תקציב הביטחון הוא אחד המוקדים לדיון ציבורי סוער בישראל, אולם מתברר כי עול הארנונה לא פסח גם על משרד הביטחון. "גלובס" חושף היום כי בשנת 2012 שילם משרד הביטחון על המתקנים הצבאיים השונים ב-113 רשויות מקומיות ארנונה בסך 600 מיליון שקל. 80% מסך כל תשלומי הארנונה השוטפים מרוכזים ב-30 רשויות מקומיות בלבד, ובהן גם מועצות אזוריות המונות אלפים בודדים של תושבים.
לטענת המשרד, ב-1998 שילמה מערכת הביטחון 100 מיליון שקל ארנונה לרשויות המקומיות, ב-2005 זינקו תשלומי הארנונה ל-300 מיליון שקל ובשנת 2012 - ל-600 מיליון שקל. מדובר עלייה של 50% בתקבולי הארנונה של הרשויות לשנה ממשרד הביטחון, ובשיעור כולל של 500% מאז 1998.
"אנחנו מחלבת הארנונה הכי גדולה בישראל, שמשלמת הרבה יותר מכל גורם אחר", מסר ל"גלובס" בכיר במשרד הביטחון, "ב-2012 שילמנו 600 מיליון שקל ארנונה ועל מה? על בסיסים שנמצאים ברובם מחוץ לערים, הם גדולים, מורכבים, כי יש בהם הרבה שימושים, גם מגורים, גם משרדים, גם מחסנים, ושימושים מיוחדים נוספים". אותו גורם הסביר כי מוקד הבעיה הוא בעובדה שבצווי הארנונה של הרשויות המקומיות אין בכלל הגדרה של תעריף ארנונה לשימוש ביטחוני. "113 רשויות מקומיות גובות ארנונה ממשרד הביטחון לפי הגדרות שונות ומשונות ולפי ראות עיניה של כל רשות", מוסיף הגורם, "אף אחד לא נתן את הדעת לכך שצריך להיות מענה הולם בתוך צווי הארנונה, וכתוצאה מכך התפתח שוק נוראי, שהגדיל את מחלבת הארנונה מ-100 מיליון שקל ל-600 מיליון שקל. השטחים שעליהם נמצאים מתקנים צבאיים הם על פי רוב שטחים שמתנהלים כשטחים גליליים, שלא מקבלים שירותים מהרשויות המקומיות כמו תיקון פנס רחוב, שעסקים אחרים כן מקבלים. בחלק מהמקומות אפילו לא פינוי אשפה בגלל המגבלה הביטחונית להיכנס למתקנים.
בבסיסי חיל האוויר למשל, הרשויות גובות מאיתנו ארנונה על משטחי אספלט ומסלולי המראה של מטוסי קרב. על חניה תת קרקעי ת של מטוסי קרב מחייבים אותנו בחלק מהרשויות המקומיות על ארנונה כמו על חניונים בתשלום. הדבר הזה נמשך גם כשמדובר ברמפות לטנקים שנמצאים בשומקום, או במוצבים שנמצאים בגבול. אין לנו אפשרות בכל בסיס לאפשר למודדים להיכנס, והעיריות גובות מאיתנו לפי שומות מנופחות מיליוני שקלים. כל העיסוק בארנונה פוגע בביטחון המידע, העיריות מבקשות למדוד כל דבר, ומחר המודד שיש לו סיווג בטחוני יעביר את הנתונים לפקיד בעירייה שאין לו סיווג ביטחוני, ומחרתיים הנתונים יגיעו לאויב. חייבים להחריג את מחנות צה"ל מהסיפור הזה של הגבייה המופרזת, מחנות צה"ל הם לא בנקים ולא חברות ביטוח. הם שטחים גליליים וראיה לכך היא שאפילו דיני התכנון והבנייה שלנו שונים מטעמים של ביטחון המדינה. העיריות מנהלות איתנו משפטים ומשלמות לעורכי דין לפי אחוזים מטורפים, כך שכל רשות עושה הישר בעיני עורכי הדין שלה. המציאות היא שוק פרוע שיצא מכל פרופורציות. לאן נגיע ב-2015, למיליארד שקל ארנונה?".
ממשרד הביטחון נמסר כי "מערכת הביטחון משלמת ארנונה בהתאם לכל דין ולצווי המסים של הרשויות המקומיות. עם זאת, המשך התשלומים במתכונת הנוכחית יוצר עיוותים וגביית תעריפים שאינם מותאמים לשימושים במחנות צה"ל, ושהביאו לזינוק חד בהיקף התשלומים. מערכת הביטחון מקיימת בימים אלה עבודת מטה במטרה להסדיר את סוגיית הארנונה על מחנות צה"ל.
