קמפיין הבחירות של פלאטיני לפיפ"א כבר התחיל

מאז שנת 2006 מפיקה אופ"א מדי שנה את דוח ה"בנצ'מארקינג" שלה, מסמך מרתק בן יותר מ-100 עמודים, שמנפק תובנות חשובות על כלכלת הכדורגל. בשנים הקודמות ארגון הכדורגל האירופי המתין עמוק עד לחודשי החורף עם פרסומה של הסקירה הזאת, שבדרך כלל נחשפה רק באזור פברואר. הפעם, באופ"א בחרו לא לחכות: כבר ב-20 בספטמבר, בישיבת הוועד הפועל בדוברובניק, קרואטיה, יפורסם הדוח שיכיל את נתוני עונת 2011/12.

למה החיפזון הזה בהצגת הדוח? סביר להניח שיש לכך סיבה אחת מרכזית: הרצון של אופ"א להדגיש את הישגיה.

ביום שישי, במונאקו, חשפו הנשיא מישל פלאטיני והמזכ"ל ג'יאני אינפנטינו כמה מספרים מעניינים מתוך הדוח. המרכזי שבהם: ההפסדים של הכדורגל האירופי הצטמצמו בתוך עונה אחת בכ-36%, אל סך של 1.1 מיליארד אירו. מדובר על המינוס הכולל שנוצר על-ידי יותר מ-700 מועדונים שמשחקים בכל הליגות העליונות של יותר מ-50 מדינות החברות באופ"א. זוהי הפעם הראשונה מאז מפורסם דוח ה"בנצ'מארקינג" בו לא נרשמת עלייה בהפסדים, והפעם הראשונה בה שכר השחקנים לא צומח בקצב מהיר יותר מההכנסות של המועדונים.

באופ"א כמובן ממהרים לנכס את העובדות האלו לרגולציות שלהם. "הירידה הדרמטית הזאת בתוך שנה אחת בהפסדים, מצביעה באופן קונקרטי על האפקט של הפייינשל פייר-פליי", אמר אינפנטינו. "כמו שאנחנו רואים, היוזמה שלנו עובדת", הוסיף פלאטיני. התקנות המדוברות האלו, כידוע, אמורות להגביל באופן ניכר את ההפסדים של המועדונים האירופיים, עם שאיפה להביא את כולם לאיזון תפעולי מוחלט לקראת סוף העשור. אבל האם אנחנו באמת-באמת בדרך הנכונה לשם?

***

כמה דברים מעיבים על החגיגה הפרטית של פלאטיני ואינפנטינו שקצת נשכחו בין הלגימות מהקוקטיילים ובליסת הבייבי שרימפס באירוע המפואר במונטה קרלו. דברים שאולי גורמים לכל הסיפורים להיראות כמו מצג שווא.

העניין הראשון נוגע לרמות ההפסדים של המועדונים: גם אם הם צומצמו בין 2010/11 ל-2011/12 בכמה עשרות אחוזים, הם עדיין עומדים על רמה גבוהה מדי מכדי להצהיר ש"רוב המועדונים מתייחסים לרגולציות ושמים עליהם דגש", כמו שאמר אינפנטינו. ב-2007/08, לדוגמא, רשמו 732 המועדונים שנסקרו אז בדוח של אופ"א הפסדים של כ-600 מיליון אירו בלבד.

העניין השני קשור לנושא שכבר דובר בו רבות, ונוגע לניסיון השקוף של קבוצות רבות לתחמן את הרגולציות החדשות (ביניהן פ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי); עניין שלישי, ואולי הקריטי מכולם, נוגע לקיץ הנוכחי, ולהשתוללות המטורפת של קבוצות העילית בשוק ההעברות. ב"טלגרף" פורסם אמש כי 20 קבוצות הפרמיירליג הוציאו כבר כ-470 מיליון ליש"ט על רכישת שחקנים חדשים במהלך החלון, ועד סגירתו מחר (ב') בחצות, הן צפויות לחצות בגדול את רף ה-500 מיליון ליש"ט, במה שישבור את שיא כל הזמנים בסעיף זה בליגה האנגלית שנרשם ב-2008. מונאקו, מועדון שההכנסות שלו בעונת 2011/12 הסתכמו ב-21 מיליון אירו (בליגת המשנה בצרפת), מוציא בקיץ 2013, בחסות כיסים עמוקים של אוליגרך, למעלה מ-160 מיליון אירו על קנית שחקנים חדשים.

