"כולם צריכים לעשות חשבון נפש בתיק אי.די.בי"

"אי.די.בי, יום אחרי ההסדר - וזה לא משנה מי יזכה בה - היא עדיין אשכול החברות הכי משמעותיות ומצליחות במשק. זה הקונצרן הכי גדול במשק, יש לו רגליים מאוד חזקות במגוון תחומים, ולכן זו השקעה טובה. זה קונצרן שתחת לקחי העבר, עריכת שינויים בהנהלה והשטחת פירמידות, יש המון סיכוי להצליח איתו".

עו"ד ישראל שמעונוב, מעורכי הדין המובילים בשוק ההון ומי שמייצג כעת את אלכסנדר גרנובסקי במירוץ לרכישת השליטה באי.די.בי, חושב שאי.די.בי היא "מציאה" עבור הלקוח שלו, ושהלקוח שלו יהיה טוב לקונצרן הישראלי.

בריאיון ראשון ובלעדי ל"גלובס" הוא שובר שתיקה תקשורתית ארוכה ומדבר לראשונה על הכול - איך בנה את עצמו במו-ידיו והפך לשם דבר בשוק ההון; על התחלואים בשוק, שהובילו אותנו לחגיגת התספורות; על חשבון הנפש שהגורמים בשוק ההון ובתיק אי.די.בי צריכים לעשות לקראת יום כיפור (אבל לאו דווקא הטייקונים); וגם - קצת - על הלקוח המיליארדר.

בימים אלה, עמוק בתוך תקופת החגים, שמעונוב והלקוח שלו עובדים במרץ על מנת להשלים את הצעת הסדר החוב באי.די.בי, שהם מגבשים עם בעל השליטה הנוכחי נוחי דנקנר (הסדר הנסמך על כסף שיוזרם ברובו מקופתה של חברת אמבלייז, לאחר שזו תעבור לשליטת BGI של גרנובסקי), אבל הם לא לבד.

כרגע ה"מכרז" לקבלת הצעות הסדר נוספות ומשופרות עדיין פתוח. ב"מכרז" מתמודדים גם מחזיקי האג"ח באי.די.בי אחזקות, שהציעו הסדר "חלוקה בעין" - שיהפוך את הנושים לבעלי המניות; וקיים הסדר נוסף המכונה "הסדר אלשטיין" - הכולל הזרמת הון של המשקיע אדוארדו אלשטיין לאי.די.בי פתוח בתמורה למניות השליטה בחברה, שמחזיקה באחזקות התפעוליות של הקונצרן.

שמעונוב: "אין ספק שהצד שלי, בשיתוף עם נוחי דנקנר, יפעל בנחישות בשביל לייצר את ההצעה הזו, אבל בסופו של יום המחזיקים הם אלה שיכריעו".

- ניתנו בהליך הזה הרבה אורכות לצורך הגעה להסדר. מדוע, להערכתך, השופט נתן לנוחי דנקנר עוד ועוד הזדמנויות?

"אי.די.בי פתוח זו חברה שלא הפרה ולו תשלום אחד, ויש לה תזרים מזומנים מתישהו בתחילת מארס 2014, ועוד לא הייתה חברה במדינת ישראל שעקב חשש מהותי שלא תשלם את תשלומיה העתידיים, הכניסו אותה להליכי חדלות פירעון.

"אז לגבי אי.די.בי פתוח - מאוד ברור למה לא ממהרים לעשות כלום, ולא התקבלו החלטות קרדינליות לגביה. לגבי אי.די.בי אחזקות - כל הזמן נעשים דברים, ובכלל לדעתי אף פעם לא צריך למהר לפרק אף חברה, אם יש סיכוי להציל את המצב".

שמעונוב לא אומר את זה, אך לכולם כבר ברור וידוע שבכל מתווה שלא יהיה, נוחי דנקנר, ילד הפלא לשעבר של שוק ההון, שכולם אהבו לאהוב, איבד את השליטה בקונצרן. אם יתקדם המתווה של הלקוח של שמעונוב, יוציאו הצדדים דיווח מלא לבורסה על השינויים במוטת השליטה בחברה. התוצאה: דנקנר - OUT, גרנובסקי - IN.

