זיו קמה והלכה למטבח. אחרי כמה שניות חזרה עם בקבוק יין ביד. הסתכלתי עליו, וזה לקח לי רגע לקלוט מה אני רואה. נשימתי נעתקה. ראיתי רוח רפאים: ברברסקו רוקליני 1989. התווית מכוסה כתמים חומים. ספק נזילות של יין, ספק דהייה משונה. לי זה הזכיר כתמי גיל וכתמים של חולי סוכרת. את היין הזה בדיוק, מהשנה הזו בדיוק, היינו שותים שאול ואני ביועזר בר יין בשנה הראשונה של המקום, השנה שבה עבדתי ביועזר, מנסה כמיטב יכולתי להיות הטבח של שאול.
למען האמת, הייתי אמור לזכור שיש עדיין בקבוק כזה במקום כלשהו. אצל אחי בבית. לפני כמה חודשים הוא סיפר לי עליו. אמר שיש לו בקבוק כזה, והוא רוצה למכור אותו באי-ביי. שמקבלים עליו 2,000 שקל. או דולר. לא זוכר. שאלתי אותו מאיפה הבקבוק הזה הגיע אליו. "אתה נתת לי אותו", הוא אמר. "שמרת עליו כמו שצריך?", שאלתי. "בעמידה בארון", השיב. "אי אפשר למכור יין שככה שמרו עליו, ועוד בן 24", ניסיתי להסביר. "תביא את הבקבוק, נשתה אותו, רוב הסיכויים שזה מת, אבל אם לא, לפחות נהנה אנחנו". זה לא שכנע.
זיו היא חברתו של אחי. לדעתי, היא זו ששכנעה אותו להביא את הבקבוק לארוחת ליל השישי הזו אצל הוריי, יום אחרי יום הולדתי ה-48. זיו גם הייתה מלצרית ביועזר במשך שלוש שנים. אחרי שניסינו, ללא הצלחה, לפתוח את הבקבוק, מזגנו את היין דרך הפקק המחורר לכוסות. צבעו היה חום לגמרי, והוא היה מלא משקעי גיל. טעמנו אותו. הוא היה חי עדיין, אבל רק לכמה דקות. אחר כך התדרדר במהירות וגווע בתוך פינו.
באופן אינסטינקטיבי כמעט, עשיתי את התנועה הכי שגורה אצלי בשנתיים האחרונות: שלפתי את הטלפון החכם, צילמתי את הבקבוק והעליתי את התמונה לאינסטגרם. עודנו לוגמים את היין, החלו להגיע תגובות בעקבות הפרסום ברשת. המרגשת מכולם הייתה זו של מעוז אלונים, בעליה של מסעדת הבסטה, וחניך מצטיין נוסף של שאול אברון. אתה שובר את לבי, כתב. אחר כך הוסיף שלטעמו זה אחד היינות הגדולים בעולם. חשבתי שזו תגובה רגשית בלבד. אחר כך התברר לי שלא. אחר כך הגיעה גם בקשה להתחיל לעקוב אחרי חשבון האינסטגרם שלי מאלדד אורפלי, היבואן של היין.
ביום א' שאחרי הארוחה סיפר לי מעוז שבזמן שאנחנו עוד שתינו, הוא העביר את התמונה למאוריציו ג'יאקוזה, היצרן של הברברסקו מיקבי ג'יאקוזה פרטלי (האחים ג'יאקוזה). גם מאוריציו התרגש. מתברר שהחלקה הזו, חלקת רוקליני הנחשבת לאחת מטובות החלקות בכפר ברברסקו בפיאמונטה, שבו מייצרים כידוע כמה מטובי היינות של איטליה ושל העולם בכלל - כבר אינה בבעלות המשפחה יותר. בקיצור, שתינו רוח רפאים אמיתית.
