האדריכל מיכאל ארד: "לא נותר מה לשמר בגראונד זירו"

חודש הבא ימלאו 12 שנה לפיגועי הטרור עצומי-הממדים, שהציגו בפני העולם את אל-קאידה בדם ואש ותימרות עשן. מאז 11 בספטמבר 2001, שינתה ניו-יורק את פניה. אחרי ההלם, הכאב והבלבול, הגיעו מלחמות האגו ומאבקי הכוח - על צביון ההנצחה, על התחדשות מרכז הסחר העולמי וסביבתו, על אופייה של העיר. אחרי תחרויות האדריכלים הגיעה תורה של הבנייה המאסיבית של האתר, הנמשכת כבר שנים וחלקים ממנה מסתיימים ונפתחים לקהל. לפני שנתיים נחנכה האנדרטה לזכר קורבנות הפיגוע, שהפכה מיד למוקד עלייה לרגל.

אין זה מוגזם לכנות את האנדרטה "פרויקט חיים" של האדריכל מיכאל ארד. יותר מעשר שנים עבד על הפרויקט, מתכנונו, שהחל בדחף ספונטני, עוד לפני שהוחלט על הקמת אתר הזיכרון, ועד להשלמתו.

"הייתי בניו-יורק בזמן הפיגועים והחוויה העזה מאוד הרשימה אותי. פחות הזעזוע של הפיגוע ויותר העוצמה של הקשר האנושי. לראות כיצד אנשים חברו יחדיו להשיב את החיים למסלולם. "ניו-יורק היא עיר מנוכרת, והקרבה האנושית הייתה מאוד מתונה, מאוד ניו-יורקית, אבל נחושה", אומר ארד, שהרצה על הפרויקט ביום עיון מיוחד באוניברסיטה העברית, בעת ביקורו האחרון בארץ. "רציתי לשמר את התחושה העזה של יום נפילת התאומים".

טביעות רגל

ארד, נשוי ואב לשלושה, הוא ישראלי-אמריקני החי בניו-יורק. הוא גדל בירושלים ובמדינות שונות שבהן נדדו הוריו בשליחות דיפלומטית. אביו, משה ארד, היה בין היתר שגריר ישראל בארה"ב בשנות ה-80 המאוחרות. את לימודי האדריכלות עשה בארה"ב ולאחר סטאז' בישראל חזר לניו-יורק ועבד במחלקת התכנון העירונית. בין היתר תכנן תחנות משטרה חדשות בעיר.

- זכית בתחרות ב-2004, בה התמודדת מול יותר מ-5,200 הצעות.

"זה נכון, ולא מובן מאליו. אולם מאז עברו יותר מעשר שנים, שמונה שנים מתוכן בתוך התהליך עצמו. כך שהיה מעבר מהתכנון האידאליסטי, לפעולה ולבנייה בשטח".

- כשאתה מבקר היום ב-Ground Zero, לא מטריד אותך הפער בין השבר הנורא לאתר המהונדס להפליא? בניגוד לכיפת הירושימה למשל, שם שמרו על המבנה היחיד ששרד כפי שהוא - לדיראון עולם.

"צריך לזכור שלא נותר כלום באתר מרכז הסחר העולמי. כל מה שלא נהרס בנפילת המגדלים נחרב בשריפה שלאחר מכן, והשטח כולו שוטח ונסרק בחיפושים אחר הניצולים והגופות. לא היה מה לשמר שם, והושקעה מחשבה רבה באופן ההנצחה והבנייה מחדש".

ב-2004, סמוך לזכייה בתחרות התכנון, הצטרף ארד למשרד הנדל אדריכלים בניו יורק (http://handelarch.com). אחרי שנים שבהן היה ממוקד רובו ככולו בפרויקט אתר הזיכרון, כעת הוא עובד על מספר פרויקטים גדולים.

- האם הקישור לגראונד זירו פותח דלתות או רק מעורר סקרנות?

"אני משער שיש משניהם. אני חושב שבמידה מסוימת זה עלול לשבץ אותי בצורה מקובעת בלב הלקוחות, ואני מאוד מודע לעניין הזה ועובד על מגוון רחב של פרויקטים, שמוכיח את ההיפך. המשרד שלנו עושה כעת פרויקט של שוק סיטונאי גדול, פרויקטים ציבוריים ומגורים. אותי מעניינת עבודה שהיא לא בקטגוריה אחת, אלא משלבת תכנון עירוני ועיצוב נוף, ארכיטקטורה ועיצוב - מה שמאפשר מעבר בין תחומי התמחות וכישורים. אני משלב בחלקים שונים של הפרויקט את הרעיון המרכזי, שעובר בהם כחוט השני".

באתר הזיכרון הדבר בא לידי ביטוי מאוד ברור: האנדרטה מתוכננת כשני בורות רבועים - המצטטים את "טביעת הרגל" של יסודות מגדלי התאומים. הבורות העמוקים, המעבירים את תחושת ההיעדר, הפכו לבריכות וסביבן מפל. שמות ההרוגים חרוטים בברזל סביב הבריכות.

"יש לי עניין רב בתכנון הנוף ולא רק במבנה גופו. זה בא לידי ביטוי בפרויקטים של ארכיטקטורה אורבנית אקולוגית, למשל ב-Pier 57 ובפרויקט החווה, שהוקמה על גג בית הספר ברח' החמישי. במקרה זה החווה הוקמה על בניין קיים. "התברר שהתוכנית מאוד יפה אבל הגג לא יכול לשאת את משקל האדמה לגינון במקום. נזקקנו לפתרונות מאוד יצירתיים, בפרויקט שנבנה בתקציב של מאות אלפי דולרים בודדים - לעומת מאות מיליוני דולרים באתר הזיכרון".