"העיוותים בתשלומי הארנונה כוללים תשלום של עשרות מיליוני שקלים בשנה למועצות אזוריות המונות אלפים בודדים של תושבים, תשלום תעריפים גבוהים במיוחד לרשויות במרכז הארץ לאור העובדה שהן מוגדרות גם בשנת 2013 כעיירות עולים, תשלום ארנונה בגין רמפות לטנקים ברמת הגולן, תביעות לתשלומי ארנונה על מוצבים מבצעיים לאורך הגבולות עם לבנון וסוריה ועוד".
עו"ד אורי דויטש ממשרד עו"ד פלג, כהן דויטש, המייצג את משרד הביטחון בכמה הליכים, מסביר כי "הרשויות המקומיות צריכות לחייב את משרד הביטחון בארנונה רק על שטחים שנעשה בהם שימוש מהותי ויומיומי ולא על שטחים כמו מוצבים, שלעתים כלל לא מאוישים, וההצדקה לחיובם היא רק אם בעתיד תפרוץ באזור מלחמה. בצפון עשרות מיליוני שקלים משולמים על ידי משרד הביטחון רק על מוצב אחד. בגלל המאפיינים הייחודיים של מתקנים ביטחוניים, ראוי שייקבעו להם סיווגים מיוחדים, כי המצב היום שבו כל רשות גובה לפי התעריף שהיא מוצאת לנכון הוא בלתי נסבל, מה גם שהרשויות המקומיות לא מספקות שירותים למתקנים הביטחוניים. היום אין אף הגדרה באף רשות לכמה מתקן ביטחוני צריך לשלם בגין ארנונה, והתעריף עומד על 35% מחיוב רגיל. מוצבים נחשבים לקרקע תפוסה, והתעריף בגינם יכול להגיע עד ל-50 שקל למ"ר. שטחי אש מגיעים גם למאות דונמים. מה השלב הבא? יחייבו את שדה הקרב בזמן מלחמה? הרי ארנונה לא מהווה שיקול כשמדובר בצרכים ביטחוניים. בגלל ארנונה יקטינו בונקר של מטוס? ואם צה"ל רוצה לקנות עוד מטוסים, צריך לשלם עוד ארנונה".
"צה"ל בנגב הוא גורם מפריע"
ברשויות המקומיות רואים את הדברים אחרת. רוב המתקנים הצבאיים ממוקמים בתחומן של המועצות האזוריות, בעיקר בפריפריה. מדובר בשטחים רבים וגדולים שלעתים גוזלים שטח רב מהמועצה האזורית. כך, למשל, במועצה האזורית רמת הנגב, ששטחה 4.8 מיליון דונם, מהווים השטחים הצבאיים 75% משטח המועצה. מבחינת הרשויות, קיומם של מתקנים צבאיים בשטח המועצה אינו פוגע רק בשטחה של הרשות המקומית, אלא גם במרקם החיים: תנועה באזורי שטחי אש היא בעייתית. בשל תנועה רבה של כלי רכב צבאיים כבדים על הכבישים נפגעות תשתיות רבות בתחומי המועצה, ובגלל תקלות מבצעיות, אזורים רבים הופכים להיות שטח צבאי סגור למשך זמן רב.
"הייתי שמח אם בנגב היו יותר מפעלים אזרחיים", אומר ראש המועצה האזורית רמת נגב ויו"ר המועצות האזוריות שמוליק ריפמן, "פעילות אזרחית עדיפה על פעילות צבאית, כי היא בסופו של דבר לא מיטיבה עם התושבים שמתגוררים דרומית לבאר שבע. התנועה המסיבית של צבא בכבישים, ירי בלתי נפסק מבסיסים כמו צאלים, זו לא חוויה מרנינה, והייתי שמח אם היו יותר אזורי תעסוקה שחסרים אצלנו מאשר מתקנים ביטחוניים. יש פה משחק דו צדדי של המדינה, שמצד אחד מעודדת את מעבר צה"ל לנגב ממניעים שהם לא ציוניים אלא נדל"ניים - כי דונם ברמת נגב עולה 15 אלף שקל ודונם במרכז הארץ עולה 1.5 מיליון שקל - ומצד שני, צה"ל בנגב הוא גורם מפריע ומעכב פיתוח אזרחי בתחום החקלאות והתיירות. ברמת נגב צה"ל משלם ארנונה כמו כל גורם אחר, רק על שטחים בנויים ולא על קרקע תפוסה. שטח המועצה הוא 4.8 מיליון דונם, ו-70% ממנו שטח אש.
