ביום שבת, בשעות הערב, שעון בואנוס איירס, פתח נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי ז'אק רוג את המעטפה שבידיו. ההכרזה שבאה כמה שניות מאוחר יותר וקבעה כי טוקיו היא העיר שתארח את המשחקים האולימפיים ב-2020, וסיימה מירוץ מתיש, עתיר מזומנים, שהחל אי שם בקיץ 2011 עם שש מועמדות שעשו הכל כדי לשכנע את חברי הוועד האולימפי הבינלאומי כי האירוח במדינתן יהיה הראוי מכל.
מאז שניפה הוועד המנהל את מועמדותן של באקו ודוחא (ורומא שהחליטה לוותר), נותרו שלוש מתמודדות מצוינות בקרב צמוד - טוקיו, איסטנבול ומדריד. קווין רוברטס העיר בדבר העורך של המגזין "ספורטס ביזנס אינטרנשיונל", שמי ששמח על הדו"ח המאוד מוקדם אודות היתרונות הכלכליים של משחקי לונדון לפני חודש, היה בעיקר הוועד האולימפי. כי הוא יעודד ערים להתמודד על אירוח המשחקים. "יש חשש אמיתי שעלויות מאסיביות מרחיקות ערים מהתמודדות, וכי בזמן נראה לעין רק ערים סופר-עשירות שלא נאלצות להתחשב בקולם של בוחרים, יוכלו להגיש מועמדות", הוסיף.
הערים שהתמודדו נאלצו אם כך להדגיש את השפיות הפיננסית. איסטנבול הסבירה, שהשקעות הענק בסך קרוב ל-20 מיליארד דולר הן חלק מתכנית שתשנה את פני העיר ממילא, וכי לאירוח יש תמיכה של יותר מ-90% מתושבי העיר; טוקיו הדגישה, שהקונצרנים המקומיים הבטיחו את תמיכתם וכבר יצרו קרן לאירוח המשחקים בסך 4.5 מיליארד דולר; ובמדריד יצרו תכנית שקולה היטב שכוללת 80% מהמתקנים שכבר בנויים בעיר, ועלותה 4.4 מיליארד דולר בתשתיות ו-4.3 מיליארד דולר במשחקים, כלומר פחות מלונדון, שהפכה להיות קנה המידה החדש.
כך או כך, ההצבעה לזכותה של טוקיו היתה כמעט חד-משמעית. אחרי שמדריד עפה בסיבוב ההצבעה הראשון, חברי הוועד נתנו את העדפתם הברורה לטוקיו, שזכתה ב-60 קולות לעומת 36 בלבד שתמכו באיסטנבול.
***
עד לפני פחות מחצי שנה נראה היה שהאירוח בידיים של איסטנבול. בכל זאת מדובר בסיפור הכי סקסי - גישה למחוזות חדשים, יחד עם סיפור כיסוי מרגש העוסק בעתיד המזרח התיכון, בשלום ובאחווה בין מדינות ויבשות. ואז באו ההפגנות והדיכוי. לטורקיה יש עוד דרך לעשות כדי להיות דמוקרטיה מודרנית.
מדריד הפכה לפייבוריטית. אחרי המצגות בתחילת יולי, כתב העיתונאי אלן אברהמסון, מומחה לעניינים אולימפיים: "הזינוק שייך למדריד, הפתרון ההגיוני". אבל בעיקר היו אלה תככים פוליטיים שהיטו את הכף. לחואן אנטוניו סמראנש ג'וניור עוד אין את ההשפעה של אביו, הנשיא לשעבר של הוועד האולימפי, אבל חלק גדול מהתומכים "נשאר במשפחה".
עלייתו לעגלה של השייך אחמד אל סבאח מכוויית סימנה את הכיוון. בשנים האחרונות מהווה השייח', שאחראי לקרן המממנת "פרויקטים אולימפיים" ברחבי העולם, את מוקד הכוח העיקרי בספורט העולמי. יו"ר אופ"ק לשעבר, ראש מועצת הביטחון של כוויית, נשיא הוועד האולימפי האסייתי, ראש התאחדות הוועדים האולימפיים הלאומיים ואפילו מאמן די כושל של נבחרת הכדורגל הלאומית - הם חלק מהרזומה של אל סבאח.
ביום רביעי האחרון פרסם העיתון הספרדי "אל מונדו" מאמר שבו חשף מישהו מהוועד המארגן של המועמדות של מדריד רשימה של "50 קולות מובטחים". התקנון של הבחירות ב-IOC אוסר הסכמים מראש והבעת דעה לכאן או לכאן, ובוועד הזדעזעו. החוב של העיר מדריד, בסך 8 מיליארד אירו, פורסם. הקרע התרחב והלך, למרות הקמפיין והתמיכה מצד ליאו מסי והנסיך הפופולרי פליפה. ועוד מוקד כוח נחשף.
בעיתון הארגנטיני "לה נסיון" כתב אזקיאל פרננדס מורס על 'משחקי הכס': "הכוח הרוסי החדש, אומרים יודעי דבר, שוב יהיה שחקן מרכזי בזירה". הרוסים ארגנו לעצמם בשנים האחרונות אליפויות עולם באתלטיקה, ראגבי ושחייה, אוניברסיאדה ומשחקי חורף אולימפיים, מונדיאל וכנסים מרכזיים. ופוטין הורה לשלושת חברי הוועד הרוסיים להצביע עבור טוקיו. רה"מ היפני, שינזו אבה, דן עם פוטין בנושא מספר פעמים, כולל בפסגת ה-G20 ממנה טס לבואנוס איירס.
***
אבל גם המועמדת עצמה שכנעה. המשחקים בטוקיו בטוחים, ללא מחאה או חובות. בעיר שבה משתמשים מדי יום 26 מיליון איש בתחבורה ציבורית, האתגר האולימפי הוא רק סטיית תקן. התכנית היפנית תכלול כמעט את כל האירועים בתוך העיר, באזור הנמל המתחדש ובמרכז, על-פני שמונה קילומטרים בלבד. כבר לפני ארבע שנים היתה זו המועמדות הפופולרית בקרב הספורטאים. אחרי לונדון, שוב רוצים ב-IOC צופים שאוהבים ומעריכים ספורט, וממילא בין הסקנדלים שסובבים את ריו וסוצ'י, אין כמו השלווה היפנית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
