הכלב חלה? החתול נפצע? תתכוננו לשלם מאות שקלים לווטרינר

כשד"ר יוני פרס מבקש "חתולה חמודה" להצטלם איתה, הוא מיד גורר חיוכים מהצוות שלו ומקבל לידיו את אופליה, חתולה לבנה עם תפרים שחורים לאורך גולגולתה. "חמודה", זה מושג יחסי מאוד בעולמם של חתולים. וכך, מי שנבחרה לדגמן עבורנו, היא היחידה שחומר ההרדמה מהניתוח שעברה עדיין מהול בדמה.

אופליה הקטנה לא במצב רוח לשריטות היום. אפשר לנחש שגם ההורים המאמצים שלה לא בדיוק במצב רוח - לא מהפעולה שנאלצה לעבור ולא מהחשבון שמחכה להם. מה הנזק, אתם שואלים? 9,000 שקל, לא פחות ולא יותר. 5,500 שקל עבור הסרת גידול בראשה, היתר על צילומי רנטגן, בדיקות מעבדה, ימי אשפוז, תרופות ועירויים. ואופליה עוד יצאה בזול לעומת מקרים אחרים שפגשנו. ברוכים הבאים לבית החולים הווטרינרי, המקום שבו אין ביטוחים משלימים - רק מזומן או תשלומים.

3 בתי חולים כאלה פועלים בארץ: זה שייסד בכפר הירוק שברמת השרון ד"ר יוני פרס, בנו האמצעי של נשיא המדינה שמעון פרס; בית החולים האוניברסיטאי בבית דגן מייסודה של האוניברסיטה העברית; ובית החולים בבית ברל. כמה מרפאות וטרינריות קטנות יותר מציעות בשנים האחרונות שירותי רפואת חירום כולל כירורגיה ואשפוז, אבל גם אלה, לפחות לא השרלטניות שבהן, מפנות לבתי החולים את המקרים המורכבים.

מה זה מורכבים? גולדי, למשל, הייתה מאושפזת במשך שבועיים במרכז השיקומי "צעדים" ששוכן בכפר הירוק, בשל בליטת דיסק בחוט השדרה האחורי ודלקת זיהומית חיידקית במפרקי הירך.

בגילה המתקדם, 11, השילוב הזה גרם לה לכאבים עזים, לקושי בהליכה ולבצקות ברגליים. פעם מקרה כזה היה מטופל במינון מכובד של אנטיביוטיקה וסטרואידים, אבל גולדי זכתה לרפואת לוקסוס: הידרותרפיה באמצעות הליכון תת-מימי (ראו תמונה), אלקטרותרפיה לחיזוק שרירי הרגליים האחוריות והפחתת הבצקות, טיפולי לייזר קלים להפחתת הכאב בעמוד השדרה ופיזיותרפיה לשיפור התפקוד.

לפני השיקום בכפר הירוק היא נותחה בביה"ח בבית דגן ואושפזה גם שם למשך 10 ימים. אחרי כל הפרוצדורות, שכללו בין היתר שאיבה של 6 קילו נוזלים ומוגלה עקב הזיהום שהתפתח, גולדי יצאה מבית דגן כשהיא עדיין לא מסוגלת ללכת, עם הפניה לשיקום.

כמה עלה כל הסיפור? כ-20 אלף שקל. התבוננות בטבלת העלויות שצירפנו וגם אתם תוכלו לעשות את החשבון, שעדיין לא נגמר: גולדי ממשיכה להגיע לטיפולים במרכז השיקומי, כדי לחזק את השרירים. למזלה, יש לה גיבוי מהבית: הבעלים שלה, דנה שמש, שרירנית, ו"מיס פיטנס" של ישראל. "זה נטל מטורף ואני מוותרת כנראה על טיול שתכננתי לארה"ב בגלל העלויות האלה, אבל גולדי היא כמו הבת שלי", מספרת שמש. "מהרגע שהבהירו לי שזה לא מקרה להמתת חסד ושיש מה לעשות, לא היה לי ספק שאני הולכת לעשות מה שצריך. בזכות השיקום היא חזרה ללכת".

מי שמטפלת בגולדי ובמקרים דומים היא ד"ר הדס רפפורט, מומחית לרפואה שיקומית, שהקימה את המרכז השיקומי בכפר הירוק. כששואלים אותה על ההלם של בעלי הכלבים שנחשפים לעלויות, היא אומרת: "למחלקה שלי מגיעים אחרי שורה של אבחונים נוירולוגים, צילומים ולעתים קרובות ניתוחים. כלומר, אלה שכבר הוציאו מעל ל-10,000 שקל. כך שאם הם כבר עשו כברת דרך כזו, הם מוכנים לפוש אחרון".

