די.אן.איי תפצח הגן של חברות החזקות בביומד?

כשאנשי שוק ההון זאב ברונפלד, מני מור ויונתן מלכה רכשו את השלד לייזר דטקט ב-2009, השוק היה סקפטי. באותה התקופה כבר החלו להופיע סדקים בשתי חברות החזקות אחרות של הצמד ברונפלד את מור בתחום הביומד - די מדיקל וביומדיקס, אז מדוע להקים חברת החזקות נוספת? אמנם ברונפלד ומור היו אחראים גם להקמת חברת ביוסל, שתחתיה צמחה חברת פרוטליקס, אך ככל שחלף הזמן נראה היה כי זו הצלחה שקשה לשחזר.

די מדיקל לא הצליחה בעיקר בגלל בעיות בייצור ובמוצר; ביומדיקס מצדה לא הצליחה ליצור מודל עסקי מתאים. די.אן.איי, שנסחרת היום לפי שווי שוק של 35 מיליון שקל, ממוקדת יותר, ולטכנולוגיה המובילה שלה יש פוטנציאל. אולם, יש בה סיכון טכנולוגי, ובעיקר אתגר מימוני.

די.אן.איי מורכבת משתי טכנולוגיות בתחום האוסטיאופורוזיס (דלדול עצם). "זה קרה במקרה", אומר מלכה, "אין לנו כוונה להתפזר לתחומים נוספים. נזקי האוסטיאופורוזיס עולים למשק האמריקאי כ-40 מיליארד דולר בשנה - כ-11 מיליארד דולר מהם על תרופות, והיתר על ימי אשפוז".

השוק של בימ-מד - 400 מ' ד' בשנה

לדי.אן.אי שתי חברות בנות - החברה הקטנה והיציבה בימ-מד, וחברת החלום אנטרה.

חברת בימ-מד (Beam-med), שבה מחזיקה די.אן.איי 40% בדילול מלא, מפתחת מוצר לבדיקת מצב העצמות באמצעות אולטרה-סאונד. בימ-מד היא הזרוע היציבה של החברה - היא רושמת באופן קבוע הכנסות של כ-4 מיליון דולר בשנה (במחצית הראשונה של 2013 הן עמדו על 1.9 מיליון דולר), היא רווחית (188 אלף דולר במחצית), ואפילו מחלקת דיבידנד זעיר על בסיס הרווחיות הקטנה שלה. הבעיה היא ש"החלום" שלה מוגבל.

"רוב אבחון האוסטיאופורוזיס כיום נעשה באמצעות רנטגן", מספר מלכה, "אך זו שיטת אבחון עתירת קרינה והמכשירים מאסיביים. השוק הפוטנציאלי למוצר מבוסס אולטרה-סאונד מוערך ב-400 מיליון דולר בשנה, והמגבלה היא בשיפוי - הוא קטן ולא מהווה תמריץ לרופאים לשלוח את החולים לבדיקה כזו. בנוסף, השוק חשדן כלפי חידושים בכלל, ואולטרה-סאונד בפרט. אם אחת המגבלות הללו ייפרצו - לבימ-מד יהיה פוטנציאל מרשים".

אולם, בתור חברה קטנה ומוגבלת בתקציב, שאפילו מחלקת חלק מן המזומנים שלה כדיבידנד, בימ-מד כנראה לא תעשה מהפכות כאלו במו ידיה. למעשה, קיומה בדי.אן.איי נועד לתמוך בחברת החלום אנטרה, שבה מחזיקה החברה האם 79%.

אנטרה קיבלה רישיון מחברת אורמד הישראלית, שנסחרת בנאסד"ק, לטכנולוגיה המאפשרת להסב תרופות מגרסה מוזרקת שלהן לגרסה הניתנת בבליעה. לאורמד היו שתי טכנולוגיות מסוג זה, ואנטרה רכשה את הזכויות לאחת מהן, בעוד אורמד ממשיכה לפתח גלולת אינסולין.

