אתם מנסים לחסוך - ואצל עובדי המדינה הדלק זורם כמים

בחודש שעבר התקבלה בממשלה התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר, שכללה החלטה חשובה והיא "לעודד את ציי הרכב הגדולים להפחית את כמות הנסועה השנתית" לטובת הפחתת צריכת הדלק והפליטה.

יורשה לנו להציע לשדרג את ההמלצה המצוינת הזו: העם זקוק לדוגמה, ולממשלה יש כלי מצוין לתת אותה. קוראים לכלי הזה "צי הרכב הממשלתי והציבורי", וזה שנים שהוא מהווה חטוטרת תקציבית ענקית וכבדה הרובצת על גב הציבור. הקופה הציבורית המדולדלת מממנת את העלות החודשית והשוטפת של אלפי כלי רכב "לבנים" צמודים של משרדי הממשלה עצמם (כ-4,500 על פי ההערכות), פלוס אלפי כלי רכב צמודים לקציני משטרה, פלוס קרוב לעשרת אלפים כלי רכב "לבנים" צמודים של הצבא בלבד (לא כולל כלי רכב מבצעיים).

לאלה יש להוסיף עוד כמה אלפי כלי רכב, הממומנים בעקיפין מהקופה הציבורית בציים של רשויות מקומיות, הכנסת, חברות ממשלתיות כמו חברת החשמל והרכבות ועוד. לפיכך, יש כאן בהחלט כר פורה ומצוין ליישום ההחלטה, בהתאם לסיסמה "התחל את המהפכה בחצר האחורית שלך".

הבדיחה של המכרז ההיברידי

בשנים האחרונות אכן נשמע לא מעט "רעש ירוק" בסוגיית צי הרכב הממשלתי. דוגמה טובה היא המסמך שפורסם ביולי אשתקד תחת השם: "ביצוע החלטת ממשלה בנושא 'ממשלה ירוקה', ייעול התפעול של משרדי הממשלה". במסמך יש פרק שלם העוסק בהקניית אלמנטים סביבתיים למינהל הרכש והרכב הממשלתי, הרוכש ומתחזק את רכבי הממשלה והמשטרה. ברשימת ההמלצות ניתן למצוא בין השאר "מתן ניקוד נוסף במכרזי מינהל הרכש לרכב עם צריכת דלק נמוכה", "קביעת דרגת זיהום מקסימלית לכלי הרכב שיירכשו", וגם הכנסת "שיקול העלויות בגין שימוש ברכב לכל חייו" ובכלל זה צריכת הדלק.

האלמנטים הללו, או לפחות חלקם, אכן הוכנסו לתנאי הסף בכמה מכרזי הצטיידות בכלי הרכב הממשלתיים ואפילו נרשמה פריצת דרך מרשימה כביכול: לאחר שנים רבות של התלבטויות וכמה החלטות ממשלה הוחלט לרכוש באופן מסודר ויזום כלי רכב היברידיים לצי הממשלתי. עד כה בוצעה הרכישה של כלי רכב כאלה לצי הממשלתי רק באופן מזדמן ואקראי למדי.

המכרז, שנסגר ביולי השנה ותוצאותיו יפורסמו כנראה החודש, כולל בקשה לרכישת כלי רכב היברידיים משתי קטגוריות: מכוניות משפחתיות ב"קבוצת רישוי 3" (מחיר של עד 141 אלף שקל) - הכוללות כיום בישראל רק את טויוטה "אוריס" הייבריד והונדה "סינסייט" - ומכוניות סופר-מיני היברידיות מקבוצת רישוי 2 (עד 121 אלף שקל), שמייצגות אותן כרגע בישראל רק טויוטה יאריס והונדה ג'אז.

במבט ראשון, המכרז נראה כמו התקדמות נחשונית. אחרי עשרות שנים שבהן תנאי ההצטיידות העיקריים של הממשלה היו מחיר הרכישה, אורך הרכב ונפח המנוע, נוצר ביקוש לכלי רכב ירוקים וחסכוניים בדלק למינהל הרכב הממשלתי, משטרת ישראל, שב"ס ומשרד הביטחון.

אלא שאנחנו, טרדנים שכמותנו, התעקשנו לקרוא את האותיות הקטנות במכרז, ובהן כתוב שאומדן כלי הרכב לרכישה הוא 10 מכוניות מהקטגוריה היקרה יותר ו-20 מכוניות מהקטגוריה הזולה יותר. לא, לא השמטנו אפסים. אלה הכמויות. גם אם בסופו של דבר ירכוש מינהל הרכש כמות גדולה פי שלושה מזו המוצהרת, ההיקף הזה עדיין מכניס את כל המהלך המרשים לקטגוריה של "תרגיל ביחסי ציבור". אנחנו מוכנים גם להמר שהוא יזכה למקום נאה ברשימת ההישגים הממשלתיים הירוקים שיוגשו לארגון ה-OECD לקראת "סקר המחויבות הסביבתית" הבא של ישראל.