רפפורט היא בוודאי סמל לרפואה הווטרינרית המודרנית: משכילה מאוד, שירותית, כזו שלא הסתפקה בלימודיה בארץ אלא התמחתה בארה"ב בשיקום וברפואת יונקים - מה שכלל עבודה עם אריות ים, דולפינים ומבצעי חילוץ נועזים. בשעות הפנאי היא גם חותרת בקיאק.

דיקור במקום ניתוח

מי שמופתע מהידרותרפיה לכלבים ודאי יופתע עוד יותר לשמוע על אפשרות של רפואה סינית לחתולים. "הרפואה המשלימה נכנסת לתמונה בדרך-כלל כשאנחנו הרופאים מרימים ידיים", מסבירה ד"ר ענבר ישראלי, שעברה התמחות בתחום בארה"ב המיועדת לרופאים בלבד. ברוב זמנה בכפר הירוק ובבתי חולים אחרים היא פועלת ככירורגית, אבל מה שהאזמל או התרופה לא תמיד יודעים לעשות, היא עושה עם מחטים. כששואלים אותה אם דיקור סיני לבעלי חיים הוא לא בגדר מותרות וטרנד של בעלי אמצעים מאזור המרכז, היא טוענת כי הדבר רחוק מכך. "המודעות לרפואה משלימה דומה למודעות לצמחונות, ואת זה אתה לא פוגש אצל עשירים בהכרח אלא דווקא אצל סטודנטים או צעירים אחרים, שכבר עברו עם בעל החיים שלהם כברת דרך ברפואה המודרנית, אבל הם צריכים עוד צעד אחד", היא אומרת.

נשאלת שאלה אם הלקוחות תמיד מבינים מה המשמעות של "וטרינר טוב". " יש בארץ יותר מדי וטרינרים", טוען ד"ר פרס. "הדבר מוביל לתחרות קשה, וזה לפעמים פוגע במקצוע. כך שללקוחות קשה תמיד להבין מה זה 'וטרינר טוב'. לתת חיסון כולם יודעים, אבל כשמגיעים לדברים המורכבים יותר, זה כבר סיפור אחר. היום יותר ויותר וטרינרים מציעים שירותי חירום, אבל זה לא רציני שאתה צריך להזעיק רופא מהבית, וזה בטח לא רציני שרופא כזה יחבר בעצמו אינפוזיה בלי שום עזרה איתו. המערכת צריכה לעבוד כך שווטרינר נורמלי סוגר את המרפאה, ויודע שהוא יכול לאכול ארוחת ערב בשקט ולבלות עם משפחתו, ולא להיות מוקפץ כל הזמן. לכן, יש בתי חולים שפתוחים 24 שעות וזה התפקיד שלהם".

לדבריו, חלק מהלקוחות מתלוננים על המחירים כי הם רגילים לרפואה ציבורית, או למיתוס שווטרינריה היא שליחות בלבד - ולא עסק שצריך להתפרנס ממנו. "אני נתקל לפעמים באנשים שרגע אחרי הבדיקה של בעל החיים שלהם שואלים אותי: 'ד"ר, מגיע לך משהו?'. מישהו היה מדמיין לשאול רופא באסותא אם 'מגיע לו משהו'? קנית מוצר, אתה צריך לשלם עליו. יש כאלה שרוכבים על המצפון ומצפים שנטפל בבעל החיים ללא תמורה או בחצי העלות, כי הם מכירים את הסיפורים על ד"ר דוליטל וג'יימס הריוט. צריך לזכור גם שהניתוח הכי מורכב אצלנו יכול לעלות 5,000-8,000 שקל, בעוד שניתוח בבני אדם יכול להגיע ל-80-100 אלף שקל. לא לוקחים את זה בחשבון, כי יש את קופת החולים שמשלמת".

לדברי פרס, בחלק מהמקרים העלות מכריעה את הכף לטובת היעדר טיפול, והמשמעות לעתים היא הרדמה של בעל החיים. "לפעמים הצוות פה מתגייס ומאמץ את בעל החיים, אבל לפעמים המצב ממילא קשה, ואם לבעלים לא מתאפשר לשאת בעלויות - המתת חסד הופכת לאפשרות ממשית. מהבחינה הזו יש לנו יד קלה יותר על ההדק בהמתות חסד, לעומת מה שמנהוג עם בני אדם. יש לנו קווים מאוד ברורים מתי בעל חיים סובל, כמה זמן נשאר לו לחיות והאם זה הוגן להשאיר אותו בחיים במצב כזה", אומר פרס.

- מדוע הרפואה הווטרינרית יקרה יותר היום?

