אסור לעמוד מנגד

במשך שנים מספרים לנו שיחסים בינלאומיים הם עניין של אינטרסים, לא של ערכים. למדינות יש אינטרסים כלכליים, ביטחוניים, גיאו-פוליטיים, סחר בינלאומי, נפט ועוד.

הציניות שולטת. שבטים שלמים מסוגלים לרצוח זה את זה באפריקה, והעולם לא ינקוף אצבע. אך אם סדאם חוסיין ישתלט על בארות הנפט של כוויית, העולם יגבש מיד קואליציה בינלאומית להגן על זכויות האדם של נסיכויות ערב ועל הקורמורנים הנודדים במימי המפרץ הפרסי.

אותה ציניות שמקורה בשיקולים אינטרסנטיים ופרגמטיים מכתיבה גם את מערך היחסים של ישראל עם מדינות ערב שסביבה. המשטרה בקהיר יכולה לפתוח באש חיה על מפגיני כיכר תחריר, בשאר אסד יכול לשלח טנקים אל עבר שכונות מגורים בפרברי דמשק, אבל הגנרלים הישראלים מלחשים על אוזנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובמקביל באולפני הטלוויזיה באשר הם, שהאינטרס הישראלי הוא דווקא שימור היציבות המשטרית במדינות ערב. "עם אסד אנחנו יודעים להגיע למאזן אימה. אבל מה יקרה אם ארסנל הנשק הלא קונבנציונלי של סוריה ייפול לידיים של חיזבאללה ולשורת ארגוני מורדים?".

התפיסה שגורסת כי ישראל יכולה לנבא מה עדיף ומה מסוכן עבורה, ולנסות להשפיע בהתאם לניבויים אלה על המהלכים האזוריים, מבטאת יהירות הנטועה עמוק בדפוס הפעולה הישראלי מראשית ימי המדינה. אריאל שרון ביקש להקים מדינה פלסטינית בממלכת ירדן, יצחק רבין ושמעון פרס ביקשו ליצור הנהגה פלסטינית שעמה אפשר לקיים משא-ומתן.

אבל הגישה הזו מתרסקת פעם אחר פעם. איש אינו יכול לצפות, ואיש לא צפה, את האביב הערבי ואת קריסת המשטרים במצרים, בלוב וגם לא את מלחמת האזרחים בסוריה. איש לא צפה את השתלטות חמאס על רצועת עזה לאחר ההתנתקות הישראלית. ואף שיש לא מעט גנרלים שמתפרנסים מכך, איש אינו יכול לדעת באמת אילו תוצאות יולידו העמדות האינטרסנטיות של קברניטי החוץ והביטחון.

מה שנשאר לעשות הוא את הדבר הנכון. העולם אינו יכול להחריש כאשר שליט עושה שימוש בנשק להשמדה המונית נגד אזרחים.

הטיעון שלפיו לאדם לא משנה כיצד ימות - מגז, מנשק כימי או מפגז תותח - הוא טיעון בלתי מוסרי. גם למלחמה יש כללים. גם כאשר מפירים את האמנות הבינלאומיות המדברות בלשון גבוהה על דיני לחימה, דיני כיבוש, זכויות אדם במצבים של קונפליקטים חמושים - יש עדיין כללים של מותר ואסור.

נשק להשמדה המונית הוא מחוץ למשחק. זאת הסיבה שבגללה העולם נרעש בכל פעם שקוריאה-הצפונית עורכת ניסוי גרעיני. זאת הסיבה שבשמה קורא נתניהו לעולם לפעול נגד מירוץ ההתחמשות הגרעינית של איראן.

למרות מערך השיקולים הציני

כאשר מדינה כלשהי מתחילה להשתולל, ומנפצת כל כלל של מותר ואסור בשימוש בנשק להשמדה המונית, אפילו כלפי אזרחיה שלה - אסור לעולם לעמוד מנגד.

עמידה מנגד, תוך שקילת שיקולים אינטרסנטיים של עלות מול תועלת, היא בלתי מוסרית. היא פורמת את היסוד הרעיוני שעליו מושתתים היחסים בין אומות העולם. היא מכרסמת בהגינות, באנושיות, במצפון האנושי הקולקטיבי.

עמידתן מנגד של מרבית אומות העולם נוכח זוועות השואה היא שאיפשרה למכונת ההשמדה הנאצית לרצוח מיליוני יהודים בטרם חוסלה. גם באותן שנים התמקדה דעת הקהל האמריקאית בעיקר בבעיות פנים.

ההתעוררות האיטית של ממשל אובמה, נוכח מידע שכבר לא ניתן להתעלם ממנו על רצח אלפי אזרחים סורים בגז סארין, מלמדת כי למרות מערך השיקולים הציני, יש עדיין משקל גם למוסר ולמצפון.

האנושות אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מהנעשה בסוריה. לאיש בעולם הנאור, לרבות ישראל, אין זכות להעלים עין מפגיעה בזכות לחיים. אותה זכות בסיסית המעוגנת בהכרזת האו"ם לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1948), ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (1992).