זו העסקה השנייה שבה מלווה שמעונוב את גרנובסקי. לפני כשנה ליווה עורך הדין הוותיק את איש העסקים היהודי בעסקת רכישת השליטה ב-זד.בי.איי (ZBI), החברה-האם של בי.ג'י.איי, תמורת 128 מיליון שקל. אז הוא גם הכיר את הלקוח, אותו הוא מכנה "יהודי חם".

שמעונוב: "לפני שלקחתי את הטיפול בעסקה נפגשתי עם גרנובסקי באודסה. הוא נשיא הקהילה היהודית שם, והיה מדהים לראות מה הוא עשה שם. הוא למעשה המממן העיקרי של הקהילה היהודית - בתי-יתומים, בתי-ספר, אוניברסיטאות, בתי-כנסת, מקווה. יש שם ערבות הדדית, שאני קצת מתגעגע אליה, שאנחנו לא רואים אותה אצלנו בארץ, אלא רק כשיש צרות. בשעת צרה אנחנו נזכרים אחד בשני, אבל ביום-יום אנחנו לפעמים קצת אוכלים זה את זה".

- גרנובסקי לא חי בארץ. זה לא אמור להפריע לנו שתושב זר יהיה בעל השליטה באי.די.בי, שחולש על המשק הישראלי?

"הוא יהודי חם, מאמין, חב"דניק, ציוני, ולכן אך טבעי שהוא יכניס לפה כסף וגם יהיה בעל שליטה. זה לא הכסף היהודי הראשון שיגיע, עוד יגיעו הרבה - וטוב שכך. במשרד שלנו יצא לנו לעשות את כל התשקיפים של החברות האמריקאיות, כשהם מגייסים מפה, וגם חברות גרמניות, ובלי זיקה ישראלית או יהודית. מאוד קשה לגייס כאן כסף.

"ברור שאם יגיע לפה וורן באפט או גוגל ויעשו רישום כפול, אני בטוח שיקבלו אותם בזרועות פתוחות, אבל ברוב המקרים צריך את הזיקה למדינה שלנו. לגרנובסקי יש זיקה למדינה, הוא יהודי, ואכפת לו, אז אין שום בעיה עם זה שהוא יהיה בעל שליטה באי.די.בי".

- ערב יום כיפור, מי לדעתך צריך לעשות חשבון נפש בתיק אי.די.בי?

"כולם - הבנקים שחוזרים על הטעויות שלהם כל פעם מחדש; המוסדיים - שלא בודקים לאן הם מכניסים את הכסף של הציבור; המפקחים על שוק ההון - שלא טיפלו נכון בבעיה שהתעוררה בשוק; והמשקיעים המתוחכמים - שצועקים בלי הבחנה לפרק חברות. כולם צריכים לעשות חשבון נפש בתחום הסדרי החוב בכלל".

חתם בכל הנפקה

כמעט רבע מאה מלווה שמעונוב את בעלי ההון והקונצרנים בארץ ובעולם במבוך שוק ההון הישראלי - ושותק. עכשיו, נוכח הקריסות הגדולות, הסדרי החוב והאווירה הציבורית הלוחמנית, הוא החליט לשבור את השתיקה ולעשות קצת סדר בבלגן.

שמעונוב: "הבנקים בכל מחזור חוזרים וטועים את אותה טעות. ההפסדים של הבנקים לא נגרמים מחובות של 1,000 שקל לבנק או ממשכנתאות או מהמעמד הבינוני או מה'עמך' הישראלי. הטעויות הפטאליות שלהם כל הזמן חוזרות על עצמן, שהם נותנים מימון לטייקון התורן מבלי לקבל ביטחונות מספיקים".

- זה קשור לעובדה שלבנקאים הבכירים וליו"רים בבנקים יש קשרי חברות עם הטייקונים?

