שפיגל עוזב את דיסקונט בשל חילוקי דעות עם בכר

אמש (ד') פרסם ראובן שפיגל הודעה דרמטית שלפיה הוא עוזב את תפקידו כמנכ"ל דיסקונט לאחר פחות מ-3 שנים. בהודעה לעיתונות של הבנק, שבשליטת קבוצת ברונפמן-שראן, נמסר כי העזיבה של שפיגל נובעת מסיבות אישיות ומשפחתיות. אלא של"גלובס" נודע כי מה שזירז את ההחלטה לעזוב, הוא חילוקי דעות עם היו"ר יוסי בכר, וסלע המחלוקת בין השניים הוא סוגיית דיסקונט ניו-יורק.

מדיסקונט נמסר: "אנו מכחישים בתוקף את הטענה, ואומרים לא מינה ולא מקצתה. שפיגל עוזב את דיסקונט מסיבות אישיות ומשפחתיות".

בכר תומך במכירת הבנק האמריקאי. לאחר שקיבל את אישור הדירקטוריון, היו"ר מינה באחרונה שני בנקי השקעות - בהם מורגן סטנלי - שימצאו קונה לבנק, ואף נפתח חדר מידע לרוכשים המתעניינים. לדיסקונט ניו-יורק הון עצמי של כ-850 מיליון דולר, והמטרה היא למכור אותו במיליארד דולר.

לפי הערכות, שפיגל אינו נלהב למכור את דיסקונט ניו-יורק, שאותו ניהל בעבר. הסיבה לכך היא שדיסקונט ניו-יורק מהווה מוקד רווח חשוב לדיסקונט. ב-2012 עמדו רווחי הבנק האמריקאי על 43 מיליון דולר. שפיגל רואה בדיסקונט ניו-יורק נכס טוב, ואינו שש למכור אותו. מקורב לשפיגל ציין כי זה לגיטימי שיהיו דעות שונות למהלכים. "מההיכרות עם שפיגל, הסיבה האמיתית שהוא עוזב, היא כדי לחזור ולהתגורר בניו-יורק", אמר המקורב.

נציין כי על אף ששפיגל אינו נלהב למכור את דיסקונט ניו-יורק, הוא עובד בשוטף לקידום העניין, וזאת בעקבות החלטת הדירקטוריון לקדם את המכירה.

נזכיר כי בנובמבר אשתקד נחשף ב"גלובס" כי בדיסקונט שמו את דיסקונט ניו-יורק על המדף. הרעיון למכור את דיסקונט ניו-יורק נבע מדרישות רגולציה בנושא הון. על הבנקים להגיע להלימות הון ליבה (היחס בין ההון העצמי לנכסי הסיכון ובראשם תיק האשראי) של 9% עד סוף 2014. הלימות ההון של דיסקונט עומדת על 8.9%, אך בעקבות המעבר לכללי באזל 3, צפויה לרדת ביותר מ-1%.

מכירת אחד מנכסי הבנק (דיסקונט ניו-יורק, מרכנתיל או כאל) אמורה לשפר משמעותית את יחס ההון של הבנק. כאן עולה הדילמה: האם למכור נכס משמעותי של הבנק כדי להגיע ליעדי ההון, מה שיאפשר לו לצמוח בתיק האשראי, אך מנגד יביא לכך שבטווח הארוך הבנק יאבד מוקד רווח מרכזי. חלופה נוספת היא להסתמך על התייעלות הבנק והרווחים השוטפים כדי להגיע ליעד שקבע בנק ישראל, אך אז הרדיפה אחרי יעד הלימות ההון תימשך עוד זמן רב.

מאז הפרסום ב"גלובס" על הכוונה למכור את דיסקונט ניו-יורק לא אירע הרבה. התקיימו גישושים ראשונים עם בנק הפועלים שהתעניין ברכישה, ואולם אלה לא הניבו פרי. אלא שבאחרונה החליט בכר להאיץ את הסוגיה, ומינה כאמור שני בנקי השקעות לקדם את העסקה - צעד ששפיגל לא אהב במיוחד. המנכ"ל התלבט בשבועות האחרונים האם לעזוב, ואתמול מסר את החלטתו באופן רשמי לדירקטוריון.

שפיגל (56) נכנס לתפקיד מנכ"ל קבוצת דיסקונט בינואר 2011 בעקבות עזיבתו של גיורא עופר, שעזב גם כן על רקע חילוקי דעות עם בכר. ב-6 השנים האחרונות צבר שפיגל שכר בעלות של כ-32 מיליון שקל (לא כולל נתוני 2013 שעדיין לא פורסמו). לפני תפקידו כמנכ"ל הקבוצה כיהן כמנכ"ל דיסקונט ניו-יורק, שאליו נכנס לאחר פרשת הלבנת ההון, והוציא לפועל שינויים רבים שהעמידו את השלוחה בחזרה על הרגליים. לפני כן כיהן כראש החטיבה הבנקאית של הבנק. לפני שהצטרף לדיסקונט עבד שפיגל אצל יצחק תשובה, וניהל את דלק נדל"ן.

