לסגור וזהו

לסגור את נתיב, לפנות את חדריה, לפצות את מאות עובדיה בארץ ובעולם, ולגמור עניין. זו המסקנה המתבקשת מ-125 עמודי דוח הביקורת (למקרה שמישהו לפני כן חשב אחרת). זהו. נגמר. דברים שהיו טובים פעם ולא עוד - חייבים לפנות את הכסף לדברים נחוצים אחרים. ארגון נתיב מיותר כבר הרבה שנים, וזה שני עשורים הוא כל-כולו משרד עבודות יזומות לא נדרשות ולא זולות, לשכת עבודה לשיבוץ אנשי שלומנו בג'ובים נעימים וסוכנות נסיעות למוטבי מגזר העלייה הרוסית.

מדינה המכבדת עצמה, ראש ממשלה שמעריך עצמו ואיננו חושש משר החוץ הפוטנציאלי שלו, שר אוצר שבאמת מבקש לעשות סדר חדש בהוצאות מופרזות מיותרות ומפוקפקות - חייבים לקום מחר ולהודיע: זהו. היה חשוב כשזה הוקם ב-1952, היה כנראה עוד יותר חשוב בימי הריגול הכבד מעבר למסך הברזל, עכשיו תם ונשלם. בוא איווט, סוגרים. אגב, המבקר מצא שאפילו הארגון עצמו לא ממש יודע מה הם יעדיו.

על-פי נתוני הדוח, 83.5 מיליון שקל היה תקציב נתיב בשנה הנסקרת בו, 2010, (על-פי נתוני האוצר תקציב נתיב לאותה שנה עמד על 111.5 מיליון שקל, ותקציב 2013 עלה ל-87 מיליון), לא כולל מיני הוצאות שנעשות באמצעות משרד החוץ, משרד ראש הממשלה, הסוכנות, הג'וינט והמשרד לקליטת העלייה. 412 עובדים בארץ ובחו"ל קיבלו שם שכר באותה שנת דוח.

ומה יוצא מזה? נתוני משרד הקליטה מראים כי סך העולים, בכל הגילים, ממדינות חבר העמים לשעבר עמד ב-2012 על 7,310. סך העולים מכל מדינות מזרח אירופה, בשמונת החודשים של שנה זו, 2013, עומד על 3,880 בלבד. בשביל זה צריך ארגון מיוחד? לא מספיקים הסוכנות היהודית, הג'וינט, משרד הקליטה ומשרד ראש הממשלה? מי שרוצה לעלות יכול לעשות זאת ולקבל את כל הסיוע שהמדינה נותנת לעוליה; מי שבוחר להישאר שם - כמו בצרפת, באנגליה ובארה"ב - שיבושם לו. מעשרות המיליונים שיתפנו מסגירת לשכת הפרוטקציה הרוסית אפשר לעשות הרבה דברים טובים.

אין ספק, לגמרי לא יהיה קל, עד בלתי אפשרי, לסגור את העסק המיותר והיקר הזה. הממסד המאורגן והחזק של יוצאי ברית-המועצות לשעבר, נציגיו הבכירים בכנסת ובממשלה ובראשם הבוס הגדול אביגדור ליברמן, יילחמו עד חורמה למען המשך ההתברברות שמבטיחה נתיב על תקציבה ועצמאותה המופלגת.

העבודה שם נחמדה. השכר נאה, יש חשבון הוצאות, לא רק לשליחים, ולא רק למכובדים אלא גם למיני וסוגי "מומחי תוכן" (כך זה קוראים לזה בנתיב...) מהברנז'ה של האקס-סובייטים, כמו אלה שיוצאים ליריד הספרים בסנט פטרסבורג, או ליריד במוסקווה, דואט הזמרים שיצא לקישינב ואלה שטסו לפסטיבל המוסיקה הקלאסית באותה עיר, צוות אמנות שנסע לסבב הופעות ברוסיה, פסטיבל הסרטים בקייב או בסנט פטרסבורג...

בשנים האחרונות, אחרי שמיצו את הנסיעות לרוסיה, אוקראינה, בלארוס, אוזבקיסטן, טג'יקיסטאן, גיאורגיה ועוד ועוד, החלו החבר'ה לשאת פניהם מערבה. יותר-ויותר נסיעות לארצות הברית. העילה: יש חשיבות עליונה לשמור על קשר עם יוצאי חבר העמים לשעבר שבחרו להגר לשם (חלקם אגב, וזו הייתה הביקורת הקשה בזמנו של בכירים בסוכנות, שלחו לכאן את בני המשפחה הזקנים, החולים, הפגועים והשיכורים - בה בעת שהם עצמם פנו לאמריקה...)