טוביה צפיר: "בתי השקעות - באסטות שעוסקות במטבעות"

בתחילת שנות ה-80, כשטוביה צפיר היה בשיאו, הוא הבין שכדי להרוויח יותר, הוא לא צריך סוכן. מכיוון שצפיר הבין דבר או שניים במספרים (היה מורה פרטי מבוקש למתמטיקה, בין היתר של דודו טופז ושל רפי קדישזון), היה לו ברור שהחיסכון הזה יכניס לו הרבה כסף. כך, אחרי שרו"ח יגאל ברייטמן, שנפטר לאחרונה בתאונת מטוס, הציץ בספרים, ואמר שהוא רוצה לעבור לעבוד אצלו, החליטה יעל, אשתו של צפיר, שהייתה מנהלת השיווק והפרסום של מוטורולה במשך למעלה מעשור, לעזוב את הקריירה שלה ולהקדיש את עצמה לניהול הכישרון הגדול של בעלה.

עכשיו אנחנו יושבים בביתם המרווח ברמת השרון, שמשדר פשטות מבוססת היטב. צפיר, במכנסי ברמודה ובנעליים גבוהות עם גרביים שחורים, מספר שבתקופה ההיא החליט גם לעזוב את התיאטרון הממוסד וללכת לתיאטרון המסחרי. כשהודיע על ההחלטה לממונים עליו, קרא לו מנכ"ל הקאמרי ואמר שהוא עומד לעשות טעות איומה כשהוא מוותר על משכורת קבועה, ושעוד יתחנן שיפנו אליו שוב. "ואני האמנתי במה שקראתי בבלומברג, שאמנות צריך ליצור יש מאין ולמכור אותה, כי אם זו רק אמנות, זה לא שווה".

- מאז אתה עמוק בתוך הספרים והחשבונות?

"כפדנט וכפרפקציוניסט, להתעסק רק עם המע"מ והמספרים, זה להצר את צעדיי ביצירתיות. היום, כשאני סומך על יעל, אני חולם בלילה יצירתיות, ממש ככה. חלמתי על 'טובי דובי' ורצנו עם הדמות הזאת כמה שנים טובות. אז אני לא יורד לפרטים, אבל מפעם לפעם אני בא לרואה החשבון, מציץ בספרים ומיד רואה מי נגד מי, לעומת הרבה אומנים אחרים שיסתכלו עליהם כאילו הם כתובים בהוטנטוטית".

- עולם הילדים זה כסף טוב.

"אנחנו מפעל. זו נישה טובה כלכלית אם אתה מגיע למעמד של יובל המבולבל, רינת גבאי או שלי. זה נפלא, כי תמיד יש עוד ילדים, הקהל מתחלף. ויש גם את 'הלחם והחמאה' של אדם שרוצה לחיות טוב - החלטורות. אני חלטוריסט גאה".

- בשביל הרבה אמנים חלטורה זו סוג של השפלה.

"אני ניגש אליהן בחרדת קודש. שיחקתי בכל התיאטראות בארץ, בהצגות הכי מכובדות שיש, אבל בשביל החלטורות אני נלחם. ויש קהל בחלטורות ואפילו קהל טוב. הקהל הכי טוב הוא של הכיפות הסרוגות. גם אם אתה עושה משהו נגד הדעה שלהם, הם יקבלו אותו. עוד בלהקת הנח"ל, כשזה היה אסור, עשינו חלטורות, ומיד הבנתי שזאת נישה כלכלית מצוינת. אני מופיע בפארק נחשונית ובקניונים, ומסתכל על זה כעל הדבר הכי טוב בעולם".

- אתה לא מגזים קצת?

"גיבשתי רעיון למופעים כאלה, על סבא שבא לבקר את הנכדה שלו ומגיע עם קופסה עטופה יפה ומלאה בהפתעות וכל הפתעה היא נאמבר. כשאני הופך את זה למג'יק, זה לא הבימה? ואני מקפיד על כל ציפורן, כמו במופעים של צדי צרפתי".

- אגב הבימה, המון זמן לא הופעת בתיאטרון.

"אני אומר לתיאטרון, תודה רבה לכם. אני עושה תיאטרון לא פחות וב-12 השנים האחרונות, כשאני מופיע במקומות כמו קניון בית שמש, אני מאושר. פנה אליי אילן רונן (המנהל האמנותי של הבימה, ל' ר') בכבודו ובעצמו. אמר, 'אתה אלפרד דוליטל בגבירתי הנאווה'. התחיל משא ומתן עם יעל ואז התברר שיש עוד מועמדים".

- אתה כועס?

"מישהו עוזר לי פה. אני יודע כמה אני אסבול בתיאטרון מהאינטריגות, מאלה שישימו רגליים, מהתככים, מהאגו הנפוח של השחקנים וההנהלה, מהפוליטיקות של הסוכנים".

- ככה זה בכל מקום.

"אצלי אין את זה ואנחנו מפרנסים 30 משפחות במעגל המצומצם ועם הדיסקים, קרוב למאה, כבר 20 שנה. אם יציעו לי תפקיד מכובד, אשמח לעשות אותו. תראי, אני בן 67 וחצי. בומבה צור גנב את ההצגה בגבירתי הנאווה וקראו לו לכנר על הגג. אני מאוד נהנה ממה שעשיתי מסבא טוביה. כל השורה המכובדת של השחקנים, מנתן דטנר דרך ששון גבאי, מקנאים בהצלחה שלי. ואני מעדיף שהם יקנאו ולא ירחמו".