 עסק מפסיד: המינוס של מועודני הכדורגל באירופה

יותר מהכל, הקיץ הנוכחי הדגים שוב עד כמה אופ"א לא מצליחה לחנך ולרסן את שוק הכדורגל האירופי שעליו היא מתיימרת לפקח. קחו למשל את המקרה הקלאסי של ריאל מדריד, שרוכשת את גארת בייל בסכום שינוע בין 90 ל-100 מיליון אירו, תלוי לאיזה דיווחים אתם בוחרים להאמין (בספרד הולכים על הגרסה הצנועה יותר, באנגליה מתעקשים על זאת הבומבסטית). אז נכון, ריאל, שהיא קבוצה שרף ההכנסות שלה חצה כבר את החצי מיליארד אירו - היא כנראה הקבוצה היחידה בעולם שמסוגלת לממן עסקה שכזאת, ואפילו די בקלות, במידה והיא מחלקת אותה לכמה תשלומים שנתיים.

הבעיה של העסקה הזאת היא לא עם ריאל עצמה - אלא עם אפקט הלופ שהיא יוצרת: טוטנהאם מנצלת את הבוננזה הפתאומית כדי להביא למעלה משבעה שחקנים חדשים ושוברת את שיאי ההעברות הפרטיים שלה; ופתאום, שבע קבוצות שונות מרחבי העולם מאבדות את הכוכבים שלהן, ושוברות את הראש איך להחליף אותם; לעיתים קרובות - התחליפים שלהן יקרים הרבה יותר מהכסף שהתקבל עבור השחקנים שעזבו, כי הקהל זועם על מכירת הכוכב הגדול ודורש טאלנט בכיר במקומו; ההנהלה נלחצת, כי כדורגל הוא בסופו של דבר עסק אמוציונלי מאד - ועונה בחיוב לתחינות האוהדים - וכך בדיוק נוצרים מודלים כלכליים הפסדיים.

***

כדאי שנתרגל לכך שבאופ"א ישתמשו בדוחות שנויים במחלוקת כדי להעלות את קרנו הפרטי של הארגון גם בעתיד. במיוחד על רקע הפיכתו של הסוד הכי פחות כמוס בכדורגל האירופי לכמעט עובדה: למישל פלאטיני יש שאיפות גבוהות להתקדם.

בראיון שהעניק לאחרונה ל"ל'אקיפ", הבהיר הצרפתי ש"עדיין לא החלטתי אם אני מעוניין לרוץ לראשות פיפ"א ב-2015. בכל אופן, בין מכלול השיקולים שלי לא יילקח בחשבון ספ בלאטר".

הנשיא המזדקן של פיפ"א הצהיר בעבר כי יסיים את כהונתו הבלתי נגמרת ומלאת השערוריות בראשות הארגון העולמי ב-2015, אך מאז הספיק לשנות את דעתו. פלאטיני, בן חסותו לשעבר של בלאטר, כבר לא רואה איתו עין בעין. למרות שלא אמר זאת מפורשות, מדבריו ניתן להסיק רק דבר אחד: הקרב על התפקיד הכי חזק בכדורגל העולמי יהיה בעוד שנתיים קשה ומכוער. בינתיים, פלאטיני צריך להמשיך להרוויח את נקודות הזכות שלו מ"משפחת הכדורגל" באמצעות מצגות מפוארות על רגולציות מוצלחות.