המלצת ספר: "בנות ריאד" - לא יצירה ספרותית גדולה אך בהחלט מרתק

הספר "בנות ריאד", שעונה בקלות להגדרה של "סקס והעיר הגדולה מאחורי הרעלה", אינו מתיימר להיות ספר מופת. וזאת בדיוק גדולתו.

כל זה מבלבל מאוד: מצד אחד גיבורות הספר הן בחורות מודרניות - סטודנטיות מצטיינות לרפואה ולתקשורת, מתות על שופינג ועל מותגים, מנהלות שיחות בנות בסגנון "למה הוא מתכוון כשהוא אומר ככה וככה", גולשות ומצ'וטטות באינטרנט, גם ובעיקר עם בחורים זרים, בנות בית בלונדון, בניו-יורק ובסן-פרנסיסקו, וכשאף אחד לא רואה אותן, הן שותות שמפניה ומעשנות נרגילה.

מצד שני, הן לא יוצאות מהבית בלי להתעטף בחיג'אב, נוסעות במכוניות שחלונותיהן מכוסים מטעמי צניעות, וכשהנועזת שבחבורה יושבת בבית קפה עם בחור, סטודנט לרפואה כמוה, מתנפלים עליהם סוכנים של "הרשות לעשיית הטוב והתרחקות מדבר תועבה", עוצרים אותם וחוקרים אותם בנפרד על פרטי הקשר ביניהם. היא נחלצת מהמעצר רק אחרי שאביה משחרר אותה וחותם על הבטחה שבתו לעולם לא תבצע שוב מעשה בלתי מוסרי שכזה.

על המתח שבין שני הקטבים הללו בנויה עלילת "בנות ריאד", שתואר כ"סקס והעיר הגדולה מאחורי הרעלה". המספרת היא בחורה אלמונית השולחת מדי יום שישי הודעות אימייל לרשימת תפוצה של גולשי אינטרנט סעודיים, הגדלה מדי שבוע. כל פרק בספר הוא למעשה הודעת האימייל השבועית, המתארת את קורותיהן של ארבע חברות, המתמודדות כל אחת בדרכה עם חיי אהבה, רכישת מקצוע וקריירה בסעודיה, אחת החברות הכי דכאניות כלפי נשים במאה ה-21.

למרבית הקוראים המערביים, עלילותיהן נראות תמימות למדי, אך בסעודיה הן נחשבות פרובוקטיביות ביותר. הצעירות משלמות מחירים גבוהים וכואבים על מעשים חתרניים כמו החזקה של סרטים אמריקאיים (בחיפושי פתע בארוניות מוחרמים חומרי תועבה כמו "הפרופסור המטורף" של ג'רי לואיס), קניית כתונת לילה חושפנית, נשיקה אסורה או גירושים. ככה זה בסעודיה, מדינת הלכה מוסלמית, שהיא בה בעת גם מדינה מודרנית, משגשגת כלכלית ומקיימת קשרים הדוקים עם המערב. איך זה מסתדר? זה לא. על זה הספר.

"בנות ריאד" יצא לאור בלבנון הליברלית, והפך מיד לרב-מכר בכל העולם הערבי, כולל בסעודיה, שאליה הוברחו עותקים מחו"ל. הספר הצליח לעורר דיון ציבורי בסעודיה בנושאים רגישים כמו אפליית נשים, הצביעות בחברה הסעודית ועוד. לא פלא שהמחברת, ילידת 1981 ובעצמה בוגרת הפקולטה לרפואת שיניים בריאד, חיה כיום בשיקגו.

עם זאת, למרות הביקורת, מחברת הספר לא יוצאת בשום אופן נגד האסלאם או הממסד הדתי בסעודיה. להיפך. היא מגדירה עצמה כמוסלמית טובה "לא פחות מכם". הגיבורות שלה מרבות להתפלל לאללה שינחה אותן בדרך הנכונה, ורבים מפרקי הספר נפתחים בפסוק מהקוראן או באמרה (חדית') מפי הנביא מוחמד. בחודש הרמדאן היא כותבת "שוב נותן לנו אללה את החודש המבורך הזה, ושוב הוא עוזר לנו לצום ולקיים את מצוות הרמדאן", ומתנצלת מראש על כך שלא תכתוב אימיילים בחג.

זאת לא יצירה ספרותית גדולה, אבל הספר מרתק. הוא קריא, הוא משעשע, וכוחו בפרטים הקטנים של חיי היומיום, כמו התור הארוך בשירותי המטוס החוזר לסעודיה (כולם צריכים להחליף מלבוש מערבי לאסלאמי) או תיאור הבחורים הבולשים אחרי הבנות במכוניות שחורות החלונות. לקוראים ישראלים זה מעניין במיוחד, שכן רובנו רגילים לראות את הערבים כמקשה אחת, לא כל שכן את תושבי נסיכויות המפרץ. מי ידע שבחריין או דובאי נחשבות כה ליברליות או שהממתקים הכווייתיים שונים כל כך מאלה הסעודיים?

בנות ריאד, רג'אא אל-סאנע, כנרת זמורה ביתן, 288 עמ'