עזרת לילדים? צפה לקנס

למרבה האבסורד, מי שיכנס לאתר הרשמי של משרד המשפטים הממשלתי, תחת הכותר "כתבות", יגיע למאמר משנת 2009 שכותרתו: "עזרה משפחתית אינה שוללת גמלת הבטחת הכנסה". בפועל יגלה מקבל העזרה המשפחתית כי המצב הוא הפוך, לפחות במה שנוגע לביטוח לאומי.

בשבוע שעבר ניתנו שני פסקי דין בנושא זה כמעט במקביל ובאותה ערכאה, אך הגיעו לתוצאות הפוכות. בפסק הדין הראשון אכן נשללה קצבת הבטחת הכנסה מאישה אשר הוריה סייעו לה בתשלום שכר הדירה מדי חודש, אך בפסק הדין השני בית הדין התקומם כנגד גישתו של הביטוח הלאומי והכריז על מהפכה של ממש.

פסק הדין עוסק באם חד-הורית (חד-הורית של ממש, קרי ללא אב, ולא "חד-הורית" כמקובל לכנות בטעות אמהות גרושות), אשר נולדו לה תאומות מבנק הזרע בהיותה בת 47, ועלויות גידולן לבדה הכריעו אותה.

מאחר שעלות המעון לתינוקות עלתה על משכורתה, נמנע ממנה לעבוד, והיא קיבלה הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי בסך של 3,100 שקל לחודש. להשלמת צרכיה הוריה הפקידו בחשבונה בנוסף סכומים בממוצע חודשי של 2,400 שקל, ומשהביטוח הלאומי גילה זאת, הוא לא רק שלל ממנה את הקצבה - אלא אף דרש ממנה להחזיר לו את הסכומים שכבר שולמו לה רטרואקטיבית בסך 10,000 שקל.

השופטת המזועזעת פסקה כי קצבת הביטוח הלאומי להבטחת הכנסה, אשר נחקקה בשנות ה-50, רחוקה כיום מלמלא את מטרתה המקורית, שהיא לאפשר קיומו של אדם בכבוד. לא ייתכן שהאם תוכל לשכור דירה מינימלית ולקיים 3 נפשות מקצבה של 3,000 שקל לחודש, ולכן לטעמה של השופטת, נטל ההוכחה המשפטי כיום צריך להתהפך.

החזקה המשפטית כיום צריכה להיות שהקצבה אינה מספקת, והנזקק לה צריך ורשאי להיעזר גם בתרומות ובסיוע מקרובי משפחה. לפיכך הביטוח הלאומי הוא זה שצריך להוכיח כי הגמלה המשולמת, בצירוף יתר התמיכות הציבוריות והמשפחתיות, עולה משמעותית על הרף הנדרש לשם קיום בסיסי בכבוד.

אם פסק הדין יהפוך להלכה מחייבת, יהיה בכך מהפך משמעותי ביותר לאפשרות של הורים לעזור לילדיהם הבגירים ולנכדיהם, מבלי לחשוש ש"ייקנסו" על כך מאוחר יותר.

הסכמי הלוואה

על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2010, במשקי-בית במעמד הנמוך ההוצאה הכספית החודשית הממוצעת הייתה גבוהה בכמעט 9% מהכנסה הממוצעת. לאחר קיצוץ קצבאות הילדים לאחרונה, ניתן לצפות כי הנתונים עבור שנת 2013 יהיו עגומים אף יותר.

כיצד מתמודדים עם הפער מבלי לקרוס? במקרים רבים באמצעות סיוע כספי של ההורים. על-פי סקר שערך עיתון "גלובס" בשנה שעברה, כרבע מהצעירים בין גיל 30 ל-40 עדיין מסתייעים כלכלית בהוריהם, ואין מדובר בעזרה חד-פעמית לרכישת דירה, כי אם בסיוע כלכלי לעת הצורך ולעיתים אף מימון שוטף.

על-פי סקרים אחרים האחוזים גבוהים הרבה יותר, וזאת עוד בהתחשב במגבלה שלהורים רבים כלל אין את האפשרות הכלכלית לעזור לילדיהם הבגירים, גם אם הם זקוקים לכך.

למרבה הצער, במקרים מסוימים בהם אין מדובר בעזרה חד-פעמית או מזדמנת אלא בהפקדות חודשיות חוזרות, הסיוע לילדים עלול לעמוד להם לרועץ, כאשר מבחינה משפטית העזרה הכספית מההורים נחשבת כחלק מהכנסתם השוטפת של הילדים, כאילו מדובר במקור הכנסה עצמאי.

כך, למשל, כאשר אבי הבעל מעניק סיוע שוטף למשפחת בנו, הפקדותיו החודשיות של הסב יכולות להיכלל בקביעת יכולתו הכלכלית של הבעל לצורך חישוב חבותו במזונות ילדיו.

זה עובד גם בכיוון ההפוך: אישה שעוברת עם ילדיה להתגורר בבית הוריה בשל המצוקה הכלכלית, עלולה להפסיד את רכיב המדור בדמי המזונות, מאחר שלאור המעבר לבית ההורים אין לה הוצאות מדור בפועל.

גם הרשויות נוקטות בגישה דומה, בעיריות רבות מחשיבים תמיכה מההורים לצורך בדיקת זכאות להנחה בארנונה, וגם הביטוח הלאומי נוהג לעקוב אחרי חשבונות הבנק של המבקשים קצבת הבטחת הכנסה, ולקזז מתוך הקצבה סכומים שקיבל הזכאי כתמיכה מהוריו.

הבעיה בגישה זאת היא יצירת מעגל שוטה: ההורים מסייעים בהיעדר תמיכה אחרת (קצבה או מזונות), אבל אז התמיכה האחרת לא ניתנת בגלל התמיכה של ההורים.

העוול גדול עוד יותר בשל חוסר הידיעה של אותה קבוצה חלשה באוכלוסייה, קרי ההורים הקשישים שמסייעים לילדיהם, על מצב משפטי זה. אנשים מתוחכמים שהיו רוצים להונות את המערכת, היו דואגים לקבל את העזרה מההורים במזומן או בתשלום ישיר לספקים, מה שהיה מכביד על הרשויות ובתי המשפט את המעקב אחר הסיוע הכלכלי, או לחילופין חותמים עם הילדים על הסכמי הלוואה כדי שהמענקים לא יחשבו כמתנה. אבל אנשים תמי-לב פשוט מפקידים לחשבון של ילדיהם את הכסף - ו"נענשים" על-ידי שלילת הקצבה.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לענייני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".