חשדנות סביב קידוחי הגז-נפט של החברות הקטנות

הדיווח המידי שפרסמה שלשום חברת שמן נראה מבטיח, שלא לומר דרמטי. לאחר חודשים רבים של המתנה דרוכה, פרסמה שמן ממצאים ראשוניים מקידוח ים 3 הנערך מול חוף פלמחים, במטרה לגלות מאגר ענקי שעשוי להכיל 120 מיליון חביות נפט, בשווי מיליארדי דולרים. הממצאים היו ללא ספק חיוביים: "סימנים משמעותיים" לגז, נוזלי גז (קונדנסט) עם אפשרות לנפט קל התגלו בשכבות המטרה.

הודעה כזו הייתה פותחת את מהדורות החדשות, לו הייתה מתפרסמת נניח בשנים 2009-2010. אפילו לפני שנה-שנתיים הייתה שמן מצליחה לעורר סערה לא קטנה. אנליסטים היו ממהרים להגג על עידן הנפט שנמצא ממש בפתח, להעריך כמה מיליארדים עשויים להיות קבורים מתחת לים, ומה ההשלכות הרוחביות שיהיו לממצאים החיוביים על אזורי רישיונות סמוכים.

אלא שההודעה של שלשום התקבלה בקרירות, אולי אפילו באדישות בבורסה. המניה החבוטה של שמן, שהגיבה בתחילה בזינוק של 15%, סיימה את יום המסחר בעלייה מינורית של כ-3%. במקום להתרכז בפוטנציאל ובסימנים המעודדים, בחרו הפעם בשוק ההון להתמקד בסימני השאלה שנותרו. הנתון המתייחס לעובי השכבה שמכילה את הנפט והגז נשמע מרשים, אבל הוא היה נתון ברוטו. "ברוטו לא אומר לי כלום, השאלה היא מהו העובי נטו של שכבת הנפט והגז", אמר אנליסט בכיר. אחרים הזכירו שוב ושוב כי הקידוח בשמן - שכבר חרג ביותר מ-50% מתקציבו המקורי - מבוצע על ידי חברת CDC, מפעילת קידוחים אלמונית מאזרבייג'אן.

מי שנכווה ברותחים נזהר בצוננים. ציבור המשקיעים למד להתייחס בחשדנות רבה לקידוחי הגז והנפט שמבצעות כאן חברות קטנות ובלתי מוכרות. הלקח הזה נלמד בדרך הקשה, לאחר רצף קידוחים כושלים שהותירו במעמקי הים מאות מיליוני דולרים - רובם כספי משקיעים קטנים. נכון, קידוחים הם עסק מסוכן וגם החברות הטובות ביותר נכשלות לעתים, ובכל זאת, אי אפשר שלא להתעלם מהעובדה שמאחורי כל הקידוחים הכושלים עד כה, עמדו חברות קידוח זעירות במונחים בינלאומיים וחסרות ניסיון ומוניטין ראויים (ראה טבלה מטה).

בשיחות עם אנשי מקצוע מנוסים בתחום הקידוחים חוזרת ועולה אותה טענה: האשמה במצב מונחת לפתחו של משרד האנרגיה והמים, שמאפשר לחברות קידוחים קיקיוניות לקדוח במימי ישראל.

האירוניה היא שמשרד האנרגיה דווקא פעל להחמיר את דרישות הסף ממפעילות הקידוחים - תוך עמידה בלחצים לא קלים. הימים היו ימי הבוננזה בבורסה, כשכרישי בורסה ופיננסיירים צברו זכויות ברישיונות ומיהרו איתן לשוק ההון כדי לגייס כספים מאלפי משקיעים קטנים. הדאגה ממתקפת הספקולנטים הביאה ב-2010 את הממונה על הנפט דאז, ד"ר יעקב מימרן, לקבוע דרישות סף חדשות להענקת רישיון חיפושי נפט וגז, ובהן דרישה כי הקבוצה המבקשת את הרישיון תכלול מפעיל קידוחים - חברה בעלת ניסיון מוכח בקידוחי חיפוש נפט וגז. אבל מימרן לא הלך עד הסוף, וקבע כי החלק המינימלי שיהיה למפעיל הקידוחים בזכויות ברישיון יעמוד על 5% בלבד.

רגולציה רפה

מפעיל הקידוחים הוא הגורם המקצועי שמנהל את הקידוח ונושא באחריות לכל תקלה שעלולה להיגרם במהלכו. בעולם מקובל שהחברה המפעילה את הקידוח מחזיקה במרבית הזכויות ברישיון. במפרץ מקסיקו, למשל, אחד מאזורי הקידוחים הצפופים בעולם, מגיע שיעור האחזקה הממוצע של מפעיל ל-78% מהזכויות ברישיון ויותר. אבל בישראל מיהרו הפיננסיירים לנצל את המגבלה הרפה שקבע משרד האנרגיה, והתוצאה: המפעילים הפכו לשותפים הקטנים ביותר בזכויות ברישיונות, והסתפקו במרבית המקרים בנתח המינימלי, הסמלי, של 5%.

הבעייתיות בשיעור אחזקה כה נמוך של המפעיל היא כפולה: מצד אחד אין למפעיל כמעט שום חשיפה לסיכון של הסתבכות הקידוח ולנזקים הכספיים העצומים שעשויים להיגרם כתוצאה מכך. מצד שני, הרווח הצפוי למפעיל במקרה של הצלחת הקידוח - גם הוא כמעט אפסי. כך הצליחה הרגולציה הישראלית להפוך את מפעילי הקידוחים לגורמים שאין להם כמעט עניין בהצלחת הקידוח, אין להם מה לחשוש מכישלונו והאינטרס היחיד שלהם הוא להמשיך את הקידוח ככל הניתן כדי למקסם את הכנסתם מדמי המפעיל.

כשנשאל על-כך לאחרונה השיב מימרן כי אף מפעיל בינלאומי לא היה מגיע לכאן אילו היו נקבעים תנאי סף מחמירים יותר. "גם כך חברות בינלאומיות גדולות לא מגיעות לכאן בגלל החרם הערבי", טען מימרן לא פעם. לזכותו של מימרן ייאמר שכרישי ההון המקומיים נאבקו ברגולציה וטענו כי הם מתקשים מאוד למצוא מפעיל שיעמוד בדרישות הסף. ובכל זאת, כשמסתכלים על אוסף החברות שהסכימו להגיע לכאן, אולי היה עדיף שלא יבואו כלל.

"אף חברה בינלאומית שמכבדת את עצמה לא תיכנס לקידוח עם 5% מהזכויות", אומר גורם מקצועי בענף, "בשיעורי אחזקה כאלה נכנסות חברות שירותים שרק מתווכות בין השותפים לבין הקבלנים. המציאות הזו נוחה בעיקר לשותפים הישראלים שנכנסו לרישיונות כמשקיעים פיננסיים לטווח קצר ולכן יש להם אינטרס לשמור בידיהם את מלוא הזכויות כדי לקבל תמורתן את התמורה הכספית המרבית".

השורה התחתונה אירונית למדי. ההנחיות שנועדו להילחם בספקולציה, שירתו את הספקולנטים, אבל אפילו הן לא הצליחו להציל את היזמים ואת כל אלה שהשקיעו בהם - מיצר הרפתקנותם.

 גז