זה לא כל מה שמסתתר במכרז. יש בו גם אומדן קילומטרים שנתי לכלי הרכב שיירכשו. כ-60 אלף ק"מ בשנה לרכב צמוד למשטרה ולשב"ס וכ-40 אלף כלי רכב בשנה למינהל הרכב הממשלתי. זהו פחות או יותר אומדן הקילומטרים התקני של כלי רכב ממשלתיים צמודים במכרזים ממשלתיים והוא עולה ב-30% כמעט על הממוצע הנדיב כשלעצמו של כלי הרכב הצמודים במגזר הפרטי בישראל.

כאן כמובן צריכה להישאל השאלה: אם הממשלה ה"ירוקה" שלנו כבר עושה מאמצים לרכוש כלי רכב חסכוניים במיוחד (נעזוב לרגע את הכמויות מצחיקות) כדי להראות לציבור ולעולם שהיא מודעת לחיסכון, האם לא היה פשוט יותר לעשות זאת באמצעות הגבלת הנסועה - במיוחד לאור העובדה שקיימת החלטת ממשלה עדכנית וברורה מאוד בנושא? האם רכב בנזין ממשלתי רגיל שנוסע "רק" 30 אלף ק"מ בשנה לא יהיה חסכוני יותר מרכב היברידי שנוסע 60 אלף ק"מ? אל תרוצו לגיליון האקסל, זו הייתה שאלה רטורית.

הצבא צועד על דלקניו

עוד כר ניסוי פוטנציאלי להתייעלות הממשלתית הוא צי רכבי הליסינג הצה"לי. לצה"ל יש צי עצום של כלי רכב צמודים פרטיים - קרוב לעשרת אלפים יחידות (המספר המדויק לא פורסם אף פעם) - וכולם רכבי "תנאי שירות" לבנים הצמודים לקצינים ולנגדים. ההחלטה להעביר את הצי של צה"ל לליסינג התקבלה באמצע העשור הקודם (בעידוד החשכ"ל אז, ירון זליכה), במטרה לחסוך הון לקופה הציבורית.

בפועל, ההחלטה יצרה "בור שומן" אדיר, שהחיסכון ממנו והלאה. לא זו בלבד שמספר כלי הרכב הצמודים גדל בעידן הליסינג, השימוש במכוניות הללו הוא אחד האינטנסיביים ביותר שקיימים בשוק ציי הרכב בישראל, הן מבחינת היקף הנסועה השנתי, הן מבחינת צריכת הדלק והן מבחינת הנזקים לכלי רכב. כל אלה באים לידי ביטוי בעלויות ליסינג כבדות. לא רק אנחנו סבורים כך. לפני שנתיים צוטט סגן הרמטכ"ל יאיר נווה באומרו כי "צה"ל בזבז 560 מיליון שקל על המעבר לשימוש במכוניות ליסינג". גורמים במשרד הביטחון אז מיהרו לסתור את ההצהרה הזאת וטענו כי "המעבר של צה"ל לליסינג חסך לו עשרות מיליוני שקלים".

לנו אין דרך לדעת מי צודק, כי העלויות האמיתיות של הצי ה"לבן" של צה"ל, ובמיוחד עלויות הנסועה והדלק שלו, קבורות עמוק בתקציב הביטחון ואינן גלויות לציבור. אבל אם להקיש ממצבם של כלי רכב משומשים אקס-צה"ליים שיוצאים לשוק, נראה ש-40-50 אלף ק"מ בשנה לרכב משפחתי אינם נתון חריג - ולא נתחיל אפילו לדבר על הנזקים במכוניות הללו.

בחודשים האחרונים עובדים בצה"ל על תוכנית לרענון של צי הליסינג, שערכו קרוב ל-1.5 מיליארד שקל. ההצטיידות עצמה תבוצע כנראה ברבעון השלישי של השנה הבאה, ויש לכך שני היבטים. הראשון הוא שמדובר באיחור קריטי לעומת מועד ההחלפה המתוכנן. המשמעות לקופה הציבורית היא שחלק לא מבוטל מצי הרכב הצמוד של הצבא מורכב כיום ממכוניות ישנות וצמאות מאוד, חלקן בנות יותר מחמש שנים, שעולות לצה"ל הרבה יותר ממכוניות חדישות. אבל מילא. מי סופר.

ההיבט השני הוא שמכרז ההצטיידות הבא מהווה הזדמנות פז ליישם את מה שהממשלה עצמה החליטה, כלומר להצטייד בכלי רכב ירוקים במוצהר, ויותר מכול - להגביל בחוזה הליסינג את הקילומטרז' הצה"לי, בהתאם להחלטת הממשלה. רוצים לשכנע אותנו להוריד נסועה? אתם קודם.

 עוד לא ממש ירוקים