העליון החזיר לחיים את כתבי האישום בפרשת "קרטל הקבלנים"

השמחה של הקבלנים הייתה מוקדמת מדי: בית המשפט העליון קיבל היום (ג') את ערעור המדינה, והורה לבטל את פסק דינו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים משה יועד הכהן מיוני 2012, שמחק את האישומים נגד שורת קבלנים שהואשמו בהסדר כובל במסגרת הפרשה המכונה "קרטל הקבלנים".

החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את כתב האישום מטעמי אכיפה בררנית בוטלה על-ידי שופטי העליון אשר גרוניס, סלים ג'ובראן ועוזי פוגלמן, והתיק הוחזר למחוזי להמשך שמיעת הטענות המקדמיות בו ולניהול ההליך הפלילי.

כתב האישום בפרשה הוגש בדצמבר 2010 נגד התאחדות הקבלנים ובכירים בה ונגד חברות בנייה מהגדולות במשק ומנהליהן, בטענה כי ערכו הסדרים כובלים במכרזים למיגון עוטף עזה. לטענת המדינה, הקבלנים הסכימו ביניהם להימנע מלהגיש הצעות במכרז חדרי המיגון.

את כתב האישום בפרשה הגישה עו"ד מיכל כהן, סגנית היועץ המשפטי ברשות להגבלים, נגד התאחדות הקבלנים והנשיא, נסים בובליל; המנכ"ל לשעבר, יוסי גורדון; הסמנכ"ל, דוד שחף; פולדי פרץ, חבר הנשיאות; וכן נגד 15 חברות קבלניות ומנהליהן; בגין עריכת הסדרים כובלים.

מכתב האישום עולה כי התאחדות הקבלנים המליצה לחבריה להימנע מלגשת למכרזים שפרסם משרד השיכון ב-2008 להקמת חדרי מיגון ביישובי עוטף עזה, בשל אי-שביעות-רצון מתנאיהם; בעוד החברות הקבלניות הסכימו ביניהן לא להגיש הצעות למכרז.

בפתח המשפט העלו הנאשמים טענות מקדמיות, שלפיהן הרשות להגבלים מקיימת אכיפה בררנית בהגשת כתב האישום נגדם, וכי במקרים חמורים מהמקרה שבו היו מעורבים לא הוגשו כתבי אישום.

ביוני אשתקד קיבל בית הדין להגבלים עסקיים, באופן חלקי, את טענותיהן המקדמיות להגנה מן הצדק של החברות הקבלניות המואשמות בפרשה, וביטל את האישום המרכזי נגדן בגין עריכת הסדרים כובלים. דובר על מחיקת האישום השני נגד רוב החברות הקבלניות, ובמקביל נדחו כל טענותיהם המקדמיות של התאחדות הקבלנים והבכירים בה, המכונים "קבוצת נאשמי ההתאחדות".

בית המשפט המחוזי קיבל למעשה את טענתם כי פרשה זו דומה מאוד לפרשה אחרת - קרטל בתי-החולים והמכרז לרכישת שירותי אשפוז גריאטרי - שבו נמנעה המדינה מלהגיש כתב אישום; ולפיכך החליט כי בפרשה זו התקיימה אכיפה בררנית, המצדיקה ביטול האישום מפאת הגנה מן הצדק.

אולם בהחלטה שנתן הבוקר הפך בית המשפט העליון את החלטת המחוזי. לדברי השופט פוגלמן, "אין לפנינו טענה של ממש כי ביסוד התנהגות הרשות עומדים שיקולים זרים. גם אם הייתה טעות יישומית בפרשה אחרת, זהו איננו פגם היורד לשורש החלטת הרשות, המצדיק את ביטול כתב האישום.

"עלה בידי המדינה להוכיח כי מדיניות האכיפה בנושא הסדרים כובלים גורסת העמדה לדין פלילי, בכפוף לקיום תשתית ראייתית מתאימה. פרשת בתי-החולים היא חריג לכך. גם אם הייתה החלטה זו מוטעית, לא יוכלו הקבלנים כאן לזכות בסעד של ביטול כתב האישום".

השופט גרוניס, אשר הצטרף לפסק דינו של פוגלמן, ציין עוד כי "קביעה של בית משפט כי כתב אישום יבוטל בשל אכיפה בררנית, עלולה להביא לתת-אכיפה בתחום מסוים, שהרי כנראה שהרשות תיאלץ להימנע מאכיפת החוק גם בעתיד".

לדבריו, "האם אין חשש שביטולו של כתב אישום בשל אכיפה בררנית ישמש כהיתר לעבור על הוראת החוק המסוימת שבה מדובר?! ניתן להציג את הדילמה בצורה קצת שונה: אם מבוטל כתב אישום בשל אכיפה בררנית, מתי תהא רשאית הרשות המינהלית לשנות כיוון ולפעול לאכיפתו של אותו חוק שבית המשפט אישר, ולו בעקיפין, כי אין לאוכפו?! אילו נותר פסקדינו של המחוזי על כנו, מתי הייתה רשאית התביעה להגיש כתב אישום במקרה דומה?!". (ע"פ 6238/12).