רמזים לדוחות כספיים

דוחות כספיים מספקים מידע היסטורי: ההכנסות של החברה היו כך וכך, הרווח הסתכם בכך וכך, יתרת הלקוחות הייתה כזו וההון העצמי הסתכם בכך וכך. עם זאת, למרות שמדובר על נתונים של רבעון קודם, הרי שהדוחות נתפסים כמידע החשוב ביותר והנחוץ ביותר לאנליסטים ולמשקיעים.

אולם במקביל לפרסום הדוחות הכספיים עצמם מפרסמות לעיתים הנהלות הפירמות מידע שמעמיד בצל את המספרים בדוחות הכספיים - וזאת במסגרת דוח הדירקטוריון או סקירת המנהלים.

אבל לפני שנצלול לדוח הדירקטוריון חשוב לזכור שהמספרים בדוחות הכספיים הם העוגן החזק והיציב ביותר. החשיבות של המידע החשבונאי (המספרים בדוחות הכספיים עצמם) נובעת בעיקר מכיוון שהנתונים האלו אמורים להיות נתוני אמת. ההכנסות אינן הערכה של מנהל שיווק אופטימי במיוחד, אלא ההכנסות בהתאם לכללי החשבונאות ותקניה.

נכון, זה לא תמיד עובד. במקרים לא מעטים התברר שהחשבונאות יצירתית וגמישה, ומאפשרת מתיחה של המספרים שנרשמים בדוחות. זה יכול להיות הכרה ליברלית מדי בהכנסות השוטפות, זה יכול להיות אומדן מוטה כלפי מטה ברישום של הפרשות לחובות מסופקים ועוד.

ובכל זאת, יש כמה מסננות שאמורות לגרום לכך שלרוב הדוחות מבטאים נכונה את מצב הפירמה, ולרוב זה אכן כך.

הערכה לקראת הרבעונים הבאים

חשיבות נוספת של הנתונים בדוחות הכספיים הם בהיותם הבסיס והתשתית להבנת המגמות של העסק ולהערכת המספרים העתידיים (הכנת תחזית קדימה). במילים פשוטות, כשמנתחי הדוחות הכספיים, המשקיעים והאנליסטים בודקים ומנתחים את הנתונים (נתוני העבר על פני כמה רבעונים או שנים), הם יכולים לגזור הערכה לרבעונים הבאים ולשנים הבאות.

המידע הזה מלווה כאמור בדוחות ההנהלה, שבהם מדגישים את ההתרחשויות בתקופת הדיווח, מסבירים את התוצאות (או לפחות אמורים להסביר; יש עדיין חברות שפשוט חוזרות ורושמות את מספרי הדוחות הכספיים בדוח הדירקטוריון) ומספקים מידע על השוק, על המתחרות, על לקוחות, על עובדים, על כושר ייצור ועוד.

לעיתים המידע בדוחות הדירקטוריון גם מספק הערכות לגבי ההמשך, ואז מדובר במידע שעשוי, כאמור, להיות חשוב משמעותית מנתוני הדוחות עצמם. אחרי הכול - קוראי הדוחות והמשקיעים מעוניינים לדעת מה היה בעיקר כדי לדעת ולהעריך מה יהיה, ואם הם מקבלים אינדיקציה או הערכה על העתיד מדוח הדירקטוריון, זה אפילו מייתר את נתוני האמת החשבונאיים.

אחד הנתונים החשובים ביותר בדוח הדירקטוריון הוא צבר ההזמנות - סך ההזמנות שהחברה קיבלה, ועדיין לא סיפקה אותן. הצבר הזה הוא מעין סעיף הכנסות עתידיות של החברה (תחת הנחה כמובן שהצבר יתממש למכירות), וגודלו עשוי להעיד על ההכנסות ברבעונים הקרובים (ומעבר לכך).

אלא שאין הרבה חברות שמספקות צבר הזמנות, ואם הן כבר מספקות, אז רובן עושות זאת בדוח הדירקטוריון השנתי בלבד, שבדומה לדוח הכספי השנתי הוא הרבה יותר מפורט (לעומת הדיווח הרבעוני).

