קפריסין הטורקית: חופשה שלווה, ידידותית, זולה וקרובה

ב-1974 חולק האי קפריסין לשניים: הצד הדרומי הפך ל"יווני" והצד הצפוני ל"הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין". אלטאי אונוראי (בן שבעים היום) היה אז מסעדן טורקי צעיר, שנאלץ לארוז את מיטלטליו ואת משפחתו, ולעבור לצד הצפוני. שם, על חוף ים וגבעת טרשים בשולי העיר קירינייה, התמקם בבניין הרוס למחצה, של אזרח יווני שגלה דרומה.

הוא הפך אותו לבית הארחה בשם Rivera Bungalos, לא מפואר, אך נוח ושקט. עד היום אונוראי גאה להראות לאורחיו תמונות של הבית כפי שהיה אז, ולהשוות את מה שמצא כאן בשעתו ומה שהוא מציע כיום לאורחים: רזורט יפהפה, בריכת שחייה ומפל, חדר אוכל רחב ידיים ולובי באווירה משפחתית. הארוחות מוגשות במרפסת, שהיא סוכת גפנים משתרגים, על רקע חוף פרטי וים כחול במרחק חמש פסיעות הליכה.

לבית הזה הגענו 22 חובבי יוגה, מדיטציה, פילאטיס וכתיבה, לחמישה ימים נפלאים (לפרטים ראו מסגרת). השראה לקחנו מהסופר הבריטי לורנס דארל, ששירת באי כפקיד בריטי, וכתב בו ועליו את ספרו "Bitter Lemons", המתאר את קפריסין ואת מאבקה לעצמאות בשנות ה-50, ואת המלחמה האתנית העקובה מדם בין התושבים היוונים לטורקים.

חשבתי על דארל ויצאתי לסקור את הגן ואת הבוסתן על פינותיו החבויות. צעדתי לאורך הטיילת הטבעית הסלעית, בגובה הים, שלאורכה פזורות שמשיות ומיטות שיזוף במקסימום פרטיות וירדתי לחוף. כאן פגשתי משפחה שאספה צדפים וחייכה בנועם.

אונוראי הלבבי היה בעיניי אב טיפוס למקומיים החיים מתיירות. הם מכניסי אורחים, נחמדים ואכפתיים. כך גם רעייתו, שטיפלה בעציצים הרבים ורקחה את ריבות הבית. בשנים האחרונות צצו מלונות רבים, מחמישה כוכבים ומטה ועד צימרים למכביר. התיירים נוהרים לערים העתיקות שטרם התמסחרו, לטבע הפראי שנשתמר ולכפרים הקטנים שהזמן בהם קפא.

כמה נפלא ופשוט להמריא בשבע בבוקר עם קפריסין איירליינס מלוד, לנחות בשמונה בבוקר בלרנקה, עם מזוודה ובה בגד ים, מזרן יוגה אישי ומחשב אישי, ובתוך שעה וחצי, באוטובוס ממוזג לנחות בסוכת הגפנים של אונוראי.

עד 2004 הייתה קפריסין הטורקית חסומה למעבר תיירים מהצד היווני, ומהמרים ישראלים נהרו אליה דרך טורקיה. נעשה אז גם ניסיון שכשל, לייבא מהמרים ברחפת מנמל חיפה. עכשיו זה קל ופשוט. טסים לצד היווני, ואז חוצים את הגבול. כשהגענו למעבר הגבול, הופתענו מדלילות המתיירים ומהקלות במעבר לצד הטורקי. במקום להחתים את הדרכון, החתימו דף עם פרטים אישיים, ואותו נחזיר ביציאה ולא נודע כי ביקרנו כאן. "אנחנו מעודדים כך תיירות מבלי לסבך את התיירים", הסביר לי נציג המדינה שאינה מוכרת כמדינה - ולא רק בעיני יוון. אגב, הסידור הזה טוב לכולם, גם לתושבים היוונים, כמו נהג האוטובוס שלנו, לקפוץ לצד הטורקי, כשהוא מתגעגע למחוז ילדותו.

סכסוכים של אחרים

אחת הדרכים המעניינות להכיר סכסוכים של אחרים, שלרוב איננו מצויים בפרטיהם, היא לשאול את המקומיים איך הם רואים את זה. כששאלתי את המארח שלנו על היחסים בין היוונים לטורקים הוא הפתיע ונתן בידי פלייר מודפס עם פירוט עמדת התושבים הטורקים לגבי מה שקרה, מזווית הראייה הטורקית, כמובן. לי זה הזכיר את הצרות שלנו. מבלי להתייחס לתוכן, מצאתי שזה רעיון שכדאי לאמץ, לאפשר לתיירים שבאים לישראל למצוא במלון פלייר שמסביר את עמדתנו.