"אני לא רוצה להיכנס למונחים של הון-שלטון, אבל עולם כמנהגו נוהג, והקשר האישי בין בעלי שליטה לבכירים בבנקים, ובכלל קשר אישי בעולם שלנו, הוא עניין דרמטי בכל מהלך אפשרי, ואין ספק כי הנגישות של אותו טייקון תורן למערכת הבנקאית ולראשיה - ולא נעים להגיד, אבל גם המחזוריות שהטייקון מהווה מקום עבודה ליוצאי בנקים או יוצאי רגולציה (חס וחלילה לא מכליל או מאשים) - אבל יש בזה הרבה. לצורך העניין, אין נגישות דומה לאזרח הקטן, שלא יקבל הלוואות בלי ביטחונות מספיקים".

השני שצריך לעשות חשבון נפש - כך שמעונוב - אלה האחראים על שוק ההון. "לא היה פה איזון נכון בין רגולציה לשוק חופשי. השוק הזה לא ידע לווסת את עצמו לגיוסים מידתיים ולהשקעות נכונות. צריך להוריד את נטל הרגולציה בשוק ההון מהחברות הקטנות והבינוניות, אבל מצד שני לחייב את החברות לעבוד עם חתם בכל הנפקה. אם תהיה חובה שלכל הנפקה יהיה חתם, שתהיה לו גם אחריות על היקף הגיוס של הכספים והיכולת לעמוד בהחזרי החוב, אז יהיה סדר בבלגן".

הטייקונים משלמים מחיר משמעותי

עוד אשמים למחדלים שהובילו לקריסות החברות ולאובדן כסף ציבורי, על-פי משנת שמעונוב, הם המוסדיים. "מי שמנהל את הכסף שלנו גרר את כל הציבור לסאגות האלה. כמו שיש מעשן בעל-כורחו, מעשן פסיבי, אז יש את רוב הציבור שהוא משקיע בעל כורחו, בדרך-כלל בקופות הפנסיה של כולנו.

"מי שמשקיע את הכסף של הציבור, כל המוסדיים, עסוקים בשטר נאמנות ובדברים הטכניים, אבל כמה הם בודקים את החברה? כמה הם בוחנים את עצם הכדאיות של ההשקעה? לצערי, אני לא רואה את זה, ולכן אני רואה אותם כשחקן מרכזי.

"הגורמים ששיחקו בכספי הפנסיה של כולנו צריכים ביום כיפור לעשות חשבון נפש מאוד רציני. האש מופנית לטייקונים, אבל לצורך העניין אף אחד לא בא בחשבון עם אותם גורמים שזרקו כספים בצורה לא אחראית. היה צריך להקים ועדת בדיקה, לשאול איך האירוע קרה ולהסיק מסקנות".

- הזכרת את הטייקונים - הם לא צריכים לעשות חשבון נפש?

"לא. הטייקונים בסופו של יום משלמים מחיר משמעותי במסגרת הסדרי החוב. אם אתה רואה תופעה של בעלי חברות שפשוט מוסרים את החברות למחזיקי אג"ח - עיין ערך חבס, זיסר ורקאנטי לאחרונה בגמול - אז ברור שהטייקונים משלמים מחיר אישי כבד. חלקם כבר לא טייקונים, ואלה שישרדו, יפנימו ויעשו שיעורי-בית.

"מאוד קל לתקוף את בעלי השליטה, אבל בסופו של יום שם המשחק הוא איזון. צריך להיות איזון רב-מערכתי, ולא רק לתקוף איפה שקל. אני לא בא לעשות הנחות לבעל שליטה זה או אחר, אך צריך להסתכל על התמונה בכללותה. הם לא האחראים היחידים, וגם צריך להבחין בין טעות בשיקול-דעת עסקי - שהרבה פעמים זו חוכמה בדיעבד - לבין התנהלות לא ראויה. לא צריך לתקוף בלי הבחנה".

