חוזרים אל קו השבר

40 שנה למלחמת יום כיפור, ב' מ-21:00, ערוץ 2

השבוע התראיין יגאל מוסקו ל"גלובס" וטען כי העיסוק הנרחב במלחמת יום כיפור בתקשורת הישראלית מקורו בכך שוותיקי המלחמה ההיא נמצאים בעמדות החשובות בתקשורת הישראלית. מוסקו הוא מתעד מוכשר, אבל דווקא בנושא הזה הוא החמיץ, לטעמי, את העיקר. מלחמת יום כיפור (שהערב ולכל אורך השבוע הקרוב נזכה ללא מעט משדרים במלאת לה 40 שנה), מרתקת את המתעדים מפני שהיא קו השבר של ארץ ישראל הישנה והטובה. בוגריה הם אנשים בעשור השביעי לחייהם שהתחנכו על אהבת הארץ, בגרו בתנועות נוער, התגייסו לשירות קרבי וראו בעצמם חלק מהמעשה הציוני. המלחמה טרפה את הקלפים עבורם. "למדתי מה זה סתם ונעלבתי", שימשה להם "כוורת" לפה, והם אכן נעלבו ועברו לעסוק בשלהם. רק בשנים האחרונות הם קלטו של"ברוגז" הזה עם המדינה עלול להיות מחיר כבד אף יותר משל אותו "מחדל". זה היה כשהם הרגישו שההתרחקות שלהם מחמת מיאוס מהפוליטיקה, לא ערערה את כוחו של הממסד, אלא רק הביאה לעמדות מפתח אנשים בלתי-ראויים. בעוד הם עוסקים ב"מיקרו" הפרטי שלהם, עבר ה"מאקרו" לידי אנשים ש"גנבו להם את המדינה". משום כך הם חוזרים אל קו השבר ההוא.

תיעוד ברמת הפרט

התיעוד שלו יוקדש הערב הזה מתמקד ברמת הפרט: ב-21:00 ילוו כתבי חברת החדשות 4 סיפורים שונים של לוחמים שתיעדו בעצמם את ימי הלחימה. דיין או גולדה כמעט שלא מוזכרים במשדר, אבל התמונות והקולות מספרים את סיפור ההלם, השבר, הבלבול, וכן - גם הגבורה. גבורה עומדת גם במרכזו של המשדר השני של הערב, כשחיים אתגר מתחקה אחר קורותיו של משה לוי, מי שזכה לעיטור הגבורה על פועלו המרשים במלחמה, ומאז ממשיך להילחם בחזיתות אחרות תוך כדי שהוא מחלק את זמנו בין ישראל לארצות-הברית. שני הסרטים גם יחד שייכים לז'אנר שהשתלט בעשורים האחרונים על התיעוד ההיסטורי ומניח שלסיפורים אישיים "קטנים" יש כוח מצטבר גדול יותר מאשר סיפורם הכללי של האירועים. זה נכון עד לנקודה מסוימת שבה מתחשק לצופה, ממש כמו לאותו חייל בקו בר-לב, שיבוא כבר מבוגר אחראי ויעשה קצת סדר בבלגאן.