לנצח בלי להתנצל

1. כמעט 6 שנים חלפו מאז שהתחלתי לערוך את מגזין "ליידי גלובס", ואני עוד זוכרת את התהיות שהעסיקו אותי בתחילת הדרך. עד היום הן לא לגמרי פתורות. כשמדובר במנהיגות, שאלתי את עצמי, בשביל מה צריך עיתון מובחן לנשים? האם באמת תחומי העניין שלי כאישה שונים כל-כך מאלה של גבר? האם רב הדמיון ביני לבין נשים, מהמשותף לי ולחבריי הגברים? לא בטוחה. במשך שנים, בכל אופן, זה לא היה כך. בקושי הייתי ערה לניואנסים של ההבדלים. בעולם שבו אני צמחתי, לא ראיתי את השוני, להפך, בעיקר את הדמיון. אחרי שנים של עיתונות כלכלית יומית, אפילו לא הייתי ערה לזה שהמגדר היה אישיו. הניהול, האסטרטגיה, העסקאות - זה היה הנושא. העיסוק במגדר היה כמעט מחוץ לתחום.

2. ועדיין, עובדה שבמציאות חיינו אישה בראש הפירמידה מהווה אטרקציה. אני מסתכלת על המנהלות הבכירות ביותר, אפשר לזהות אצלן אפיונים דומים. בראש ובראשונה ישנה המשמעת העצמית הגבוהה מאוד, והיא תקפה אצלן בכל תחומי החיים. ישנה חריצות אינסופית - הן לוקחות עבודה הביתה, עובדות כל הזמן, התשוקה שלהן שם, בעבודה. ויש עוד משהו: הן לא משאירות דבר ליד המקרה. שום דבר לא 'יסתדר' מעצמו. על כל פרט קטן הן ישבו, יקדישו זמן. הן פותחות, חופרות, בודקות. הן מנהלות עם כל הפרטים על השולחן, עושות אנליזה מורכבת, פותחות דילמות להתייעצות, מפעילות את הסביבה, ורק אז מקבלות החלטה.

במה זה שונה ממנהלים גברים? הרבה פעמים הם מסתכלים ככה, 'בגדול', לפעמים אפשר לסגור איתם אסטרטגיה בשעה. אצל המנהלות שאנחנו מדברים עליהן - זה לא יקרה. להעביר אצלן החלטה זה לפעמים כקריעת ים סוף. העובדים שלהן מעידים, שזה הופך אותם עובדים טובים יותר, שסגורים עם הפרטים בכל הכיוונים. מצד שני, זה מייצר לא פעם פחד ורתיעה מפניהן. הן יכולות לייבש אותך על חוסר ידע, על שגיאה, על אי שליטה בחומר. אם טעית - יסלחו לך פעם, לא יותר. אתה חייב להיות ברמת האינטלקט שלהן - אחרת הן מאבדות אותך מהר מאוד. הן לא מקבלות תשובות מריחה של 'ככה זה'. אם תפטור אותן בתשובות חלקיות, הן יקלטו שלא עשית את העבודה כמו שצריך. הבאת סחורה או לא - על זה אתה נמדד. אצל מנהלים זה עובד טיפה אחרת. אם הנחת העבודה שלהם היא שאתה נאמן להם, מפה נגזר כל היתר.

3. ובתוך זה יש גם שונות גדולה. רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית לאומי, למשל, פיתחה סגנון מנהיגות אותנטי המבוסס על ניהול שיתופי. היא דואגת לקבל הרבה אינפוטים מאנשים, ולייצר תגובה מתאימה. היא אדם חם, משתף, רגשי, שפועל כמעט באופן בלתי אמצעי. יש הרבה מנהלים שיודעים לקרוא מספרים ומהלכים עסקיים, אבל לא יודעים לקרוא אנשים. מנהלות שניחנו ביכולת הזו יצליחו לעקוף הרבה מהמורות, מכשולים ותקיעויות. זה היתרון היחסי שלהן.

4. לפעמים ניגשות אליי נשים ומבטאות תסכול מהנשים העוצמתיות בקצה הפירמידה. מהשכר שלהן, מהעליונות שלהן, מהמראה שלהן, מהיכולת שלהן ללדת ומיד לחזור לעבודה, להצליח כאמהות וגם לשחק אותה בתפקיד חייהן. הן מרגישות שאי אפשר מולן. הן עצמן עובדות קשה ולא מתוגמלות בהתאם, לא בכסף, לא בכוח, לא במעמד, לא בתהילה. הן הרחק הרחק מהזרקורים.