דרך העיניים של שמעונוב נדמה כי הקריסות של הקונצרנים הגדולים בארץ היו כמעט צפויות, ואם כולם היו נוהגים בהגיון, יכולנו לצאת מהן בצורה טובה יותר. "אני חושב שהרבה מאוד חברות שהגיעו לקריסה, בהתנהלות אחרת היה אפשר להציל אותן. כשבאו וגייסו אג"ח בצורה סיטונאית, לא היה מישהו שיצא מנקודת הנחה שהעסקים מסוגלים להחזיר את הכסף בזמן, בהכללה. לא היה מישהו שיכל היה להניח שהעסק עצמו יכול להחזיר את האג"ח מהרווחים שלו, מכספי המזומנים שלו. הייתה הנחת יסוד של מיחזור החוב", הוא מסביר.

לכן, לדבריו, "לכשל הזה יש הרבה אחראים. התעשייה בנויה על מיחזור, אבל קרה דבר, ויש משבר, ואי-אפשר למחזר. אז אתה מגיע למערכת הבנקאית, ומערכת זו שבדרך-כלל יש לה ביטחונות בדרגה גבוהה, תעזור לך לעבור אותו. במיוחד אם אתה בא עם קבלות, שידעת כל השנים להחזיר חובות וסומכים עליך, אז אתה יכול לעבור את המשבר".

הבעיה, לטענתו, מתחילה כשמחזיקי האג"ח מתחילים להתערב. "בבנקים אתה מדבר מול אדם אחד, ומול מערכת שיודעת לעבוד עם חובות, אבל בהמשך אתה מגיע לציבור המשקיעים, שלא עשוי מעור אחד.

"בהרבה מאוד מקרים מגיעים להסדרים השחקנים המתוחכמים - ולא גברת ריקי כהן מחדרה, ולא אלמנות ויתומים - אלא כרישים שקנו את האג"ח בנזיד עדשים, וזה בסדר גמור, אבל ככל שהפוטנציאל שלהם להפסיד יותר גדול, הם יותר צעקניים ומתלהמים, ומלאים טענות כרימון. ובסוף הם אלה שמכתיבים את ההתנהלות בהסדר החוב; ואתה מוצא את עצמך מדבר עם אלה שהאינטרס שלהם שהחברה תגיע להסדר או תעבור לפירוק, הוא מאוד גבוה, ומאוד קשה להתנהל בסיטואציה הזו.

"ואז אנחנו רואים את הסאגות הנצחיות, כמו הסאגה באי.די.בי. ואנחנו רואים גם אמירה של המחזיקים, שברגע שיש חשש שאתה לא משלם, אז החברה כבר לא שייכת לך, לבעל השליטה - שזו אמירה מאוד בעייתית בעולם המשפט. אין דבר כזה החברה שייכת לנו, לציבור המחזיקים".

- אז בעלי השליטה יכולים לעשות ככל העולה על רוחם בחברה ולא לשאת בתוצאות?

"לא. שלא ישתמע לרגע שאני חושב שבעלי חברות לא טעו, אבל אי-אפשר לשנות סדרי עולם, וזה גם לא נכון כלכלית. אנשים המציאו את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, יצרו מסך מאוד ברור בין בעל שליטה לחברה.

"הפופוליזם קצת בילבל את המערכות היום, ויצר מצב שכל עוד החברה מצליחה ובעלי המניות מקבלים דיבידנד, אז הם שרים שירי הלל לבעל השליטה, יש הפרדה בינו לבין החברה, וכולם שמחים, אבל ברגע שהחברה קורסת, אז מרימים את המסך, ויש בעל שליטה שהוא אחראי.

"המסך הוא לא מסך בלתי עביר, אבל כולם כבר התבלבלו לגמרי, הציבור והפופוליזם, ומעלים כל מיני הצעות מוזרות. המשקיעים המתוחכמים שנתנו את הכסף ביד קלה, הם היו הראשונים להוקיע ולתלות את בעלי השליטה בכיכר העיר, אבל אתה לא יכול לנהל עסקים ולהניח הנחת משבר קולוסאלי, כמו שהיה.

