לכאורה, בג"ץ יכריע סוף-סוף בעתירה בעניין הדיור הציבורי שהגישו ח"כ אילן גילאון (מרצ) והח"כ לשעבר ממפלגתו רן כהן, שיזם את החוק ב-1998 וצפה בתסכול איך כל ממשלות ישראל מקפיאות אותו בחוקי ההסדרים. הפעם, ההכרעה נראית פשוטה: הואיל והחוק לא הוקפא השנה, יש ליישמו ולהמשיך למכור את הדירות לדיירים הגרים בהן.
הבעיה היא שגם אם בג"ץ יכריע שיש למכור את הדירות ולהשתמש בכסף כדי לבנות דירות חדשות לזכאים, ספק אם נערי האוצר יקיימו את הפסיקה, כי מדובר בגישה שמנוגדת לכל גן ב-ד.נ.א של האוצר.
מתוך מאגר של 110 אלף דירות לזכאים, נותרו 66 אלף שניתן למכור לזכאים הגרים בהן. כמעט 2 מיליארד שקל של מבצעי המכירות נבלעו באוצר ובסוכנות, ולא נודע כי באו אל קרבן - ולא נרכשו או נבנו דירות חדשות לזכאים. יש 2,500 משפחות זכאים מוכרים הממתינים לדירה, ויש עוד כ-40 אלף עולים וקשישים שגם הם ממתינים לסידור בדיור ציבורי מסוג כלשהו.
יש פתרון אפשרי לבעיה, לפחות לחלקה. היעד הגרנדיוזי של שר האוצר יאיר לפיד הוא בניית 150 אלף דירות להשכרה ב-10 שנים. ועדת המכרזים המיוחדת שהקים לפיד לצורך פרויקט הדיור להשכרה בראשות סגן החשכ"ל אושיק בן-עטר, יחד עם צוות 90 הימים לגיבוש מבנה הפרויקטים האלה בראשות הממונה על התקציבים אמיר לוי, עלולים לעשות שגיאה חברתית קשה: להדיר מהפרויקטים את זכאי הדיור הציבורי. באוצר גורסים, בינתיים, שבבניינים בפרויקטים אלה יהיו שוכרים משני סוגים: רוב של שוכרים בתנאי השוק החופשי, וחלק מהשוכרים יהיו הזכאים לדיור בר-השגה, אנשי מעמד הביניים, שישלמו מחיר מופחת ומפוקח.
עדיין לא הוחלט מהי הפרופורציה בין שני סוגי השוכרים, ואולם לפי מסלול המכרזים שאושר באחרונה במועצת מקרקעי ישראל, הכיוון הוא ש-25% מהדירות יחלוקו לזכאים לדיור בר-השגה ו-75% מהדירות יושכרו במחירי שוק.
גישה מתנשאת
אחדים מבין חברי הצוותים משדרים את המסר, שלפיו בניינים להשכרה מדרדרים במהירות מבחינת תחזוקה בגלל התנהגות הדיירים, ואם חלילה ישולבו בבניינים גם זכאי הדיור הציבורי - זו בכלל תהיה ערובה להפיכת הפרויקט לסלאמס. לדעתם, שילוב זכאי דיור ציבורי בבניין יפגע בתדמית הפרויקט וירתיע יזמים ושוכרים.
זו גישה מתנשאת שיש לסלקה מהשיח הציבורי. הגישה הזו נוצרה בגלל המחדלים ההיסטוריים של חברת עמידר בתחזוקת הדירות בדיור הציבורי, כפי שכבר נקבע בזמנו בדוח מבקר המדינה. המחזיקים בעמדה זו מתכחשים לחשיבות החברתית/אורבנית של שילוב אוכלוסיות שונות.
צריך להכיר בבעיה של זכאי הדיור הציבורי, המתבטאת בסאגה הבלתי-נגמרת לגבי יישום החוק והוויכוח על השאלה אם להשתמש בכסף רק לשם בנייה/רכישה של דירות נוספות לזכאים, או להשתמש בכסף לסיוע בשכר דירה לזכאים. האוצר שונא את המחשבה על בנייה או רכישה של דירות לאלפי הזכאים הממתינים שנים, והמגמה באוצר עד כה הייתה לטרפד ככל שניתן כל יוזמה כזו.
האוצר, כפתרון, מציע להגדיל את ההשתתפות בשכר הדירה לזכאי הדיור הציבורי, לפי המלצת ועדת טרכטנברג, לתקרה של 3,000 שקל לחודש, ושהזכאים יחפשו בעצמם דירות בשוק הפרטי. לגישה זו יש תוצאה אפשרית מסוכנת, של עליית מחירים כללית בשוק השכירות, בעיקר בדירות הקטנות בערי הפריפריה, לפחות עד ששר האוצר יקים 50 אלף דירות מתוך ה-150 אלף.
כרית ביטחון
אפשר להתפשר, ולטפל בחלק מבעיית הדיור הציבורי על בסיס הסכמה, שבכל פרויקט להשכרה משרד השיכון יתחייב לשכור 10% מהדירות, לכל אורך חיי הפרויקט, וישכן בהן זכאים לדיור ציבורי, על-פי שיקוליו ובאחריותו. גישה כזו גם מספקת ליזם סוג של כרית ביטחון בפרויקט, והמטרה החברתית מושגת. גישה כזו גם תביא לתמיכה של הארגונים החברתיים בפרויקט ההשכרה של לפיד.
למעשה, אם שר האוצר ייכנע למגמה של אנשי משרדו ולא יעמוד על שילוב זכאי הדיור הציבורי בפרויקטים אלה, הוא יבגוד במצע הבחירות שלו, שבו יש דווקא מחשבה חיובית בכיוון של אינטגרציה חברתית. במצע מפלגת "יש עתיד" בהנהגת לפיד, בפרק "מהפכת הדיור" שבו מדובר על הדיור להשכרה, נאמר: "הקצאת 5% מהדיור להשכרה לטובת הדיור הציבורי".
נותרת השאלה, מה צריכה להיות הפרופורציה בין 3 סוגי השוכרים באותו בניין? תשובה אפשרית אחת היא: 50% מהדירות לשוכרים במחירי שוק, 40% לזכאים לדיור בר-השגה במחיר מפוקח ומופחת, ו-10% לזכאי הדיור הציבורי, באחריות משרד השיכון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
