטאר-פראדש (200 מיליון תושבים), מואשמת שהיא עושה יד אחת עם הפשע המאורגן של ענף הבנייה ("מאפית החול"); ראש הממשלה לשעבר של המדינה השנייה בגודלה, ביהאר, נכשל בשבוע שעבר בניסיון לעכב פסק דין במשפט הונאה, הנמשך זו השנה ה-15, ואפשר שיישלח לכלא עוד לפני רדת החורף; ראש הממשלה לשעבר של מדינה אחרת, האריאנה, כבר חבוש בכלא יחד עם בנו, על הונאת ענק בשכירת מורים; ואחד, רוברט ודרה, הנשוי במקרה לבתה של סוניה גאנדהי, חשוד במירמה גדולת ממדים בעסקי נדל"ן, אם כי דוברי האופוזיציה נזהרים מלפקוד במישרים את עוונו על חמותו. שושלת גאנדהי-נהרו מושלת בהודו, בהפסקות, מאז עצמאותה.

חצי-מלאה, או חצי-ריקה?

אה, העצמאות. היום, יום חמישי, מלאו להודו 66 שנה. ממשלתה קיוותה לנסוך יותר חגיגיות על המאורע הזה. אבל התרעות מודיעיניות מפני אפשרות של פעולת טרור חייבו סגירת חלקים ניכרים של עיר הבירה לתנועת רכב. מצעד צבאי התקיים בעיר הישנה של דלהי, סמוך ל"מצודה האדומה", שבה ישבו לפנים הקיסרים המוגוליים. הצבא הוא מקור של גאווה לאומית, אבל גם הוא התנסה בזמן האחרון בחדשות לא טובות. הוא הושפל בשבוע שעבר, כאשר חמישה מלוחמיו נהרגו במארב פקיסטני, על גבול קשמיר.

בשבוע שעבר ציינה הודו שני הישגים טכנולוגיים מרשימים: היא הפעילה את הכור הגרעיני בצוללת הגרעינית הראשונה שלה; והשיקה את נושאת המטוסים הראשונה מתוצרת בית (70% ממנה יוצרו בהודו, במספנת קוצ'י). זו הייתה סיבה למסיבה, לגאווה לאומית ולשבחים עצמיים. לרוע המזל, ביום ג' השבוע התפוצצה צוללת קונבנציונלית של הצי ההודי בנמל מומבאי, ונראה שאבדו כמעט כל אנשי צוותה, 18 קצינים וחיילים. "האסון הצבאי הגדול ביותר זה 30 שנה", הודה משרד ההגנה. אי אפשר להתלונן על ההודים, כאשר הם מתקשים להחליט אם הכוס חצי מלאה או חצי ריקה, או שליש, או רבע.

זו ארץ מיוסרת מאוד, רבת מכאובים ומומים, אבל זו גם ארץ רבת הישגים. היא אינה תלויה עוד על בלימה, ואינה זקוקה לסעד בינלאומי. היא מייצרת יותר מזון ממה שהיא צורכת; היא יצואנית מרכזית של אורז ושל חלב; היא כוננה תעשייה מרשימה של טכנולוגיה עילית, אם כי היא מצטיינת יותר בשירותים ופחות במוצרים (איפה הסלולר, המחשב הטלוויזיה והמכונית ההודיים).

היא מלאה חיכוכים ועימותים, משתוללת בה מלחמת גרילה מאואיסטית רצחנית, טרור אסלאמיסטי מאיים על שלומה, איבות דתיות ואתניות מבעבעות בה. אבל היא אינה מתפרקת לגורמיה. יש בה דמוקרטיה תוססת אם גם פגומה; יש בה מדינות עם הרבה אוטונומיה, אבל איש אינו חוזה את התמוטטותה. התרחיש של ברית המועצות ושל יוגוסלביה רחוק מן הדעת.

בין בצלים לכבישים בקועים

אפס קצהו של מה שמתרחש בהודו יום אחר יום היה מביא ארצות אחרות לאובדן עשתונות. בבחירה בין משטר סמכותני (אוטוריטרי) ובין פסיעה אקרובטית על חבל דק, היא מעדיפה, לפחות לפי שעה, את האקרובטיקה. יש מחיר לאקרובטיקה, אבל מוטב להתיירא מפני האלטרנטיבה.

הפגנת הבצלים הרועשת בחזית משרדיה של מפלגת השלטון הייתה תזכורת על ההצלחה המרשימה ביותר: החופש להתארגן ולהביע דעה. מאורע כזה הוא עניין רגיל לחלוטין בהודו. נקל לשער מה היה קורה אילו כמה מאות מפגינים היו מנסים לצעוד בסך על פני חומות העיר האסורה בבייג'ין, או על פני הקרמלין במוסקבה, אגב קריאות בוז לשלטון.

כאשר התאגיד הבנקאי קרדיט סוויס פירסם את הסקר האחרון שלו על צריכה פרטית בכלכלות המגיחות, בשנה שעברה, הוא מצא ששיעור האופטימיות של צרכני הודו נמוך רק מזה של ברזיל, וגבוה מכל השאר, כולל סין ורוסיה. ברור למדי שהאופטימיות פחתה בהתאמה להאטת הצמיחה ולעליית האינפלציה. האופטימיות משתנה עונתית. השבועות האחרונים בכל רחבי הודו עמדו בסימן חריקת שיניים לנוכח התחזוקה הירודה של כבישים. גשמי המונסון הפכו את ערי הודו למלכודות של מכתשי אספלט. במומבאיי התפתחה תנועה עממית לשיפוץ כבישים, ונרשמו גם התפרצויות אלימות.

"כל פוליטיקה", אמר פעם פוליטיקאי אמריקאי מפורסם, "היא מקומית". לשון אחר, רק לעתים רחוקות בחירות מוכרעות על עניינים שברומו של עולם. המיקרו מנצח את המאקרו. בצלים יקרים וכבישים בקועים משפיעים על הרגלי הצבעה יותר מסטטיסטיקות מרשימות. מפלגת השלטון יודעת את זה. היא עלתה לפני תשע שנים, לאחר שמפלגת השלטון הקודמת השתבחה יותר מדי במאקרו של הישגיה שלרוב ההודים לא היה חלק בו.

אבל תהיה הפוליטיקה של החודשים הבאים סוערת כאשר תהיה, ויהיה תסכולם של ההודים גדול כאשר יהיה, השבוע מותר להם גם להתגאות. יום עצמאות שמח לארץ, שלישראלים יש סיבה טובה מאוד - לא רק תיירותית - לרצות ביקרה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-bit.ly/1aPv4Id. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny