משחקים במספרים: שיטת המדידה של התמ"ג שונתה - ופתאום ניתן יהיה להפחית מסים כבר בשנה הבאה

שיחה קצרה עם הסטטיסטיקן הראשי פרופ' דני פפרמן על השינויים במדידת התוצר הישראלי יכלה לחסוך למדינה הרבה מאוד כסף, ולשר האוצר יאיר לפיד הרבה כאב ראש ומחיר פוליטי. ערב ראש השנה וללא כל תדרוך מסודר, החליטה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לבצע שינוי דרמטי בשיטת המדידה של התוצר המקומי הגולמי ומרכיביו, המכונה התוצר או התמ''ג.

מדובר בפרמטר המאקרו-כלכלי החשוב ביותר, והתוצאה לא פחות ממהפכנית: אם באוגוסט 2013 הלכו אזרחי ישראל לישון בידיעה כי התמ''ג הישראלי עמד ב-2012 על כ-929 מיליארד שקל, הם גילו לפתע בחג כי הוא גדל בלא פחות מ-64 מיליארד שקל (!), וכעת הוא עומד על כ-993 מיליארד שקל - זינוק של כ-6.9%.

כך למשל, בין השינויים הדרמטיים של הלמ''ס ניתן למנות הוספה של סדרה של השקעה במחקר ופיתוח (מו''פ), תחת הסעיף של מוצרי קניין רוחני (לשעבר סעיף נכסים לא מוחשיים). סעיף זה לבדו הביא לגידול ממוצע ברמת התוצר של כ-2% בשנה - כ-20 מיליארד שקל לשנה - והוא מסביר כשליש מהזינוק הפתאומי בתוצר.

שינוי דרמטי נוסף הוא הוספת סדרות של הוצאות שירותי תיווך פיננסי (שמביאות באופן עקיף לשימושים הסופיים בצריכה הפרטית, בצריכה הציבורית, בייצוא ובייבוא) - שהביאו לגידול ממוצע ברמת התוצר של כ-1% בשנה - 10 מיליארד שקל נוספים. מדובר בהכנסות של הבנקים מריביות שהם גובים ממשקי בית וחברות, ולא מעמלות שנמדדות בנפרד ובאופן ישיר והסתכמו ב-2012 בכ-13.4 מיליארד שקלים נוספים. שני סעיפים אלו בלבד מסבירים כמחצית מהגידול בתוצר ב-2012.

לשני השינויים הללו, נציין, הצטרפו עוד עשרות שינויים שתרומתם קטנה יותר. כמו כן נדגיש, כי השינוי בשיטת המדידה אינו קשור למציאת הגז או לאחת מעסקאות הענק שנעשו לאחרונה בתחום ההיי-טק, אלא לשינויים קבועים שיגדילו את התוצר לצמיתות.

המרוויח העיקרי: שר האוצר

לשינוי שיטת המדידה יש השלכות והשפעות גם על שאר משתני המאקרו, לרבות המשתנים הפיסקאליים שכיכבו בכותרות במהלך השנה האחרונה. מדובר בעיקר בגירעון ובחוב - שני פרמטרים חיוניים שמקובל למדוד אותם ביחס לתוצר.

כך, כתוצאה מתיקון התוצר, הגירעון הממשלתי שזכה לביקורות נרחבות הסתכם ב-2012 ב-3.9% מהתמ"ג ולא ב-4.2%. שינוי דרמטי יותר חל ביחס חוב-תוצר שצנח מ-73% תמ''ג ל-67% תמ''ג - ירידה של 6 נקודות אחוז. נזכיר, כי ישראל קבעה כיעד אסטרטגי להגיע ליחס חוב-תוצר של 60% עד 2020, מה שנראה כעת בהחלט אפשרי.

פקידי האוצר, בעיקר אלו שכבר עזבו את המשרד ומזוהים עם שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ, מגדירים את השינוי ואת המספרים החדשים כ"מהפכניים". עם זאת, הזוכה הגדול מהשינויים בשיטת המדידה הוא לא אחר משר האוצר החדש, יאיר לפיד. לפיד חישב את היעדים הפיסקאליים, לרבות יעדי הגירעון לשנתיים הבאות, לפי המספרים הישנים. כעת, "השתחררו" 2.3 מיליארד שקל (בהנחה שהמשק אכן יצמח ב-3.8% - הנחה סבירה בהחלט).

לכן, לא רק ששר האוצר עומד כבר עכשיו על יעד הגירעון שתכנן, אלא שבשל הצניחה החדה ביחס חוב-תוצר יוכל לפיד לקיים כבר בשנה הבאה את הבטחתו להפחית מסים, שכן מדובר כאמור, בתוספת קבועה לתוצר.

חיים בבועה

זו הפעם השנייה בתוך פחות משנתיים שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבצעת שינוי דרמטי, שטורף את הקלפים ומשנה מקצה לקצה את התמונה המאקרו-כלכלית. לפני כשנה וחצי הודיעה הלמ''ס כי האבטלה בישראל אינה עומדת עוד על 5.4% (נתון שנכון לסוף 2011), אלא על 6.5% - מה שהוביל לגידול של 20% (!) באבטלה. הדבר גרם לזעזוע ואף לזעם בקרב בכירי כלכלני ישראל, לרבות אלו בבנק ישראל, ובראשם הנגיד סטנלי פישר, שאמר לא אחת כי הנתונים החדשים בעייתיים.

הפעם, כאמור, לשינויים המתודולוגיים שהם חשובים וחיוניים, יש גם השלכות פוליטיות ומדיניות מרחיקות לכת. עם זאת, נציין כי שאר מדינות ה-OECD יבצעו או כבר ביצעו התאמות דומות, כך שהשיפור היחסי של ישראל בפרמטרים כגון גירעון או חוב, צפוי להצטמצם.

 יחס חוב תוצר