אנחנו לא גובים שקל אחד על שטח אש, שטחי אימונים או קרקע תפוסה. על מוצב שיש בו מגורים, חיילים ומחסנים - כן. הקפיצה הגדולה בארנונה בין מה ששילמו פעם להיום לא נובעת מהגדלה משמעותית בארנונה, אלא מהעובדה שצה"ל במשך שנים הסתיר מידע מהרשויות על השטח הקיים בתוך הבסיסים. אני פעם בשלוש שנים שולח מודדים לבסיסים כדי להבין מה קורה שם. צה"ל לא מדווח על מה שהוא בונה ולא מעוניין לדווח, למרות שהוא מחויב לכך. 20 שנה צה"ל לא דיווח כמה הוא בונה ולכן נולדה הקפיצה, כי דאגנו למדוד כמו שצריך. רשויות מקומיות היו צריכות ללכת לבתי משפט כדי לקבל את המידע, ולא קיבלו את המידע במקרה של מתקנים מסווגים. זה לא נכון לומר שאנחנו לא נותנים שירותים, בנגב אנחנו מפנים אשפה, ובנגב מדובר בנסיעות ארוכות ומשאבים רבים. אנחנו מסייעים לצה"ל בטיפול בבעיית זבו ב החול בנגב, ומוודאים שלא ישפכו שפכים לוודאיות.
בבסיס כנף 25 חיות 90 משפחות ומבחינתי מדובר בתושבי רמת נגב, הם משלמים ארנונה ומגיע להם שירותים. המועצה לוקחת משם ילדים לבית ספר. ובבסיס רמון בנינו מעון יום וגן ילדים. קרי ההדרכה של עיר הבה"דים נמצאת בשטח השיפוט שלנו. אנחנו העברנו החלטה במועצה ש-60% מההכנסות העתידיות של עיר הבה"דים יעברו לירוחם ו-40% למועצה רמת נגב, אבל על זה תכריע ועדת הגבולות שהקים שר הפנים לבחינה של חלוקת ההכנסות בינינו. אם הממשלה תעביר מהלך שמשרד הביטחון לא ישלם ארנונה, היא תצטרך למצוא מקור אחר להכנסות, וזה לא יעמוד במבחן בית המשפט".
עו"ד ירון נדם, שותף במשרד עו"ד בן אליעזר ושות' העוסק במיסוי מוניציפלי, "רשות מקומית גובה ארנונה על נכסים בתחומה למימון הפעולות שלה אך המושגים 'נכס' ו'מחזיק' מקבלים משמעות שונה כשמדובר במשרד הביטחון. כשמדובר במתקנים ביטחוניים, חובת תשלום הארנונה לצורך מתן שירותים, מעלה תהייה".
לדברי עו"ד נדם, המועצה המקומית מג'דל שמס, למשל, הגישה תביעה נגד משרד הביטחון בדרישה לתשלום ארנונה בסך של 1.3 מיליון שקל בגין מוצב צה"ל הנמצא על גבול סוריה. האם פקודת העיריות חלה על מחנות צה"ל והאם מוצבי גבול הם "נכס" בר חיוב בארנונה? האם ניתן לראות בשטחי האימונים של צה"ל בנגב "קרקע תפוסה"? נדם טוען כי ברוב המקרים הם אינם צורכים שירותים מהרשות המקומית ומערכת הדינים שחלה שם שונה מהמערכת האזרחית. העיריות יטענו שאין שום משמעות להיעדר הזיקה הכלכלית הנובעת מהנכס וגם אין רלוונטיות למידת השירותים הניתנים מצד הרשות, מאחר שהארנונה היא בעלת אופי של מס, וכפי שאין האזרח הפשוט יכול לפטור את עצמו מתשלום ארנונה לרשות המקומית משום שזו לא נתנה לו שירות זה או אחר, כך אין המדינה יכולה לפטור עצמה מתשלום ארנונה שהוטלה כדין על נכסיה רק משום שהעירייה לא מפנה עבורם אשפה.
פטור חלקי
נדם מסביר כי משרד הביטחון ומחנות צה"ל נהנים מפטור חלקי מארנונה לאור הוראות הפקודה המנדטורית שפטרה את המדינה מהחובה לשלם ארנונה כללית על נכסיה. לאורך השנים חלו שינויים בחוק, ומתחילת 1995 חייבת המדינה בתשלום ארנונה בסך 30% מחיוב ארנונה מלא.
בעיה נוספת הנגרמת בשל הטלת ארנונה על מחנות צה"ל, לדברי נדם, היא נושא ביטחון המידע. ספק אם מי מקובעי המדיניות מעוניין כי בידי הרשויות המקומיות יהיה קיים מאגר מידע הכוללת פרטים מסווגים על אודות מחנות צה"ל, מיקומם, שטחם, השימוש שנעשה בהם וחשיפת גורמים אזרחיים לאמל"ח מיוחד ולסד"כ הצה"לי.