בפני שפיגל עמדו לא מעט אתגרים. שני האתגרים המרכזיים הם התייעלות הבנק, שנחשב הכי פחות יעיל מבין הבנקים, ושיפור יחסי ההון של הבנקים שהיו חלשים ממילא, בה בעת שדרישות הרגולטור בסוגיה זה רק הלכו והתהדקו.

שפיגל היה נחוש להוביל בבנק מהלך התייעלות. בסדרה של צעדים - בהם פרישה מוקדמת של עובדים ותיקים ופיטורים של עובדי מיקור חוץ - הוא אמור להביא לירידה כוללת של כ-900 עובדים ממצבת כוח האדם, מה שכבר הוביל לריסון וקיפאון בהוצאות. עם זאת, בחודשים האחרונים התמודד עם סכסוך עבודה. הסיבה לכך היא הסכם השכר החדש. יו"ר הוועד ריקי בכר, הידוע כמיליטנטי, דרש להמשיך במנגנון הטייס האוטומטי המביא לעלייה של 5% בשכר, אך שפיגל סרב. לפי שעה לא מתקיימים מגעים בין הצדדים, והסכסוך עומד בעינו.

ככל הנראה, את הפירות למאמצים של שפיגל בתחום ההתייעלות יראו רק בעוד 3 שנים, אז גם תחל פרישה גדולה של עובדים מדור א', בעלי עלות שכר גבוהה.

ההיסטוריה מלמדת: ליובל גביש סיכוי גבוה להחליף את שפיגל

בפעם השלישית בתוך שנה, יו"ר בנק דיסקונט יוסי בכר צריך למצוא מנכ"ל חדש. בשנה החולפת עסק באיתור מנכ"ל לחברות-בנות בקבוצה: בנק מרכנתיל וחברת כרטיסי האשראי כאל. כעת הוא צריך למצוא מנכ"ל למשרה המרכזית בבנק - מנכ"ל קבוצת דיסקונט.

הבוקר (ה'), כשעדיין לא חלפו 24 שעות מאז שראובן שפיגל הודיע על עזיבתו, בורסת השמות כבר געשה. עם השמות שנזרקו לחלל האוויר נמנה כמובן זה של שמעון גל, ראש החטיבה העסקית בבנק הפועלים, שהוא גם המועמד בעל הניסיון הבנקאי הרב ביותר. גל לא צפוי להציע את עצמו לתפקיד, אך אם זה יוצע לו - הוא ישקול זאת. בה בשעה שבמרוץ לכס מנכ"ל מזרחי טפחות גל רצה את התפקיד, הפעם לא בטוח כי גל ירצה להתיישב בלשכת מנכ"ל דיסקונט, וזאת לאור מצבו המאתגר של הבנק.

שם נוסף שעלה הוא קובי הבר, ראש החטיבה העסקית בבנק לאומי. להבר אמנם ניסיון בנקאי מועט באופן יחסי, פחות מ-5 שנים, ואולם לזכותו נזקפת העובדה כי הוא מצוי ביחסים מצוינים עם בכר. השניים מכירים היטב מימיהם המשותפים במשרד האוצר, כשבכר כיהן כמנכ"ל והבר היה ראש אגף התקציבים.

באשר למועמדים פנימיים, השם הבולט הוא יובל גביש, ראש החטיבה הבנקאית. שפיגל צירף את גביש לבנק זמן קצר לאחר מינויו לתפקיד המנכ"ל. בעבר כיהן גביש כמנכ"ל לאומי למשכנתאות, כמנכ"ל בית ההשקעות פריזמה שהתפרק וכיו"ר אייס. לגביש היו יחסים קרובים עם שפיגל, עוד מימיהם בבנק לאומי, אך הוא לא הסתפק בכך, ופיתח יחסים קרובים גם עם בכר.

בכר צפוי להקים ועדת איתור לתפקיד המנכ"ל שתתכנס, תבדוק ותדון, אבל הרשו לנו להמר במי תבחר - בגביש. הסיבה לכך היא שכל מנהלי הבנקים שמונו בשנים האחרונות היו פנימיים: ציון קינן בבנק הפועלים; רקפת רוסק עמינח בבנק לאומי שהייתה מקורבת למנכ"לית הקודמת גליה מאור; אלדד פרשר בבנק מזרחי טפחות המקורב למנכ"ל הקודם אלי יונס; וכמובן שפיגל עצמו, שכיהן לפני תפקידו הנוכחי כמנכ"ל דיסקונט ניו-יורק ובעלי השליטה בבנק העריכו אותו.

בהנחה שלא יהיה אירוע חריג, ובהינתן יחסיו הקרובים של גביש עם בכר, סיכוי טוב למדי כי המסורת תימשך, וראש החטיבה הבנקאית בדיסקונט ימונה למחליף של שפיגל. האם הוא האדם שיוכל להתעמת עם יו"ר הוועד המיליטנטי ריקי בכר, להוביל תהליך התייעלות שהבנק כה זקוק לו ולעמוד בפני האתגרים הרבים שיש לבנק? חובת ההוכחה בהחלט עליו.