עוד באותו שבוע נפגשנו מעוז, אלדד ואני ושתינו עוד כמה יינות מבית היוצר של ג'יאקוזה, לא בני 24, אבל גם לא ממש ילדים. את רשמי הטעימה הקצרים תוכלו לקרוא כאן בצד. אלו היו יינות מרהיבים, שהעלו דמעות בעינינו. יכול להיות שמעוז ואלדד ניגבו דמעה בסתר גם בגלל היין, אני בכיתי רק בגלל שאול.
בשנה שחלפה מאז מת, לא מצאתי מנוחה לנפשי. באיחור גדול ובלתי הפיך כמובן, הבנתי שטעיתי. מעוז והילה אלפרט, קולגה שלי ובעיקר מטובות חברותיו של שאול ובת זוגו לשעבר, אמרו לי שניהם בשתי הזדמנויות שונות, שהיו רק שלושה-ארבעה אנשים בעולם ששאול לא הרשה להגיד עליהם מילה רעה בנוכחותו. אחד מהם הייתי אני.
ואני, אני העברתי חיים שלמים בחוסר רצון לסלוח לעצמי בשמו של שאול על זה שעזבתי את יועזר בגחמה של רגע. הפסדתי לפחות 15 שנה של קשר הדוק יותר מהקשר הרופף, השתקני והמסובך שהיה לי עם שאול מאז שעזבתי. רוח הרפאים על השולחן לא הייתה רק זו של היין. היא הייתה גם של שאול. יום כיפור עכשיו. זמן לבקש סליחה.
טיפה
יין ופסנתרים
פרויקט מיוחד של יקבי תבור ועיריית תל אביב: 13 פסנתרים יוצבו ברחבי העיר להנאת הציבור, שמוזמן לנגן, לשיר וליהנות. חלק מהפעילויות ילוו בטעימת יינות. הקהל יוכל להשתתף בתחרות "הטרובדור של תבור" בעמוד הפייסבוק של היקב, ולשלוח הצעות לסרנדות רומנטיות. בעלי ההצעה המנצחת יזכו לסרנדה סוחפת מתחת לחלון של אהובם/ אהובתן. 17.9-24.9. פרויקט "נפגשים עם פסנתר"
טעימה
יינות אחרים של ג'יאקוזה פרטלי
ברברסקו 2001. כמו ה-89' מהכתבה, גם ה-2001 כבר היה בסוף דרכו. אולי גם בגלל שנשתה מתוך "גמד", כמו ששאול אברון אהב לכנות את בקבוקי ה"חצי" של 375 מ"ל. אבל הוא שרד. נבלה מסריחה ואדמתית, מלאה ריחות ריקבון וטחב. בדיוק כמו שאני אוהב. אין מחיר כי אי אפשר להשיג.
ברברסקו Basarin 2004. חלקת הבזרין היא מטובות החלקות בברברסקו, והיין הזה הוכיח זאת היטב. היין הזה היה אולי שיאה של הטעימה כולה והדגים מהי ה"נשיות" שעליה מדברים כשמדברים על יין ברברסקו בהשוואה ל"גבריות" של יינות ברולו, הכפר השכן. רוך, חושניות, אלגנטיות וקסם בלתי נדלה. 800 שקלים בבסטה.
ברברסקו Basarin Vigna Jianmate 2004. חלקת ז'אן מאטה היא רק חלק קטן מגבעת בזרין שממנה הגיע היין הקודם. והיא שווה את מאמץ ההפרדה. ענבי הנביולו שמהם עשויים כל יינות הברברסקו, והברולו, מפגינים כאן כוח עצום, אבל רק באופן יחסי לשאר הברברסקו'ז. מדובר עדיין במופת של איפוק ושל טעם מורכב וטוב. אוי, איזה יין. 800 שקלים בבסטה.
ברולו Mandorlo 1999. עוד סינגל ויניארד, הפעם דווקא ברולו, מבוגר במיוחד, ועוד יצירת מופת מבית Giacosa Fratelli. תועפות של עור ואדמה, בשר ציד וליקוריץ, טבק ותבלינים ואפילו כמהין לבנות. אבל עזבו שטויות. ים של אהבה. יש דבר כזה ביין. אין להשיג. זה היה הבקבוק האחרון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