אורמד נתנה לכם את הטכנולוגיה הפחות טובה?

ד"ר פיליפ שוורץ, מנכ"ל אנטרה: "להיפך. אורמד כבר התקדמה עם הטכנולוגיה הקודמת שלה. היא שומרת לעצמה את הזכות לפתח גם את הטכנולוגיה שלנו לתחומי הסוכרת והשפעת, ואנחנו יכולים לפתח אותה לשאר ההתוויות. אם משהו יצליח, הם יקבלו תמלוגים של 3%".

שוורץ למד רפואה בהרווארד, בדגש על מחקר, ולאחר מכן שימש מנהל בתחום פיתוח התרופות והניסויים הקליניים בחברת סרונו, ואחר כך באנדו פרמצבטיקה. הוא החליט לעלות לישראל ולהקים כאן חברת תרופות, ובחר בטכנולוגיה של אנטרה. ברונפלד הזמין אותו לעשות זאת תחת די.אן.איי.

"שוק התרופות לאוסטיאופורוזיס כבר מכיל תרופות הניתנות בבליעה, והן מהוות כ-10 מיליארד דולר מן השוק. יש תרופה אחת שנחשבת ליעילה ביותר בשוק - PTH - אבל היא מחזיקה רק 1 מיליארד דולר מהשוק, כי היא ניתנת בזריקה", אומר שוורץ, "אמנם כבר אין לה פטנט, אבל לחברות לא שווה לעבור את הניסויים שדורש מוצר ביו-סימילר רק כדי לקחת נתח קטן מהשוק של אלי לילי".

לגייס ישירות לאנטרה בארה"ב

לעומת זאת, שוורץ מאמין כי גרסה בבליעה של ה-PTH תיקח 90% מהשוק של אלי לילי, נוסף על נתח מהתרופות בבליעה האחרות, במיוחד אם היא תהיה זולה יותר - וזו הכוונה של אנטרה.

החברה הצליחה בינתיים להוכיח בניסוי קליני ראשוני, שנערך בכמה עשרות מתנדבים בריאים בלבד, כי המוצר שלה מעלה ומוריד את רמת החומר הפעיל בדם של החולים בדיוק כמו זריקה, ואפילו טוב יותר. את התוצאות הללו היא תצטרך לשחזר בניסוי גדול יותר.

גורם בשוק שעוקב אחרי תחום האוסטיאופורוזיס, אך לא מכיר ספציפית את נתוני אנטרה, אומר: "ה-PTH היא באמת תרופה טובה. מגבלת נתח שוק קיימת לא רק בגלל המתן בזריקה, אלא גם כי מותר לתת אותה רק למשך שנתיים, בגלל תופעות לוואי. הייצור שלה מורכב, ולא יהיה פשוט לחקות את התרופה, במיוחד בגרסת בליעה. המטבוליזם משתנה מאדם לאדם, וקשה ליצור גרסה מדויקת. הייתי רוצה לראות מהחברה הזו עוד מידע. אם הכול ילך מושלם, יכול להיות לה מוצר, אבל זה לא יהיה קל".

אנטרה בונה על כך שהמסלול שלה יהיה קל, זול ובטוח יותר מפיתוח תרופה חדשה. הכוונה היא לגייס הון ישירות לאנטרה, ולא דרך די.אן.איי, ככל הנראה ממשקיעים פרטיים או ציבוריים בארה"ב, ולא בבורסה בתל אביב. השגת המימון - עשרות מיליוני דולרים עד סוף תהליך הפיתוח - תהיה האתגר העיקרי של החברה.

על אף שהיא סוחבת חוב מתקופתה כשלד בורסאי, לדי.אן.איי יש מקורות מימון לשנתיים הקרובות לפחות - מזומן, מניות אורמד, והדיבידנד שהיא מקווה למשוך מבימ-מד, והיא אינה מתכננת גיוס.

 מבנה ההחזקות