ב-2005 קבע מבקר המדינה כי "טיפולם של משרד הביטחון והרשויות המקומיות בנושא לקוי באופן יסודי". בדוח נוסף שפורסם ב-2008 קבע המבקר כי הטלת הארנונה על מחנות צה"ל נעשתה ללא אמות מידה ברורות.
לדברי נדם, "יש רשויות שלא עומדות מנגד, למשל עיריית פ"ת שביולי השנה הגישה תביעה נגד משרד הביטחון בטענה כי הוא חייב לה יותר מ-15 מיליון שקל בגין תשלומי ארנונה. לטענת העירייה, משרד הביטחון מחזיק כמה נכסים בתחום העיר, ובהם גם מחנה סירקין. אולם, בי-2009-2012, כך נטען, משרד הביטחון לא שילם את כל תשלומי הארנונה על הבסיס ועל הנכסים האחרים בעיר.
"נדרשת חקיקה ראשית שתקבע הטלת מס מעין ארנונה ברמה ממלכתית ולא פרטנית של כל רשות ורשות, בסכום קבוע עם קריטריונים אחידים שאינם תלוי שטח 'מבנה' או 'קרקע' ואינם קבועים לפי הסיווגים המקובלים בצו הארנונה לפי גחמה של רשות זו או אחרת".
ביהמ"ש: תעש לא תשלם לעיריית יבנה 68 מיליון שקל על שטח עזוב
לפני כשנתיים הוכרעה מחלוקת בין עיריית יבנה לבין משרד הביטחון ומפעל תעש, שהחזיק במשך שנים בקרקע במקום שבו הייתה פסולת רעילה, והפסיק לבצע בה שימוש.
העירייה דרשה חיוב ארנונה רטרואקטיבי בסך 68 מיליון שקל בגין עצם ההחזקה בקרקע במשך 10 שנים, בנימוק כי עצם השימוש בקרקע על ידי תעש מונע מאחרים לבצע שימוש בקרקע ולשלם בגינה ארנונה לעירייה. תעש ומשרד הביטחון ערערו על החיוב לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שביטל את החיוב, וקבע כי כל עוד לא הוכח שימוש פיזי בקרקע, אין לחייב בארנונה. "סבורני כי ההחלטה של הוועדה חסרת כל בסיס משפטי או עובדתי ודינה להתבטל", קבע השופט אורי שוהם וחייב את עיריית יבנה בתשלום של 30 אלף שקל הוצאת משפט.
בבעלות תעש 120 דונם ביבנה, ששימשו בזמנו להחזקת תחמושת כולל שלל ממלחמת ששת הימים.
לנדאו: "נפעל לטובת חקיקה שלפיה בתי מלון ישלמו ארנונה משתנה"
נכון יהיה שבתי המלון ישלמו ארנונה משתנה בהתאם לתפוסת החדרים וההצלחה בתקופות לאורך השנה", כך טענה ראש עיריית נתניה מרים פיירברג, שהביעה את נכונותה לבנות מתכונת כזו לבתי המלון בעירה. לדברי שר התיירות ד"ר עוזי לנדאו, "בכוונתנו לשכנע את משרד הפנים שהדבר הזה נחוץ ואפילו הכרחי. נפעל לטובת העניין גם באמצעות חקיקה*. לנדאו התייחס לתעריפים הגבוהים של בתי המלון בארץ בין היתר בשל עלויות הארנונה הגבוהות.
לנדאו הוסיף כי לאחרונה אושרו מענקים בהיקף של 200 מיליון שקל לבניית 1,000 חדרים בבתי מלון בארץ בהשקעה של 700 מיליון שקל. "מדוע זול יותר בבתי המלון באירופה? משום שההיצע אצלנו מצומצם. וכשהציבור מוכן לשלם, בתי המלון לוקחים", הוא אמר.
לנדאו התייחס למשימות שיווקיות שעומדות בפני המשרד במטרה להגדיל משמעותית את מספר התיירים הנכנסים לישראל: "2.5-3.5 מיליון תיירים נכנסים לישראל בשנה. 700 אלף מתוכם הם מבקרי יום שלא מבקרים באתרי תיירות. זה מספר נמוך מדי. בכוונתנו לצאת למאבק על התודעה בקרב הציבור העולמי ולהפוך את ישראל לאחד היעדים שעומדים לבחירה בפני מי שמתעתד לצאת לחופשה. מגרמניה למשל אנחנו מביאים 200 אלף תיירים השנה. זה שבר של אחוז מאוכלוסיית המדינה שבה אני בטוח שמודעים לקיומה של ישראל כיעד תיירותי. אנחנו לא בתודעה, אנחנו לא נמצאים על מדף התיירות והכול נע סביב שיווק, שיווק ושיווק". לנדאו ציין כי המשרד יפתח את אפיק השיווק הדיגיטלי בקרב קבוצות מטרות בינלאומיות לתיירות נכנסת לישראל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
