איך "מגיירים" כהלכה בישראל פורמט טלוויזיה מצליח מחו"ל?

אנחנו נוטים להביט על ישראל בשנים האחרונות כעל מעצמת ייצוא תוכן. השם העולמי של התעשייה המקומית נקנה בזכות ובעמל רב, ואולם עדיין חלק ניכר מהפריים-טיים הישראלי משובץ בפורמטים תוצרת חוץ.

מלאכת אימוץ התוכן הבינלאומי היא קשה ומורכבת, כמעט כמו פיתוח של תוכן מקורי. למרות ההתמקצעות המקומית בגיור של מגה-פורמטים כמו "האח הגדול", "המירוץ למיליון" ו-"The Voice", עדיין יש כמה פורמטים שכושלים כבר בשלב ביקורת הדרכונים.

הנה כמה הלכות יסוד למגייר הטלוויזיה המקומי.

1. הכר את הקליינטים

פורמטים מיובאים הם בעיקר נחלתן של זכייניות הטלוויזיה המסחרית. ועדיין יש הבדל בין קשת, לרשת ולערוץ 10 בתחומי העניין שלהן. כש"האח הגדול" ו"מאסטר שף" באמתחתה, אפשר לומר כי בשוק רווחת התחושה שקשת עוסקת בימים אלה בעיקר בפיתוח פורמטים ייחודיים לייצוא, ולא מתעניינת ברכישה של פורמטים, בטח שלא גרנדיוזיים. בעוד שערוץ 10 עדיין מוגבל תקציבית ובעיקר מתעניין באלטרנטיבה חתרנית לערוץ 2, הפכה רשת ללקוחה מוצלחת לתוכניות המגה-ריאליטי תוצרת חוץ, שעדיין נותרו בסביבה. בשנה אחת תשדר הזכיינית, ששוקדת במסירות על חיזוק מעמדה, את "The Voice", "המירוץ למיליון", "דייט בחשיכה", ו"אקס פקטור" - כולן מיובאות.

ועדיין, בשל הפיתוח המואץ בטלוויזיה הישראלית, הולך וגדל הסיכוי שיש מישהו בארץ שחשב לפניך על משהו שתביא מחו"ל. כשכל להיטי הענק כבר נקנו (באחרונה ערוץ 10 רכש את אחד הפורמטים האחרונים שנותרו - "אני סלבריטי... הוציאו אותי מפה!" הבריטי), חשוב מאוד לדעת לא להציע לשוק המקומי פורמט, שדומים לו נמצאים כרגע במעבדות הזכייניות השונות.

2. תגדיל! תגדיל!

הלקוחות העיקריים בשוק הפורמטים הם זכייניות הטלוויזיה המסחרית, ששם הקוד בעולמן הוא כידוע "רייטינג". בדרך לישראל, פורמט קטן יהיה חייב לעבור שדרוג בקנה-המידה על מנת שיהלום פלטפורמה מרכזית כמו הפריים-טיים הישראלי - המצליח בעולם. כך למשל, המפיק אסף גיל, שעומד מאחורי הגרסה הישראלית של "מאסטר שף", מספר כיצד במקור היה מדובר בפורמט די צנוע ונישתי בבריטניה. הראשונים לזהות את הפוטנציאל שלו היו האוסטרלים, שהפכו אותו לאירוע לאומי. בישראל, קשת הלכו על השיטה של קנברה, והעצימו עוד יותר את החוויה, כך שתתאים לכל צופה שיפתח את הטלוויזיה, מכל גיל ומכל רקע סוציואקונומי. לא בכדי יותר מ-50% צפו בפרק הגמר של התוכנית השנה.

3. יאללה, קדימה

אם זה פורמט אירופי - הגבר את הקצב, אם זה אמריקאי - דכא את הצהוב. לכל מדינה יש את הטמפרמנט שלה. הישראלי, מסביר גיל, אוהב זירוז תהליכים וקיצור שלבים בפורמט. הם רוצים לראות מי הזוכה בהקדם, ולראות את התוצאה הסופית, בלי יותר מדי קשקושים ודיבורי סרק. לכן, כשגיל קונה פורמט מבריטניה, שם הלך הרוח מנומנם יותר ואף טרחני, הוא יגביר את הקצב. כך נעשה ל"מאסטר שף", ול"בוס בהסוואה", שהתנהלו בעצלתיים בארץ המקור.