"בסופו של יום המשבר הזה הולך להיגמר. חברות זה מכשיר צמיחה, בורסה זה מכשיר צמיחה, ואם בעל שליטה ימצא את עצמו אחראי אישית לחובות החברה הציבורית, אז יצאנו בהפסדנו, כי בעלי שליטה לא יישארו במשחק הזה, הם יחליטו לא לשתף את הציבור ברווחים שלהם. הייתה פה חגיגה של כסף שכולם רקדו בה, וכולם צריכים למצוא דרך לצאת ממנה".

- מחגיגת הכסף שהייתה הגענו לחגיגת הכסף של עורכי הדין, שמקבלים שכר-טרחה עצום בהסדרי החוב.

"אני אישית ברחתי מהסדרי החוב, כי זו מבחינתי מערכת שלא מתנהלת על אדנים כלכליים, והיכולת שלך להגיע לתוצאה הגיונית כלכלית היא נמוכה. אתה יותר מתעסק באינטריגות ובניגוד אינטרסים. יש לי, ברוך השם, פרנסה חיובית, ואני בכלל חרטתי על דגלי שאני אתפרנס לא מצרות אלא מאירועים בונים וחיוביים".

עבודה בפול ווליום

לשמעונוב, שנמנה כבר שנים עם עורכי הדין המובילים בשוק ההון, באמת לא חסרה פרנסה. משרדו מדורג בצמרת המשרדים המובילים בתחום שוק ההון, ובין היתר הוא ליווה השנה את קבוצת קרסו מוטורס ברכישת 50% מנתיב אקספרס; את בי.ג'י.איי השקעות במערך הסכמים לרכישת כ-20% מאמבלייז; את מנדלסון תשתיות ותעשיות בהנפקה ראשונה לציבור (IPO); ואת אלעד תשובה ושרון אלעד (בניו של יצחק תשובה) במיזוג עם קבוצת נץ.

כבר 23 שנה הוא שוחה בשוק ההון, מסייע לתשובה, משפחת קרסו ודומיהם בעסקאות-עתק, יוצר מתווה ועוד מתווה, עד שנדמה כי עורך הדין הוותיק נולד לתוך שוק ההון. אך בפועל הוא נזרק לעולם הזה כמעט בטעות. החלום האמיתי שלו היה להיות מדריך בצופים.

שמועונוב נולד וגדל בתל-אביב. אביו היה בכיר בבנק לאומי, מנהל אשכול אשראי אזורי, איש ציוני שנלחם בדיביזיה הליטאית וסייע, במסגרת תנועת הבריחה, להביא ילדים לארץ. אמו הייתה אחות טיפת חלב ("בית מאוד ערכי. הורים מאוד ציוניים"). את אשתו, איריס, הכיר בגיל 17, ומאז הם ביחד.

למרות שאביו עסק בכסף ובכלכלה, ישראל הילד לא התעניין בעולם הכלכלי. "זה היה זר לי לחלוטין. שום דבר מזה לא נכנס לי לראש. הייתי בכלל מורעל צופים. עשיתי שנת י"ג, ריכזתי שבט בצופים במצפה רמון", הוא מספר.

כשסיים את שנת ההתנדבות, התגייס לצה"ל ושירת בסיירת מטכ"ל. אחרי כשנה וחצי עזב בשל בעיה בריאותית וחזר לעולם ההדרכה כמדריך חבורות רחוב בירוחם. מדי יום פגש עבריינים צעירים ואסירים משוחררים וניסה לסייע להם להשתלב בחברה.

"ראיתי את עצמי ממשיך בהדרכה. זה שהגעתי לג'ונגל העסקי זה תאונה, והדבר האחרון שהייתי יכול לפנטז עליו בתור ילד זה שאהיה עורך דין", הוא נזכר, ומספר איך בכל זאת הגיע לעולם הזה: "כמדריך חבורות רחוב הייתי חלק מהמחלקה הסוציאלית. במסגרת התפקיד הייתי הגורם שמגיע לבית משפט ומספר על התוכנית השיקומית של אותו נער או אסיר משוחרר. מזה שנחשפתי דווקא בצד השיקומי לבית המשפט, עלה לי הרעיון ללמוד משפטים. זה קסם לי כי ראיתי את עורכי הדין בבית המשפט וגם קצת סדרות טלוויזיה, כמו 'פרקליטי LA', שגירו לי את החושים, ולדבר תמיד ידעתי".

