גרוניס בורח מהכרעות

לפני כחודש וחצי דן הרכב מורחב של בג"ץ באחד התיקים הרגישים והחדשניים שהגיעו לפתחו בשנים האחרונות. מדובר בעתירה שהוגשה נגד ראש עיריית רמת-גן היוצא, צבי בר, בעקבות כתב האישום החריף שהוגש נגדו בעבירות שחיתות, ובראשן לקיחת שוחד בסך 1.9 מיליון שקל.

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס ישב בראש ההרכב שדן בתיק, וכל התנאים בשלו לקבלת הכרעה עקרונית בפרשה זו, שתסמן נורמה חדשה - ולפיה ראש עיר שהוגש נגדו כתב אישום חמור אינו יכול להמשיך לכהן בתפקידו לאחר הגשת כתב האישום.

אלא שבמהלך הדיון בחר גרוניס בדרך אחרת. הוא לחץ על בא-כוחו של בר להודיע כי לא יתמודד פעם נוספת על כהונת ראש העיר בבחירות המוניציפליות הקרבות; משקיבל את מבוקשו ובר הודיע כי לא יתמודד, גרוניס הורה על מחיקת העתירה, תוך הימנעות ממתן פסק דין עקרוני.

זה איננו המקרה היחיד בתקופה שבה מכהן גרוניס על הכיסא הבכיר ביותר במערכת המשפט הישראלית, שבו הוא בורח ממתן הכרעות משפטיות עקרוניות. גרוניס היה ידוע כשופט שמרן, הנמנע מאקטיביזם שיפוטי, במהלך הקריירה השיפוטית שלו. אך שמרנות לחוד ומניעה שיטתית של פעולת בג"ץ באמצעות תעלולים משפטיים לחוד.

כמה עורכי דין, המתמחים בייצוג במסגרת עתירות ציבוריות, טוענים כי גרוניס פועל באופן מתמשך להרס המשפט החוקתי של ישראל, לא פחות. זו טענה מרחיקת-לכת, אך היא נשענת על מספר גדל והולך של דוגמאות להתנהלותו השיפוטית של נשיא הערכאה השיפוטית הבכירה.

רק שלשום (א') נתן הרכב מורחב נוסף בראשותו של גרוניס פסק דין בעתירה של שתי בנות-זוג לסביות, שביקשו לאפשר להן להביא ילד לעולם באמצעות השתלת ביצית מופרית של האחת ברחמה של השנייה - בישראל. גרוניס הורה על הרחבת ההרכב בתיק הזה, כפי שהוא מורה במספר גדול של תיקים בעליון, בשיעורים גדולים בהרבה מהנשיאים שקדמו לו.

אפשר היה לחשוב שמדובר בצעד אקטיביסטי, שמכין את הקרקע לפסיקות תקדימיות ולקביעת הלכות מנחות. אך ההיפך הוא הנכון. גרוניס מרחיב הרכבים, מנפנף את התיקים שבפניהם, וחוסם בדרך זו כל סיכוי לעריכת דיון נוסף בפסיקותיו.

בתיק הביציות ניתן פסק דין ללא נימוקים, שדוחה ברוב של 4 שופטים נגד 3 את העתירה. הקול המכריע, לא קשה לנחש, היה של גרוניס.

ערכאת שיפוט שהיא כמעט נוכחת-נפקדת

בשבוע שעבר דחה הרכב בג"ץ - וגרוניס בראשו - עתירה של 685 גמלאי צה"ל נגד שינוי מנגנון הצמדת הגמלאות שהם מקבלים במסגרת הפנסיה התקציבית. גרוניס ניצל את הפרשה כדי לבסס נקודה שעל עיגונה בדין הוא עמל זה זמן: העיקרון שלפיו לא כל שחיקה של זכות חוקתית, באמצעות שינוי בחוק רגיל, גוררת פגיעה חוקתית המצדיקה סעד משפטי.

לשיטתו, לעתים היקף הזכות המוענקת באמצעות חוק, גבוה מהמינימום המעוגן במסגרת ה"זכות החוקתית" בחוק היסוד, ולכן כרסום מסוים בזכות אפשרי בלי להיכנס למתחם האסור מבחינה חוקתית.

את הנימוק הזה כלל גרוניס גם בפסק הדין שדחה את עתירתו של עו"ד חיים שטנגר, נגד תיקוני החקיקה שביטלו את הערר השני בזכות בתחום המעצרים.

בעתירה הנמשכת לאין-קץ באשר לפינוי המאחז הלא חוקי עמונה, קבע גרוניס כי טענת העותרים לביזיון בית משפט, בשל כך שהמדינה לא פעלה כמצוות בג"ץ לפנות בתים במאחז שנבנו על קרקע פרטית, היא טענה מוצדקת, ו"על פני הדברים נראה שיש לקבל את עמדתם של העותרים". אך גרוניס העניק חודשים נוספים למדינה לפעול בלא להפעיל את פקודת ביזיון בית המשפט. למה? לגרוניס פתרונים.

בהרכב המורחב בן 9 שופטים, הדן בעתירות לגייס את כל תלמידי הישיבות דחויי-השירות באין חקיקה שהחליפה את חוק טל שבוטל, ולהפסיק את תקצוב הישיבות שבהן רשומים תלמידי ישיבות אלה, החליט ההרכב בראשות גרוניס להתמקד בסוגיה אחת צרה: לאפשר לשר הביטחון משה יעלון לדחות בצו גורף את הגיוס - דבר שאסר בג"ץ עקרונית כבר בשנת 1998 - ולדחות את הדיון בחודשים ארוכים, שעד שיחלפו החוק החדש מן הסתם כבר ייחקק והדיון המשפטי יהפוך לתיאורטי.

נראה כי אלה הם פניו של בית המשפט העליון בעידן גרוניס, ערב שנת המשפט תשע"ד. ערכאת שיפוט שהיא כמעט נוכחת-נפקדת בנוף המשפטי.