האמריקאים, עם זאת, מהירים מאיתנו ושם התחושה היא כמעט קליפית. עם זאת, הנטייה בארה"ב היא לסנסציוניות יתר באריזה, ולא חוששים שם מניפוח מלאכותי של הסיטואציות ומצהבהבות. זה לא עובד בישראל, כאן לא רואים בעין יפה מכירה לא אותנטית של הסיפור.

4. תמרחו את העונה

בחר פורמט שאפשר לצלם כמה שפחות זמן ולשדר כמה שיותר זמן. אילוץ ישראלי תמידי הוא התקציב. אם כבר משקיעים סכומים אדירים של כרבע מיליון שקל בפרק של פורמט גדול מחו"ל, יש שאיפה למרוח אותו על פני כמה שיותר זמן, כדי לכסות את ההוצאות ולייצר כמה שיותר הכנסות. "האח הגדול" (אנדמול ישראל), ששודרה עכשיו בקשת, התארכה כמעט ארבעה חודשים תמימים - וזאת בעיקר מסיבות כלכליות. גם תוכניות כמו "הישרדות", שעונתה נמשכת בארצות-הברית 15 פרקים לכל היותר, הגיעה בישראל לכ-40 פרקים, בימיה בערוץ 10, ונמשכה לאורך כחמישה חודשים. "המירוץ למיליון" של רשת צולמה במשך לא יותר מחודש וחצי, ושודרה על המסך לאורך ארבעה חודשים - מראשית מאי ועד לסוף אוגוסט.

5. השד העדתי הוא חלק מאיתנו

אל תנסו להחביא את השד העדתי. אבי ניר, מנכ"ל קשת, הצהיר לא אחת כי לזכיינית שבראשה הוא עומד חשוב לגעת בבטן הרכה של הנושאים שמעסיקים את הישראליות. הסדקים החברתיים העדינים, שבטלוויזיה האמריקאית כל-כך מנסים להסתירם, הפכו להיות מתכון כמעט בטוח להצלחה מקומית, והם צצים מעצמם בלי יותר מדי מניפולציות. בישראל לא חוששים להפוך את ז'אנר הריאליטי, שנחשב לירוד וטראשי ברחבי העולם, לכזה שיעסוק בחומרי נפץ ציבוריים.

הטלוויזיה, בניגוד למה שנהוג לחשוב במקומות אחרים, אינה מקום אסקפיסטי עבור הצופה הישראלי. וזה לא רק "האח הגדול", שכמעט מדי שנה מספק לנו מראה מטרידה של המציאות שלנו. שדונים עדתיים מציצים עלינו גם ב"מירוץ למיליון", "דה ווייס", "מאסטר שף" ואפילו ב"דייט בחשיכה". אם לנסח זאת במילים אחרות, פורמט מיובא חייב ללבוש פנים מאוד "משלנו" - לטוב ולרע - בדרכו למסכנו. האפיל הבינלאומי מרשים אותנו, אבל הרבה פחות.

6. אל תיגעו בילדים ובמצב הביטחוני

הישראלים אמנם יכולים לשאת הרבה יותר מקהלים אחרים התעסקות עמומה בנושאים האלה, ועדיין, גם לנו יש את הגבולות שלנו. ראשית, ההגנה על ילדים - פורמטים שבהם מככבים ילדים הופיעו כאן בשנתיים האחרונות, אך הילדים שם נעטפים ודואגים שיהיו מרוצים ונטולי לחץ ודמעות. ברגע שיראה ילד סובל או מושפל על המסך, הטלוויזיה תכבה. לראייה, פרק של "סופר נני" (פורמט מיובא אף הוא) שגרר מבול של תלונות והפרה מהרשות השנייה.

נושא אחר שאין להשתעשע בו, הוא המצב הביטחוני. גיל מספר כיצד הציעו לו לרכוש פורמט הולנדי, שבו נבחנת סבלנות הציבור לאסונות בקנה-מידה לאומי. ברור לכל מפיק בר-דעת, כי עצביה הרופפים של אומה שעדיין מצויה תחת איום בטחוני ער, הם לא דבר שיש להעמידו במבחן. דווקא מזה, אנחנו חייבים מפלט אסקפיסטי.

