"גן השעשועים הפרטי של העשירים"? לא בדיוק

אחת מהטענות הקבועות שנשמעות בשנים האחרונות כנגד ליגת האלופות, נוגעת לחוסר העניין של שלב הבתים. "הפייבוריטיות תמיד עולות לשמינית הגמר; המפעל הפך לגן השעשועים הפרטי של המועדונים העשירים והחזקים ביותר; הצ'מפיונס לא מעניין אף אחד לפני שמגיעים לשלבי הנוקאאוט", קובעים המתריסים. רק שהביקורות האלו נשענות בדרך כלל על דעות קדומות, וממעטות להתיישר עם המציאות: בעונה הקודמת, שש מתוך 16 המעפילות לשלבי הנוקאאוט היו קבוצות שהוגרלו לבתים משני הדרגים הנמוכים ג' ו-ד', כלומר קבוצות שבאופן מובהק לא היו פייבוריטיות. בורוסיה דורטמונד, שהגיעה עד לגמר בוומבלי בעונה פנטסטית ובלתי נשכחת, הוגרלה אשתקד מדרג ד'. גם מלאגה, נציגה נוספת של דרג ד', היממה את אירופה והעפילה עד לרבע הגמר.

אפילו כשבוחנים את הנתונים חמש עונות אחורה, מגלים שלסרט הזה ממש אין סוף ידוע מראש. בין העונות 2012/13-2008/09, העפילו 25% מנציגות דרגים ג' ו-ד' לשמינית הגמר (20 מתוך 80 קבוצות בסה"כ).

מישל פלאטיני, נשיא אופ"א, הושמץ רבות בשל השיטה החדשה שהנחיל ב-2009, ואפשרה לקבוצות ממדינות כדורגל פחות מוצלחות (דוגמת ישראל) מסלול נוח יותר לשלב הבתים. זה פוגע בתחרותיות של ליגת האלופות, אמרו המתקוממים. אז אמרו: בשלוש מתוך ארבע עונות מאז החלה השיטה, קיבלנו דוגמאות לקבוצות שהגיעו לצ'מפיונס ממסלול המדינות "הנחותות", והצליחו להעפיל עד לנוקאאוט של הבתים: קופנהאגן, ניקוסיה, אולימפיאקוס.

עובדתית, כל הנהי נגד הידרדרות המוצר שנקרא "ליגת האלופות" לא מצדיק את עצמו. אם היה מצדיק, המפרסמים וזכייני השידור לא היו ממשיכים להגדיל את התשלומים למפעל בצורה כל כך חדה: ההכנסות של הצ'מפיונס, שעמדו בעונת 2007/08 על 822.1 מיליון אירו, צמחו מאז ביותר מ-63%, אך סך של 1.34 מיליארד אירו. מכירת הזכויות למעגל השנים 2015-2018 כבר החלה, וכבר יש דיווחים על עוד עליות מטאוריות שמתוכננות בתמלוגים.

אז יש מצב שאחרי הכל, באופ"א קצת יודעים מה הם עושים.