התחנה מרכזית זו יצירה אמיצה

התחנה המרכזית היא היצירה האדריכלית הטובה והחשובה ביותר של רם כרמי. למרות הקונצנזוס האופנתי לגבי היותה "מפגע עירוני" והקריאה להרוס, היא מסמלת את האקט התכנוני המשמעותי ביותר של ה"ברוטליזם האפור" החתרני כנגד הממסד.

כרמי, כמו רבים, נכנע לטעם הפופוליסטי של היזמים בני דורו וטבע במצולות הפוסט מודרניזם, באדריכלות ה-"WOW", המייצרת קתרזיס וריגוש מיידי ומוותרת על ערך אמיתי וחזון.

אחרי ה"תחנה המרכזית"- שהיא יצירה אמיצה, אפית ומונומנטלית, יצר כרמי יחד עם עדה כרמי את בית המשפט העליון, מבנה ניאו קלאסי ועמוס לעייפה בציטוטים ממחסני ההיסטוריה.

קל לשנוא את התחנה המרכזית החדשה: מגה-סטרוקטורה אדירה ומפויחת הצומחת כנטע זר ומכוער בלב אזור אורבני ירוד ולכאורה ללא כל התחשבות שהיא בקונטקסט או בסביבה האנושית.

אבל ההיפר-בניין הזה, המשתרע על 200 אלף מ"ר בטון אגרסיבי, עם 5,000 אוטובוסים ו-80 אלף איש שעוברים בו כל יום, צימח ב-20 שנות קיומו ממד מרתק לאין שיעור מכל קניון בנאלי.

ברנרד טשומי טען כי "בלי התרחשות אין אדריכלות", והתחנה היא חוויה של התרחשויות אינספור, הגולשות ומתערבלות לחוויה תיאטרלית מחוספסת וקשוחה. בתחנה צמחה עיר שלמה בלי רציונליזציה של מתכנני ערים.

כמו הנחש של אקזופרי - ה"היפר בניין" הזה טרף ברעבתנות שפע פעילויות שצמחו באופן ספונטני לחלוטין, ואך ורק בהתאם לצרכי הקהילה ההטרוגנית שסביבו: תאילנדים, אריתראים, וכל מי שמדינת ישראל מכנה בשם הקסנופובי: "מסתננים". אמנים נמשכים למקום הסוריאליסטי הזה ואחרי נשימה עמוקה של קרבומנוקסייד - מקבלים השראה.

ההזנחה היא משאב

המרקם הדמוגרפי העשיר הזה נוצר כמו הפניקס, מתוך הפיח ולא מתוך כוונות האדריכל. התהווה פה פרדוקס עצום שמעמיד בשאלה את כל מקצוע האדריכלות: החיים עצמם חזקים מכל אמביציה או חזון אדריכלי.

בתחנה המרכזית נוצרה הוויה ייחודית אולי רק בגלל הזנחת המקום על ידי המתכננים. בהיפר-בניין הזה מתרחשות בו זמנית מגוון פעילויות שהניגודיות יוצרת אפקט את אפקט הרעננות: בית כנסת, תיאטרון, מוזיאון אידיש, גלריות חברתיות, מכולות, בית ספר לאמנויות הבמה, מרכז ארצי לראפרים, גני ילדים לעובדים זרים, מרפאות, תערוכות גרפיטי, וכן - גם 1,400 בתי עסק.

מקום נוצר בגלל מסה קריטית של אלפי אנשים שעוברים דרכו: בדרכם לצבא, לעבודה, לבתי הספר או סתם לעשות כייף - איפה שיש התרחשויות- יש חיים!

המגמה תהיה "לנקות" את התחנה. להביא מתכנני ערים שיפעילו את ה"אלכימיה" הידועה של "העיצוב הקר והמנוכר". טרנדיות ומיתוג יחליפו את האקראיות והספונטניות במגמה להעלות את מחירי הנדל"ן ולגרש את המהגרים-ה"מסתננים" לפריפריה רחוקה אחרת.

האקספרימנטליות והחיוניות של התחנה החדשה תתחלף בקוקטייל הקניוני: זארה תחליף את חנויות האופנה הצנועות והקטנות, סטימצקי - תחליף את חנויות הספרים בשלל השפות ו"טיב טעם" יחליף את חנויות הנקניקים הנהדרות.

הכותב הוא ראש משרד שרון אדריכלים, מייסודו של אריה שרון