סוג של צבר הזמנות ניתן במסגרת הדוחות של חברות הבנייה (יזמיות הבנייה), ורובן מספקות זאת במסגרת הדוחות השנתיים בלבד. זה דווקא מזכיר לי שבחודשים האחרונים מדברים על פרויקט צמצום הדוחות, ובצדק. בצמוד לדוחות הכספיים (למאזן, רווח הפסד, תזרים המזומנים ועוד) מקבלים קוראי הדוחות ערימות של עמודים, ובמקרים רבים זה מיותר לחלוטין. צריך לוותר על המידע העודף. אבל צריך, באותה הנשימה, להתעקש על המידע הקריטי - 2-3 עמודים, גם בדוחות הרבעוניים, המפרטים את צבר חברות הבנייה, רלבנטיים לקוראי הדוחות הרבה יותר ממאה העמודים שהם מקבלים.

כך או אחרת, הצבר הזה של חברות הבנייה הוא הפרויקטים הקיימים שלהן, שבהם אפילו נמכרו דירות למגורים, אבל עדיין לא הוכרו כהכנסה בדוחות הכספיים.

התקינה החשבונאית בקשר למכירת דירות למגורים שונה מאשר בעסקאות מכירה סטנדרטיות. כדי שהקבלן יכיר בהכנסה, הוא צריך להשלים את כל הפרויקט ולמסור את הדירה. כלומר, עיתוי ההכנסה מאוחר מאוד - רק אחרי שהרוכשים שילמו את הכסף (חלק משמעותי מעלות הדירה משולם כבר בתחילת הדרך, וחלק משמעותי נוסף על פני התקופה עד לשלב המסירה). רק אחרי שהוא כבר הוציא את רוב עלויות הפרויקט (הפרויקט הושלם וניתן לאכלוס) - רק אז הוא רושם את ההכנסה.

הסיבה לכך היא שהחשבונאות מנסה להיות שמרנית (אולי שמרנית מדי), ולקבוע כי כל עוד לא הושלם הפרויקט, יש עדיין סיכון גדול בקשר לעלויותיו, ולכן לא ניתן להכיר בהכנסה. מעבר לזה - כל עוד הדירה לא נמסרה לרוכשים, החשבונאות כאילו מפקפקת בהשלמת העסקה. אין ודאות כי הדירה לשביעות רצונם של הרוכשים; אולי הם לא מוכנים לקבלה, כי יש בה פגמים משמעותיים. רק שלב המסירה מעיד על כך שהרוכשים מרוצים מהדירה - לצד העובדה שהפרויקט הושלם (כלומר יש ודאות לגבי ההוצאות) - ומאפשר הכרה בהכנסה. אגב, בעבר, ההכרה בהכנסה הייתה מוקדמת יותר, לפי שיעורי ביצוע בפרויקט ושיעורי מכירות מסוימים.

דוחות חשבונאיים לא רלבנטיים

המצב הזה גורם לכך שהדוחות החשבונאיים שבהם נרשמים נתוני המכירות שנגזרים מהמסירות (כלומר ממש בסוף תהליך המכירה), לא ממש רלבנטיים. הם מבטאים דוח כספי של מסירות, אבל המסירות האלו בתקופת הדיווח מבטאים מכירות (עסקאות שנחתמו מול רוכשים) שהיו לפני שנה, שנתיים ואפילו יותר. כלומר, אין בדוח הכספי (מבוסס המסירות) כדי להעיד על מצבה של הפירמה. מה שחשוב יותר הוא העסקאות השוטפות למכירת דירות - אבל אלה יגיעו לדוחות הכספיים עוד שנה, שנתיים ויותר.

על הרקע הזה ישנם שני דיווחים חשובים. חברות הבנייה מפרסמות (באופן רבעוני) את כמות העסקאות ברבעון, וזה עשוי להעיד כמובן על המכירות והרווחים בעתיד. מעבר לכך מפרסמות החברות לגבי כל פרויקט ופרויקט את מצבו - כמות הדירות, ההוצאות בפועל, ההוצאות הצפויות, הדירות שנמכרו (ועדיין לא נמסרו), ההכנסות הצפויות מהפרויקט והרווחים הצפויים מהפרויקט, אך זאת כאמור בעיקר במסגרת דוחות שנתיים. מדובר בצבר שיתממש למכירות בדוחות ברגע שהחברה תשלים את הפרויקטים, ותמסור את הדירות. בשבוע הבא נראה איך ניתן להעריך מדוח הפרויקטים הזה את ההכנסות העתידיות של חברות הבנייה.