נו, אוהדי בית"ר, איך הקבוצה שלכם?

1. יומני המשיח, אוגוסט 2013, מחזור א': הדהירה על הסוס הלבן התחילה בצליעה. אלי טביב אמנם נכנס מאוחר יחסית לבית"ר ירושלים, אבל היה לבעל הבית, מיליונר כבד (על-פי הפרסומים), מספיק זמן כדי לבצע הכנות טובות יותר, להכניס יד לכיס ולא להגיע עם הרכב כה מביך למחזור הפתיחה. עם כל הכבוד לטל כחילה, ברק משה, צחי אליחן ועדן נחמני. הסגל אמנם ימשיך להיבנות עד סגירת החלון בספטמבר, אבל גם העתיד לא נראה מבטיח.

למשל, העתיד עם טטה בנגורה, הטאלנט מסיירה לאון שטרם הגיע השחרור הבינלאומי שלו: מדובר בהחתמה שקיבלה יחסי ציבור כאילו מדובר לפחות ברובין ואן פרסי. אבל בין העיסוק הפרימיטיבי והחשוך בדת שלו, ובעובדה הנורא חשובה שפעם היה מועמד למנצ'סטר יונייטד (גם גדי ברומר היה מועמד לאימפריה הזאת, ואריק דג'מבה-דג'מבה אפילו שיחק שם), קצת נשכחה העובדה שבעונה הקודמת הסתכם הרקורד שלו בשלושה שערים בליגה השנייה בטורקיה. לא בדיוק משהו שבלמי ליגת העל נכנסים למקלטים בגללו. ויש גם את הניגרי המכונה "אייס קרים", עוד זר שאמור לשדרג את בית"ר, שנכנס אתמול (שבת) בדקה ה-86. בהתחשב בעובדה שאשתקד הוא היה שחקן מחליף בליגה המקדונית, אל תצפו גם ממנו להיות זה שמדליק מחדש את המנורה.

בינתיים, בזמן שהסגל נבנה בחובבנות ובאיטיות, השדרה הניהולית מתעצבת לכדי אימפריה של ממש. חיים רביבו כבר מחזיק בתפקיד, בקרוב גם ניר סביליה יצטרף לצוות. שני שחקני עבר גדולים, שמות שמבחינה תדמיתית טוב להחזיק במערכת. הבעיה היחידה: ניסיון העבר מלמד שתחת טביב, אין לאנשי הניהול באמת מקום להתפתח. האצלת סמכויות היא לא הקטע שלו. כשהוא במיאמי, הבת ליהי עושה דברו, ויתר חברי ההנהלה יכולים להסתפק בעבודות פקידות ובהעברת ניירות ממקום למקום. למי שלא זוכר - זאת בדיוק הסיבה שביום בהיר אחד החליטו שלושה מהאדמיניסטרטורים שלו בהפועל ת"א להתפטר בפוטש מתוכנן היטב (ניר ענבר המנכ"ל, דורון אוסידון היו"ר, וקובי ברדה הדובר). לעומת זאת, אבנר קופל, מגייס הספונסרים החדש של בית"ר, הוא ללא טיפת ציניות מינוי מעולה, מינוי שכל הצדדים יכולים להרוויח ממנו. רק שכרגע אין לקופל מוצר לשווק.

צריך להיות הגונים עם טביב ולתת לו קצת יותר זמן "להחזיר את בית"ר לשורשים ולעידן חדש", כפי שהוא הבטיח. אבל ניסיון העבר עם האיש הזה בכדורגל הישראלי, צריך ללמד את אוהדי בית"ר שלא כדאי להם לצפות שמשהו יסתתר מאחורי המילים היפות. מי שלא מצפה, לא מתאכזב.

2. עוד לפני שנבעט הכדור הראשון של 2013/14, אלישע לוי כבר דאג לעסוק בהנמכת ציפיות בראיונות פתיחת העונה. "גם אם מוריניו היה עכשיו מאמן בב"ש, הוא לא היה מביא אליפות", אמר לערוץ הספורט. אלישע, אם מוריניו היה מאמן בשנה שעברה בב"ש, הוא בטוח לא היה ניצל רק במחזור האחרון מירידה, עם קבוצה שהתקציב שלה היה החמישי בגובהו בארץ.

נכון, אף אחד לא חושב שב"ש בנויה לאליפות השנה, אבל היא חייבת לרוץ למעלה עם הסגל הזה שאלונה ברקת סידרה לאלישע, ועם המועדון הזה שמתנהל בצורה מתוקתקת. כל דבר פחות מסימנים של מאבק על כרטיס לאירופה יהיה כישלון שייפול בלעדית על הראש של אלישע.

3. ומה קורה אצל האלופה? עסקים כרגיל, יציבות. שבע דקות, בום, ואחר-כך משתעשעים עד הסוף. במובן מסוים, הניצחון על עכו ממחיש את הפערים שיצרה מכבי ת"א על הליגה: אמנם היא שיחקה נגד אחת מהמועמדות לירידה, אבל צריכות להיות לך איכויות משמעותיות כדי לגרום לזה להיראות כל כך קל, אפילו מול קונוסים. הסגל של מכבי הוא העמוק ביותר שזכור במועדון ישראלי (לא שותפו אמש: בן הרוש, דאבור, זיו, אייבינדר, לוגסי, אלטמן). ההעפלה לליגה האירופית תבטיח דקות למרבית השחקנים - כך שהמכשול העיקרי, תסיסה בחדר ההלבשה, כבר נפתר עבור מכבי. כמובן, במידה ופאולו סוזה ינהל נכון את העסק. שני שחקנים שהוא בטוח לא יספסל לרגע אחד אפילו: ערן זהבי, שממשיך להתברר כרכש הכי גדול וחשוב של מכבי ת"א בעידן מיטש גולדהאר; ברק יצחקי, שעושה רושם של תחליף יותר מראוי לאלירן עטר.

זה עוד מוקדם, אבל נדמה שאין מנוס מלהשתמש בקלישאה מעצבנת: רק מכבי ת"א יכולה למנוע ממכבי ת"א אליפות.

4. שווה תחקיר: מכבי פ"ת פתחה את העונה בהפסד מביך לרעננה, קבוצה של שקל וחצי בלי אצטדיון ביתי. האם ירון זליכה, צחי פישביין ולימור לבנת כבר הציתו את המנגלים? והאם יענקל'ה שחר דאג לשפוך מים על הפחמים?