יום כיפור של הנדל"ן הישראלי

על רקע גל הכתבות שהחזיר אותנו בימים האחרונים 40 שנה לאחור, שווה להתעכב עוד רגע גם על תמונת הנדל"ן של ישראל 1973.

הצצה שעשויה כנראה לעזור לנו להבין טוב יותר את "יום הכיפורים של הנדל"ן בישראל" - אותה נסיקת מחירים מטורפת בשנים האחרונות, ששיתקה והפתיעה את כל קברניטי המשק.

בשנת 1973 חיו בכל מדינת ישראל 3.3 מיליון תושבים - 60% פחות ממספר הישראלים שחיים פה היום (לא כולל יותר מ-200 אלף עובדים זרים), העומד - לפי הדיווח שהוציאה הלשכה המרכזית לסטטסטיקה ערב ראש השנה האחרון - על 8.1 מיליון.

ועכשיו תחזיקו חזק: מספר התחלות הבנייה של דירות בישראל עמד ב-1973 על 55,820 יחידות דיור. נקפוץ ארבעה עשורים קדימה - בשנת 2012 התחילו לבנות פה 42,183 דירות.

וההתכווצות נמשכת: במחצית הראשונה של 2013 התחילו לבנות בכל ישראל 20,639 דירות. כלומר, במילים פשוטות, בונים פה היום 75% מהכמות שנבנתה בשנות ה-70. רק שגרים פה 5 מיליון יותר תושבים.

אז נכון שאז עוד היינו מדינה קולטת עלייה; ונכון שאז היו פה הרבה יותר שטחים פתוחים שניתן היה לכבוש לטובת שלמת בטון ומלט; וגם נכון שהרבה יותר קל ומהיר לבנות דירות צנועות של 1-3 חדרים (66% מהדירות שנבנו בשנת 1973), מאשר לבנות דירות של 4 חדרים לפחות (91% מהדירות שנבנו בשנת 2012). ועדיין - המספרים מדברים בעד עצמם. הרי רק ביום חמישי האחרון דיווח משרד האוצר כי ברבעון השני של 2013 נרכשו 32 אלף דירות - הרמה הגבוהה ביותר של עסקאות מאז תחילת העשור הקודם (הנתונים המוקדמים ביותר המצויים ברשותם).

מבלי להרגיש, הפכה הצעירה הרזה למבוגרת די שמנה - עם דרישות וצרכנים שונים וגדולים בהרבה. במשך 40 שנה (אולי תולדה של המלחמה ההיא?) העדפנו רק לדלג ולשרוד מרבעון לרבעון. בלי לקלוט ולהפנים ששנה אחר שנה, כל העסק המשיך (לשמחתנו כמובן) לצמוח ולגדול - גם מבלי שיקרו פה אירועים חיצוניים כמו קריסת ברית המועצות, שגרמו לנו לשנס מותניים במשך כמה שנים קצרות.