המידע מתייחס ליום המר והנמהר מבחינתם, 15 ביולי 1974, כאשר החונטה הצבאית היוונית השתלטה על קפריסין, וביקש לערוך שינויים בחוקה, שמיצבו את הטורקים כמיעוט. לפי הגרסה הטורקית, בני עמם הועברו לגטאות וסבלו מיחס משפיל, עד להתערבותה של טורקיה ב-1974, אז שלחה צבא וכבשה את הצד הצפוני. בטרנספר מוסכם נעשה חילוף תושבים, וטורקיה פרסה חסותה על צפון קפריסין, הכירה בה כמדינה עצמאית "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין", והיא תומכת בה כלכלית. תושבים שעמם שוחחתי היו גאים בכך שהם הצליחו לקבל מדינה ללא שפיכות דמים מצד הטורקים.

לפי הגרסה היוונית היתה גם היתה שפיכות דמים, וכך גם לפי לפי הדוח שהגישה הנציבות האירופית לזכויות אדם בשנת 1976 בהתבסס על העדויות שהגישה ממשלת קפריסין. הדוח מצא את טורקיה אשמה במעשי אונס שביצעו חיילים טורקים בנשים קפריסאיות-יווניות, בעינויים ובהפרות נוספות של זכויות אדם. רשמית מכירות רוב מדינות העולם, והאיחוד האירופי כמובן, בריבונות רפובליקת קפריסין שבשלטון יווני על כל חלקי האי. אבל בפועל רק החלק היווני הצטרף לאיחוד האירופי, והאיחוד האירופי השלים עם קיומה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, גם אם לא באופן רשמי.

עיר הבירה היא ניקוסיה, המשמשת כבירת האי כבר כאלף שנים, למעט בתקופה שנכבשה על-ידי הוונציאנים במאה ה-15. הם גם אחראים לפיתוחה של העיר ולביצורה בחומות גדולות ובצריחים. ניקוסיה מחולקת בדיוק באמצעה, ומבחינה זו קצת מזכירה את ברלין בשעתה. חמישה מגדלים ונציאנים לטורקים וחמישה ליוונים. בין הצדדים מצוי אזור מפורז ולא מיושב, הגבול בין שני חלקי האי, שנוצר ב-1975, המכונה איך לא, הקו הירוק. כאן מצויים כוחות האו"ם וכוחות בריטיים (כוחות האו"ם ברוב שטח ההפרדה וכוחות בריטיים בחלקו הדרומי).

הקו הירוק של קפריסין נוצר כקו הפסקת האש בין שני המחנות לאחר השתלטות צבא טורקיה על השליש הצפוני של האי. הפלישה הטורקית הביאה לגירושם של כ-200,000 קפריסאים-יוונים מצפון האי לדרומו, וגירוש נגדי של כ-60,000 קפריסאים-טורקים מדרום האי לצפונו. כיום מתגוררים בצפון קפריסין כ-300,000 תושבים.

ב-2003, בתקופה שבה טורקיה עדיין פיתחה תקוות להצטרף לאיחוד האירופי, נפתח הקו הירוק לתנועה מוגבלת של תושבים קפריסאים ושל תיירים בארבע נקודות. רעיון האיחוד מחדש נדחה על-ידי היוונים במשאל עם, אך נקודות המעבר על הקו הירוק נותרו פתוחות.

איך מבדילים בין הצד הטורקי לצד היווני? בצד היווני המטבע הוא אירו, בצד הטורקי לירה טורקית. בצד היווני - אפילו אם תחפשו במיקרוסקופ לא תמצאו ולו מרכול או פיצוצייה אחת, שימכרו לכם רחת לוקום, אחד הסמלים המסחריים המפורסמים של טורקיה.

טיולים וטעמים

בין סדנה לסדנה היה זמן לטייל, בעיר הנמל קירניה ובעיר ההררית לה פאיז המשקיפה עליה. עצרנו בפאבים קטנים והצצנו לסמטאות ציוריות. פולשיה הביזנטיים של קירניה, הפרנקים והוונציאנים, השאירו בה חותם ובראש ובראשונה את טירת קירניה. נעים לשבת בנמל קירניה, שהוקם במאה השביעית, ונחשב ליפה בקפריסין, כשברקע החומה, הטירה, הים, הסירות וההרים, נתונים גיאוגרפיים שמתאגדים ליצירת אווירה רגועה ומיוחדת. ריכוז מלונות, מסעדות, טברנות וקזינו הפך אותה למרכז התיירותי. חנויות קטנות מציעות מזכרות (במחירים סבירים), והרומנטיקנים מוזמנים לעת שקיעה לטייל בסמטאות וליהנות מחיי הלילה.

