אבא יש רק אחד

"ילד מזוודה", ב', 21:00, ערוץ 10

עמנואל מעולם לא הכיר את אביו. למעשה, אפילו אימו הייתה נוכחת-נפקדת בחייו שבהם נדד ממוסד אחד לאחר. אמו חולת הנפש לא יכלה לגדל אותו בעצמה.

כשהוא כבר אדם בוגר, קרוב לגיל 30, נודע לעמנואל כי לא בכדי לא הכיר את אביו - ואולי אף לא הבין את אימו: לידתו התרחשה, כך על פי מה שסופר לו, כתוצאה ממעשה אונס, ולפיכך האב שלא הכיר, הוא למעשה האנס-לכאורה. כאילו לא די בסיפור המטלטל הזה לכשעצמו, הרי שהאב מתגורר לא רחוק מביתו של עמנואל.

נחוש לפתור את חידת חייו, יוצא עמנואל למאבק מול מערכת המשפט בבקשה שתורה לאיש שנחשב לאביו לעבור בדיקת רקמות שתאמת או תפריך את הסיפור. בחודשיים הארוכים ומורטי העצבים שעוברים בין הבדיקה עצמה לקבלת תוצאותיה, הוא עורך חשבון נפש עם חייו, עם הצורך שלו בדמות אב שליוה אותו מאז ילדותו, כמו גם עם האפשרות שהאיש שגילה לפתע בגיל 30, הוא אכן אביו. "ילד מזוודה" הוא סרט מרתק שמאשש שוב את הקלישאה שלפיה החיים עשויים להיות מוזרים יותר מכל יציר דמיון.

מפילים תיקים

ערב של פילים, ב' מ-21:00, "יס דוקו"

מאז ומעולם אהבתי פילים. בין אם התכונות שייחסתי להם היו באמת, ובין אם מדובר ביציר מחשבה בלבד, ראיתי בהם תמיד אות ומופת לחוכמה, סבלנות, זיכרון, עקשנות וכמובן, איך לא - לעור של פיל. לפני 20 ומשהו שנה, בבנגקוק, אף טרחתי לקעקע את כתפי השמאלית בפיל על רקע שקיעה. אמנם אודם השקיעה דהה עם השנים, אך בהתחשב בשנת המעשה ובתנאי ההיגיינה ששררו ב"סטודיו" של אמן הקעקועים התאילנדי, אפשר לומר שהעובדה שלא נדבקתי באיידס, מהווה בכל זאת איזה מזל.

מזל הוא מילת מפתח לגבי שני "סרטי הפילים" שישודרו הערב: בראשון "פילה בת מזל" (21:00), מחפש מפיק הופעות קרקס בית חדש לפילה שגידל במשך 16 שנה. יש מי שיראה אמנם בגידול של פילה למטרות קרקס סוג של התאכזרות, אבל האיש באמת אוהב את הפילה שלו ומנסה למצוא לה אכסניה נעימה לשארית חייה. הסרט השני "להתנצל בפני הפילים" (22:00), הוא כמעט היפוכו של הסרט הקודם: כאן מתואר הסבל שעובר על הפילים במהלך אימוני הקרקס, אבל לא רק - גם על הפילים שכלואים בגני חיות למשל מרחם הסרט הזה, ובצדק. הם חשופים למגוון של התעללויות שכנגדן לא יועיל אפילו עור של פיל.