'לא קשה לך לעסוק בהן כל הזמן?', שואלים אותי, 'זה לא גורם לך לקנא?'. אני צוחקת. בשכר? מאוד. בהשפעה? לגמרי. אבל בעצם ההישג? בדיוק ההפך. כל תקרה נוספת שמתנפצת, כל מחסום נוסף שמוסר מדרכן של נשים, הוא באמת ניצחון מבחינתי. מי שסוללות את הדרך לבאות אחריהן, מאפשרות במו ידיהן לייצר מציאות, שהייתה אוטופית עד לא מזמן, של חברה שלפחות שואפת למצב שוויוני.

5. ראו את המשפיעות ברשימה המיוחדת שהרכבנו בגיליון חגיגי זה. כל אחת מהן היא סיפור של ניצחון. זו התמה שהייתי קושרת לגיליון הזה: גיליון ניצחון. אלה הנשים שמנצחות, תרתי משמע, כל אחת בשדה שלה. לתפיסתי, ההבלטה שלהן זו הדרך הטובה ביותר להנחיל השראה לדורות של נשים אחרות. תסתכלו עליהן, על הערכים שהן מייצגות, כמה אפשר ללמוד מהן. והן משלמות כל-כך הרבה מחירים. לא כולן מוכנות לשלם את המחירים האלה. זו לא רק המצוקה שהן חוות בתמרון האכזרי בין חמש החזיתות - גידול הילדים, השקעה בזוגיות, ניהול הבית, תחזוקת הגוף ופיתוח הקריירה. כשאת מצליחה בקריירה תובענית, העצמי שלך הרבה פעמים נמחץ, נחנק. את מכוונת לרצות את דרישות החוץ ממך, ובפנים את עשויה לחוש לא פעם רדופת חוסר שקט, חרדות ולחצים כבדים, שלא מרפים. כל זה הוא חלק בלתי נפרד ממשיגנות.

לנשים יש את הפריבילגיה שלא לשחק במשחק המשיגני. יש להן גם לגיטימציה לצאת לפסק זמן. יעל אנדורן, היום מנכ"לית האוצר, פרשה מניהול קרן הפנסיה עמיתים, ולא עבדה במשך תקופה. לגברים יש הרבה פחות לגיטימציה חברתית לקחת את הפאוזות האלה.

6. הרבה פעמים מנהלות בכירות טוענות בפניי שאין להן את רמות האגו שיש לגברים בעמדה מקבילה לשלהן. אצל מנהלים גברים האגו לא פעם מתפרץ, חשוב להם להראות ש'אני מחליט', 'אני קובע'. אצל מנהלות הצורך בתקשורת בינאישית גבוה יותר, הן הרבה יותר משתפות. הן עושות את התפקיד שלהן ממקום יותר פנימי. זה מתחבר למושקעות האמהית הראשונה. לא פעם הן מתעלות את האנרגיה הזו לעשייה, גם זה מייצר להן יתרון יחסי.

7. מנכ"לית יאהו, מאריסה מאייר, רגילה לעורר עניין. החודש היא הצטלמה ל'ווג' בתנוחת טופ-מודל בשכיבה, ועוררה מהומה. היא נראתה טוב באופן שערורייתי, ויאהו מעולם לא נראתה קולית יותר. אבל זה, כמצופה, לא הוריד ממפלס הטענות נגדה. מנכ"ל גבר לא היה מעז להצטלם כך, הטיחו בה המלעיזים. כרגיל, תפיסת המנהיג ת והנראות נשרכת אחרי הקודים הגבריים. ככה היא בחרה להצטלם ולהיראות, זו דרכה, זו זכותה, זו ההחלטה שלה. זו אחת הסיבות שבכל זאת מנהיגות נשים היא עניין מובחן, כי את זה צריך לזכור: ביום שבו נשים יפסיקו לבחון כל הזמן את עצמן אל מול תו התקן - איך מנכ"ל גבר היה פועל - נדע שעשינו עוד חתיכת דרך.

שנה טובה שתהיה לנו, וחג שמח