עוד רבע שעה, ואנו בבלהפאיז. העיירה הקסומה נקראת כך על שם חורבות כנסייה ומנזר גותיים מהמאה ה-14. המרכז התיירותי מתמקד סביב המנזר המכונה Bellapais Abbey. המקום פתוח בתשלום, מהווה תצפית פנורמית נפלאה על קירניה והים, ויש בו גם מוזיאון קטן. למרגלות המנזר מסעדה יפהפייה הצופה על הנוף, אתר פופולרי לחתונות. חנויות מזכרות, טברנות, מסעדות, ביסטרו וכל אלה חבויים ברחובות קטנים ובחצרות נעימות. לכו בעקבות המוזיקה.

במסעדה הצופה על המנזר הזמנו פירות ים. קיבלנו קלמארי מטוגנים, תפוחי אדמה אפויים, סלט וכוס בירה. העלות: כ-60 שקלים. במסעדה אחרת קיבלו בעבור אותו סכום מגש ענק ועליו 18 צלעות כבש עם פיתה בתנור וסלט, כולל שתייה.

התמזל מזלנו, ובדיוק כשהיינו שם נחגג חג מקומי. מאות אנשים חגגו סביב דוכנים למרגלות המנזר, שם מכרו ממתקים עשויים ממיץ ענבים, בצקים ממולאים, תירס וחפצי אומנות. מנפח זכוכית הפגין מיומנות ביצירת מיניאטורות וקדר הפליא בידיו על האבניים. להקות נוער חוללו בריקודים אתניים בתלבושות מסורתיות וססגוניות, כולל ריקוד הכוסות, שבו מניחות הנערות מגדל כוסות זכוכית על ראש הנערים הרוקדים.

מול המבצר גילינו חנות של רחת לוקום, טורקיש דילייט, על טעמיו וצבעיו. ההמלצה שלי לקנות במשקל בתפזורת (מאפשרים לבחור ולטעום). הבונבוניירות המוכנות שהבאנו הביתה הכילו בעיקר קרטון ומעט רחת. החנות נמצאת מול המבצר. לא הרחק נמצא ביתו של לורנס דארל. תשאלו בבית הקפה "Tree of Idleness", והם יראו לכם את הבית.

ביום שלפני השיבה הביתה יצאנו למסע בזמן. חצי שעה מהמלון, ואנחנו במאה ה-7. מבצר סנט הילריו (St. Hilarion Castle) בנוי על הרכס המשקיף על נוף מרהיב, וצריחו מגיע ל-732 מטרים מעל פני הים. אם חשקה נפשכם לבקר בצריח, תצטרכו לטפס על מדרגות רבות ותלולות, אך אפשר לעצור וליהנות במחצית הדרך, במרפסת תצפית, ולחוש את משק כנפי ההיסטוריה.

מידע מעשי

ב-Rivera Bungalo 52 צימרים מרווחים, חלקם דו קומתיים, עם פינת מטבח, מקרר, קומקום, טלוויזיה ומקלחת. לא מפואר, אך נוח ושקט. "Yoga-Travels - חופשה לגוף ולנשמה" מציעה חופשה במקום לחמישה ימים מלאים, הכוללים סדנאות )יוגה, פילאטיס וכתיבה עם מנחים, רובם סופרים) ושתי ארוחות ליום במחיר של 3,595 שקלים. החופשה הבאה בסגנון זה למתעניינים, תתקיים בסוכות.

תחבורה: נוחה וזולה ב"דאלבוש" - מיניבוס מקומי, שתחנתו חמש דקות הליכה מהמלון. היינו ארבעה והזמנו מונית, שילמנו כ-10 שקלים כל אחד ובתוך רבע שעה כבר היינו בשער הנמל. המרחק ללה פאיז הינו כחצי שעה נסיעה בדרך יפה מאוד. אם תתעקשו לטייל ברכב שכור, זכרו שהנהיגה באי כולו בצד שמאל, מורשת מימי הבריטים. כמו כן יש לברר תשלום מס כניסה.