ד"ר עופר צדוק, מהמרכז הווטרינרי ברעננה: "משום שהיא שינתה את פניה. עד לפני כמה שנים יכולת למצוא במרפאות רופא אחד, מקסימום שניים. היום תראה אצלי 6 רופאים. זה צוות שלם, אבל דווקא הפורמט הנוכחי לא רווחי יותר, אלא להפך. הדלתא שתייצר מרפאה שהיא יקרה יותר ונותנת טיפול מתקדם יותר, תהיה לרוב קטנה יותר מאשר רופא שנותן טיפול דל אמצעים, טיפול שגרתי. בעבר היו נותנים סטרואידים ואנטיביוטיקה והיו שולחים הביתה. זו רפואה קלה בהוצאות אפסיות. היום אתה עובד קשה יותר ונשאר כמעט בלי רווח, אבל אתה מרגיש טוב יותר עם עצמך כי אתה סופסוף רופא".

לדברי ד"ר צדוק, הישראלים רגילים למערכת בריאות ציבורית כשלצידה מערכת פרטית מסובסדת, ולכן קשה להם להבין את המחירים של הרפואה הווטרינרית, שהיא פרטית לחלוטין לכל אורך הקו.

"לא ברור לנו עד הסוף שהשירותים האלה יקרים. האזרח האמריקאי, למשל, יודע יותר טוב לאן הוא נכנס כשהוא לוקח כלב לטיפול. יש לו מודעות גבוהה יותר לעלויות של הטיפול. הכי צורם לי שאנשים בארץ קונים כלב גזעי ב-4,000 שקל, וכבר ברגע שזה מגיע לטיפול הראשון הם טוענים שאין להם כסף. זה צורם וזה עקום, אבל זה קורה כל הזמן. אנשים לא לוקחים את הפרמטר הזה בחשבון. "הם חושבים שקנו כלב, ומקסימום יש עלות של מזון או חיסון, ואז הם מופתעים. אני רואה את זה כל הזמן כמה הם מופתעים, אפילו מתקוממים. תאר לך שכלב עלול להזדקק לטיפול כרוני. לפעמים אפילו כימותרפיה או דיאליזה. רוב הסיכויים שלבני אדם זה לא יעלה דבר, אבל סדרה של טיפולי דיאליזה לכלב יכולה להגיע לכ-12 אלף שקל".

לכן, ד"ר צדוק ממליץ לתכנן קדימה את ההוצאות הצפויות על בעלי החיים, ולשקול רכישה של חבילות או מנויים שמציעים חלק מהווטרינרים - חבילת שירותים שכוללת לרוב חיסונים ואף כיסוי עבור שורה של צילומים, פעולות וניתוחים שנעשים במרפאות פרטיות.

חבילה כזו יכולה לעלות כ-2,000 שקל בחודש, וצדוק שומר לעצמו את הזכות להחריג את בעל החיים שלכם אם הוא צפוי להתברר כבלתי משתלם בעליל. בישראל, רק חברת הביטוח "הפניקס" מציעה ביטוח לכלבים ולחתולים, בעלות של 850-1,300 שקל בשנה (תלוי בסוג הכלב או החתול). הפוליסה כוללת כיסוי על שורה של פעולות וניתוחים בהשתתפות עצמית של 500 שקל לפעולה, אולם לא ניתן לבטח חתול או כלב מעל גיל 8 - כלומר דווקא בגילאים שהם באמת עולים לנו ביוקר.

לדברי שמי שטובי, סמנכ"ל המכירות בחטיבת הלקוחות של הפניקס, יש רק כמה אלפים בודדים שמחזיקים כיום בפוליסה הזו, והדבר נובע ממודעות נמוכה של בעלי כלבים וחתולים בישראל וממוטיבציה נמוכה של סוכני ביטוח, שמתמקדים יותר בביטוחים אחרים.

"אין וטרינרים עשירים בארץ, רק אם הגיעו מרקע כלכלי איתן"

קיים פער ניכר בין התחושה ש"שודדים אותך" עם הגשת החשבון אצל הווטרינר, לבין תפיסת המציאות של הווטרינרים עצמם. גם המצליחים שבהם, בעלי המרכזים הגדולים והמוכרים, מתעקשים כי הם לא מרוויחים יותר מהשכן ממול. ולא, השכן ממול לא גר בסביון.

לא תמצאו וטרינרים במרצדס כמו הכוכבים שברופאים הרגילים, אלה שיומיים באסותא מסדרים להם הכנסה חודשית של עשרות אלפי שקלים, בצד הכנסות יפות מפרקטיקה פרטית נוספת. חברת ביטוח יכולה לשלם לרופא באסותא 50 אלף שקל לניתוח בודד ואפילו יותר מזה, בעוד שניתוח וטרינרי עומד על עשירית מזה, מורכב ככל שיהיה.

"אין וטרינרים עשירים בארץ, ואני אומר את זה ממקום של כאב", אומר ד"ר צדוק. לדבריו, "יש וטרינרים שהגיעו מרקע כלכלי איתן, אבל פה מתחיל ונגמר ההון שלהם".

גם פרס מסכים: "זה לא מקצוע שאתה מתעשר ממנו. באמריקה אולי כן, פה לא. אנשים בארץ מנסים לחיות, לא יותר".

 מחירון חייתי