שמעונוב נרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת תל-אביב, תוך שהוא מאמין שיהפוך לסנגור פלילי, אבל שוב החיים החליטו בשבילו אחרת. "אשתי באה מבית שהוא 180 מעלות מהבית בו גדלתי. בית עיראקי, של סוחרים, שבו כל הערכים שלא היו כתובים בספר שלי הם הערכים החשובים: כלכלה, כסף, הצלחה כלכלית, שהיא המימד להצלחה בשאר התחומים, והכניסו לי לראש שנכון ללמוד גם חשבונאות, אז עשיתי זאת".

בסוף הלימודים החליט שמעונוב להתמחות במסים, והתמחה במשרדו של סגן נציג מס הכנסה לשעבר, משרד יוליוס את רוטמן. בשנה השנייה להתמחות הגיע למשרדו של עו"ד יוסי גרוס (כיום גרוס-קלינהנדלר-חודק-הלוי-גרינברג), והיה אמור לעבוד עם מומחה המס של המשרד, אך המציאות ניצחה שוב את התכניות, ותוך זמן קצר נשאב שמעונוב אל תוך "חגיגת ההנפקות" של תחילת שנות ה-90.

"הבורסה גאתה, היו מלא הנפקות ותשקיפים, ונשאבתי בלי שתיכננתי לשוק ההון, כשלא ידעתי מה זה בכלל. עבדתי כמו חולה נפש, הייתי מתמחה צעיר עם שני ילדים, ולא ראיתי את הילדים שלי גדלים, כי עבדתי 72 שעות ברצף ובסופי שבוע וחגים. הייתה לי אמביציה להוכיח את עצמי, והיה לי חופש פעולה מוחלט".

ההשקעה הזו השתלמה, כאשר לאחר כשנתיים שמעונוב, עורך דין צעיר ללא גב כלכלי, החליט לצאת לדרך עצמאית. "העבודה האינטנסיבית בגרוס והניסיון שצברתי איפשרו לי, בעידוד של אשתי, לפתוח משרד עצמאי. כמעט כל הלקוחות שעבדו איתי הלכו איתי, כך שמהיום הראשון המשרד עבד בפול ווליום".

רגע לפני סיום הריאיון, ואחרי ששלח את כל האשמים לכשלים בשוק ההון לעשות חשבון נפש, מבקש שמעונוב לשגר מסר חיובי: "שוק ההון יתאושש וימשיך להיות מכשיר צמיחה אדיר. יש המון דוגמאות טובות לאיך שוק ההון מניע מצליחנים, כולל יצחק תשובה, רמי לוי או דימרי, אז אסור אף פעם להספיד את השוק".

הדרך לצמצם את הנזק שעלול להיגרם במשבר הבא בשוק ההון, על-פי משנתו של שמעונוב, עוברת דרך בית המשפט הכלכלי. לדבריו, "צריך ליצור את המבוגר האחראי. בית המשפט הכלכלי זו הבשורה הכי טובה שקרתה פה בשנים האחרונות, והוא צריך לקחת פה תפקיד מכריע.

"תפקידם של השופטים הוא לנהל את העניין, להיות הבוגר שמנהל את העניין, כי בית המשפט הוא הגורם היחידי שיכול להכניס שפיות למערכת. אז עורכי הדין ימשיכו להתפרנס מזה יפה, ויהיו עדיין חברות שיקרסו, אבל לוחות הזמנים יתקצרו, והכספים שיוצאו על הסאגה המשפטית יצטמצמו. באשר אליי, אני אמשיך ליהנות מפרנסה טובה במקומות אחרים".