האם היה צריך להעניק למשה קצב חופשה מהכלא למרות שלא הביע חרטה וסירב להודות במעשים שבהם הורשע? החופשה אינה זכות מוקנית, אלא היא נתונה לשיקול-דעת של שירות בתי הסוהר (שב"ס).
כדי למנוע טענות, במיוחד על העדפות, נקבעו כללים האמורים לחול על כולם. למרות זאת, הרי כדרכו של עולם, ובמיוחד עולם השלטון, לא תמיד מצליחים הכללים לשמור על היעד של שוויון בפני החוק.
מקרהו של קצב הוא דוגמה בולטת. האיש לא רק מסרב להתנצל ולהודות, הוא ממשיך להתריס, בעצמו או באמצעות בני משפחתו, ש"האמת עוד תצא לאור". כלומר, מבחינת קצב האמת עדיין שרויה בחושך.
זכותו לחשוב כך, ואפילו להאמין בזה, אולם מבחינת הכללים שנקבעו הוא אינו זכאי לחופשה. זה הקריטריון הנהוג והמקובל לגבי אסירים "רגילים". קצב יצא לחופשה למרות שאינו עומד בקריטריונים המקובלים.
איפה ואיפה על תנאי מיותר
שב"ס בהחלט ראוי לביקורת על האיפה ואיפה, אבל מבחינה עניינית, כלומר לגופן של הדרישות, ראוי לבחון את הרלוונטיות שלהם. נניח שקצב היה מתנצל ומודה במעשיו כדי לצאת לחופשות? איזה ערך יש לכך? לא רק לגבי קצב, אלא באופן כללי, מה שוות הודאות וחרטות המתקבלות מתוך כפייה?
חופשה היא משאת נפשו של כל אסיר. כדי לקבלה הוא יהיה מוכן בדרך-כלל להודות ולהתחרט עד קץ העיתים. איזה ערך יש לדברים שנאמרים בתנאים אלה?
הכאה או עבודה?
כדי לא להראות פראיירים, צורפה לתנאים הדרישה שההודאה והחרטה יהיו אמיתיות, בכנות ומתוך שכנוע פנימי. איך בודקים דבר כזה? על-פי התנהגות, אמירות ודברים כאלה, אומרים לנו. אולי גם פגישה עם פסיכולוג, ואנחנו יודעים מצה"ל מה זה שווה.
ברור שהאסיר יהיה מוכן להישבע שהוא באמת מתכוון לדבריו, ולא תהיה לו שום בעיה לעבוד על הפסיכולוג, שממילא הדבר אינו בנפשו. במלים אחרות: אי-אפשר לקבוע בוודאות אם מדובר בהכאה על חטא - או בעבודה בעיניים.
וידוי מניפולטיבי
מעבר לכך, הדרישה להודאה ולחרטה יוצרת מצב שבו ניתנת לאסיר האפשרות לעורר ספק בהרשעתו. המחשבה הציבורית היא בדרך-כלל שאם אסיר מוכן להפסיד חופשה, או כל הטבה חשובה אחרת - אז אולי באמת אין לו על מה להודות ולהתחרט? אולי ההרשעה בטעות יסודה? כך הופכת דרישה לווידוי מטהר לכלי מניפולטיבי.
תנאים כאלה הם מיותרים, וראוי לפטור את האסירים מהם ומשכמותם. אין בהם כל עדות או הוכחה. התנאים מעודדים אסירים לשקר.
מי צריך את זה? לא מספיק שהבן אדם הורשע? האם אנחנו צריכים אישור מפיו שההרשעה הייתה מוצדקת? האם אנחנו זקוקים לחרטה כפויה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