מעוז אחרון שלא נכבש בפתיחות הישראלית הוא המיניות. מדינה חמה אמנם וטמפרמנטית, אבל גם דתית ודי שמרנית. בעוד שבסקנדינביה, בברזיל ובמזרח אירופה פורמט כמו "האח הגדול" נראה יותר כמו מסיבת חילופי זוגות ערה, בישראל נשיקה היא כבר מעל ומעבר. פורמט כמו "מפרץ האהבה", שהיה גרסה עברית ל"אי הפיתויים", שילם את מחיר הפוריטניות המקומית.

7. פה גדול אוכל הכול

מרכיב סודי בתיבול הישראלי של פורמטים זרים הוא "הדמות הכנה". בעוד שבאירופה נוהגים המתמודדים לנהוג בסטנדרטים כפולים ולומר דברים מסוימים רק למצלמה, בארץ חשוב לשלב מתמודד אחד לפחות שתוכו עד כדי כך כברו, עד שאפילו לאוזן ישראלית זה ידמה כגסות רוח וחוצפה. זה עוזר לקדם את העלילה ולמפיק לספר את הסיפור והישראלים מתים על זה, גם אם מעקמים אף.

טהוניה ב"האח הגדול", או בנות הדודות (משני הצדדים) מעיין ובת אל ב"מירוץ למיליון", הן דוגמאות מצוינות לדמויות מהז'אנר, שהישגיהן בקרב הקהל הוכיחו זאת.

8. לא חייבים סלבריטאים

סלבריטאים זה נחמד - אבל פחות בצד המתמודד. "האח הגדול", "הישרדות" ובקרוב גם "מאסטר שף" - כולן התנסו בעונה אחת של סלבריטאים במקום מתמודדים קבועים. במקרה של "הישרדות" זו הייתה הצלחה מסחררת ולמעשה מדובר במגמה שהולכת ומשתלטת על עולם הריאליטי ברחבי הגלובוס, בעיקר כי תוכניות הסוגה כבר הצמיחו שכבה אדירה של ידוענים סוג ג'. ואולם, הישראלים עדיין מעדיפים לראות את הבת של השכן הופכת לכוכבת לנגד עיניהם ולא את הסלבריטאים עושים את המסע ההפוך בדיוק - מתהילה לביזוי עצמי.

"טיפ שהייתי נותן", אומר בחיוך איש הפורמטים אבי ארמוזה, "הוא להביא את אסי עזר כמנחה". במילים אחרות, כשזה נוגע לעמדת המנחה או השופטים, הקהל המקומי רוצה לראות פנים מוכרות ככל האפשר - בניגוד לארה"ב למשל, שם יכול היה מנחה כמו ריאן סיקרסט לעשות את טבילת האש שלו ב"אמריקן איידול" ולהפוך מעמדת האנונימי לכוכב. דוגמה מקומית היא מיכאל אלוני, שאמנם מוביל את "'The Voice" הישראלית בהצלחה, אך עדיין סופג ביקורות מרובות על היעדר כריזמה.

9. אל תהרסו את הפורמט המקורי

"אם כבר השקעת כסף וקנית את הפורמט", אומר ארמוזה, "תבין שלא מדובר ברעיון בלבד אלא במאגר ידע רב, שאמור לקצר ולייעל את הדרך שלך להצלחה. אל תזלזל בידע הזה". כל עולה חדש יודע לספר כי הניסיון הישראלי לגרום לו לשכוח ולהשאיר מאחוריו את כל המטען התרבותי שהביא איתו, נדון מראש לכישלון חרוץ. כך גם פורמטים מצליחים, שבארץ הרגישו שהטוויסט המקומי יעלה על התנ"ך הבסיסי. כך למשל, "אקסטרים מייקאובר", שכשלה בערוץ 10, לאחר שהפכה מנחשול שיפוץ אנרגטי לאדוות "עשה זאת בעצמך" ידידותית ו"הרווק", שוויתרה על עקרונות יסוד בפורמט - אלגנטיות ונחשקות של הכוכב, לטובת חפלת הקאלט של דודו אהרון. טעויות דומות נעשו לאורך השנים גם בפורמטים כמו "פרויקט מסלול" ו"כישרון או כישלון". "אם זה לא מקולקל, אל תנסו לתקן את זה", אומר ארמוזה.

 ריאליטי