מי לא רוצה לקיים את השיחות?

ברור כי מה שאירע בקלנדיה זו טרגדיה, כי שלושה בני אדם איבדו את חייהם.

יחד עם זאת, אי-אפשר להתכחש לכך שאותם שלושה, יחד עם אחרים, היו במקום כדי לקפח חייהם של אחרים, כלומר לוחמי צה"ל. למסקנה זו קל להגיע על בסיס צילומים מהמקום ובשעת המעשה. אנחנו רואים שם את כלי הרכב של צה"ל מופגזים על-ידי סלעים ואבנים, ואולי גם נשק חם.

להטיל אבנים בחזרה?

מישהו, או מי שהם, מחיילי צה"ל חשו שחייהם נתונים בסכנה. לא תחושה מופרכת כשרואים מה קורה סביבם. הם החליטו להגן על עצמם באמצעות ירי בנשק חם. האם אפשר היה לעשות זאת אחרת? אולי. אבל כאשר אדם מרגיש שחייו בסכנה - בצדק או שלא בצדק - אי-אפשר לצפות ממנו שיערוך דיונים נוקבים עם עצמו באילו אמצעים לנקוט. אם לוחם לא ישתמש בנשק להגנה עצמית, אז בשביל מה הוא סוחב אותו ימים ולילות? מה צריך המותקף לעשות, לזרוק בחזרה אבנים?

מין רפלקס שכזה

אבל העובדות לא משנות. כמקובל בכמה ארצות וארגונים ערביים, כל אירוע מוגדר, ללא בדיקה, כמעשה ידיה של ישראל, באופן ישיר או עקיף. מין רפלקס כזה. ומרגע שקבעו את אשמת ישראל, מיד באות ה"סנקציות". במקרה זה - הפסקת השיחות.

יהיה הרבה יותר יעיל אם וושינגטון, וגם האירופים, יגידו להם: יאללה, תפסיקו. השיחות הללו לא מתנהלות בשבילנו, האמריקאים. אנחנו עושים את זה בעיקר בשבילכם. מה העניין הזה? לפלסטינים אין אינטרס בקיום השיחות? הם מתנהגים כאילו האינטרס האמיתי שלהם הוא לפוצץ את השיחות ולהאשים את ישראל. אם זו המנטליות, אז אין סיכוי גדול להגיע לסיום השיחות בכל תוצאה שהיא. כי אם מחפשים תרוץ להפסיקן - בסוף הוא יימצא.

משוגעים ומתנגדים

אי-אפשר להבטיח שבגדה לא יישנו אירועים אלימים שבהם ייהרגו אנשים, גם פלסטינים. במצב של היום כל משוגע - ישראלי או פלסטיני - יכול לפוצץ את העסק. וכמובן שגם לא משוגע, אלא כל מי שמתנגד לקיום המגעים. לא חסרים כאלה גם אצלנו וגם אצלם. וזו בדיוק הסיבה ששני הצדדים צריכים להחליט מה הם רוצים.

אם הם מבקשים להגיע להסדר כלשהו, הם חייבים לחפש עצים כדי לטפס עליהם. זו הדרך היחידה להשיג את המטרות - שאחת מהן היא להוציא מידי משוגעים ומתנגדים לשיחות את היכולת להרוס את מה שנבנה בעמל רב.