- גם על "ארץ נהדרת" שוויתרו עליך אתה כועס?

"לא כועס. הוציאו אותי מהמחזור של החיקויים, כי כנראה הייתי שם יותר מדי זמן. אין מה לעשות. כל דבר נמאס, גם סיינפלד והסופרנוס. אני רוצה להמשיך להיות פעיל. אני מסתכל על בני הדור שלי ואני רואה מעט מאוד שעובדים כמוני. כלכלית אני מבוסס ולא צריך לעבוד. פעם נורא רציתי לעשות את כנר על הגג, טוביה וטוביה. אבל לאהבת הילדים אין תחליף. אני מקבל מהם מה שאלביס רצה לקבל. מצד שני, אני יודע שאני מבצע מהדרגה השנייה".

- למה אתה אומר את זה?

"מה נשאר ממסקין חוץ מהאולם (בהבימה)? אם יעל תרצה לעשות לי אולם אחרי מותי, בסדר. לעומת זאת, מה נשאר מנעמי שמר ומחנוך לוין? המון. אז אני מבצע מהדרגה השנייה. צריך לדעת מה מקומנו. הייתי באמ"י ואני בוועדת הביקורת של אשכולות. אני לא מקנא באקו"מים, אלה שמקבלים זכויות יוצרים, אבל אני יודע שזאת אמנות אחרת. היה לי מזל להיוולד בתקופה שהקליטו, כי אחרת לא היה נשאר ממני שום דבר".

- מה לגבי קולנוע? לא הופעת בהרבה סרטים.

"אם יש לי תסכול זה בקולנוע. שם זה פספוס, לא רק שלי, אלא שלהם. מסתכלים עליי כעל טייקון. אני גר בווילה, אז בטח אבקש הרבה כסף. אני מבוסס, זה נכון. המשפחה מבוססת, הילדים מבוססים, כל אחד בזכות עצמו, כנראה זו אחת הסיבות שמפחדים בגללה לפנות ליעל ואולי הם חושבים שיצאתי מהמחזור".

- הגיל הוא עוד מחסום?

"אני לא חושב. את מושונוב מאפרים כדי שיהיה יותר מבוגר. אולי הם רוצים שחקנים מתוך התיאטרון. אולי כי שיחקתי בסרטי בורקס".

- אתה לא מוריד את הקצב גם אחרי שני אירועי לב לא פשוטים.

"מזל שיש לי מאמנת כושר שמענה אותי. אלה היו נורות אדומות שאי אפשר להתעלם מהן. עשיתי דיאטה ואני אוכל היום פחות מיעל".

- ועכשיו חזרת לעשות חיקויים עם הגבעטרון ודודו פישר. אתה לא נח לרגע.

"היו חמש הופעות מוצלחות. אני המוטי קירשנבאום והאפרים סידון של עצמי. עשיתי את 'אף אחד לא קם' של הגשש, והבאתי את זה ל'אף אחד לא רוצה להיות נגיד'. המופעים האלה היו מוצלחים והם ימשיכו לרוץ גם בספטמבר ובאוקטובר".

- חלק מהכסף שהרווחת השקעת גם בבורסה.

"כמהמר, הימרתי גם בבורסה. אני חושב שזה התחיל לפני 20 או 30 שנים, כשאיזה שכן אמר, תראה מה שההוא עשה במניה של ירדן. אז השקעתי פה ושם, הפסדתי לא מעט, והייתי צמוד לאילי גורליצקי שהוא משקיע מתוחכם. כשנוצר מצב שבו היה עדיף לנו למכור את אחת הדירות והיה לנו כסף פנוי, בדקנו כמה בתי השקעות וראינו כמה הם גובים. אמרתי ליעל, אני אקח שישית מהסכום ואנהל לבד. ניהלנו את התיק שלושה חודשים כשבמכוון לא הסתכלתי מה קורה כל יום, כי זה חלק מההתמכרות להימורים. במקרה הצלחנו, כי בורסה היא הימור, אבל לפחות אנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים כלום".

- היום אתה לגמרי בחוץ?

"אני בפרופיל הכי נמוך שאפשר. אולי 200 אלף שקל. זה לא רק קשור לגמילה מההימורים, אלא להתבגרות. בן אדם מתבגר ומבין איזה שטויות הוא עשה והוא לא יכול לעשות אותן שוב. השתניתי ב-180 מעלות".

- במה למשל?

"בזה שאני יודע טוב מאוד מה שווים בתי ההשקעות, הבאסטות שעוסקות במטבעות, מכיר אותם ולא נוגע בזה".

- כמה זמן עוד תחזיק מעמד בקצב המטורף שבו אתה עובד?

"יש לי כוח. במיוחד לפני הופעה ולא משנה איפה היא. רגע לפני שאני עולה לבמה, כל הפרפרים מתחילים להתעופף לי בבטן. הילד שבי קיים. אולי זה קשור לרקע שלי בבית, עם אימא שסבלה ממאניה-דפרסיה, הרעב הזה. לשים רגל על רגל בשבילי זה סוג של מוות, והמחשבה על זה כמעט ולא עולה לי בראש".