תנוחו, סנסציה לא תתרחש העונה

רן בן שמעון ביצע הקיץ מהפכת ענק בהפועל ת"א במסגרתה החתים 15 שחקנים חדשים. מדובר על תרבות ארגונית שתפסה תאוצה במועדון בעידן שלטונו של חיים רמון: מרכיבים בקול תרועה בקיץ ואז מפרקים את הכל בחלוף עשרת חודשי העונה. גם אשתקד החתימה הפועל 16 שחקנים חדשים, רובם כבר הספיקו לעזוב. בניגוד לתקופתו בהסתדרות, בהפועל ת"א קביעות לעובדים היא מושג שלא קיים.

המשמעות של תחנת הרכבת הנוספת שנפתחה בוולפסון היא פשוטה: רב"ש זקוק למשאיות עמוסות בסופר-גלו, כי קשה מאוד להדביק חבורת שחקני רכש, רובם לא בדיוק מהטופ העולמי ואפילו לא מהטופ הישראלי - לכדי יחידה אחת מלוכדת.

גם אם תצליח לייצר תיאום קבוצתי וטקטי, בשורה התחתונה תישאר העונה הפועל ת"א קבוצה שבנויה על כרעי תרנגולת: על גילי ורמוט ורגלי החרסינה שלו, ועל איתי שכטר שעדיין לא ברור אם יצליח להתאושש מההנגאובר הקשה ממנו הוא סובל לאחר ההתעוררות מהחלום האירופי. אם הכל יתחבר, מקום שלישי יהיה הצלחה פנומנלית; אם תישמר היכולת של פתיחת העונה, אפילו פלייאוף תחתון אינו תסריט מופרך.

***

אף אחד לא חשב שאלי טביב, אחרי שנים של בונקר, פתאום יהפוך את עורו ויהפוך לבעל בית שמפזר כספים לכל עבר. לכן, מעטים נפלו מהכיסא לפני היציאה לפגרת הנבחרות האחרונה, כשבית"ר נראתה כמו מועמדת בכירה לירידת ליגה.

כעת, לאחר השלמת הסגל, זה כבר נראה קצת יותר סביר. ועדיין, מדובר על פרטאץ'. אוספים מפה ומשם כדורגלנים חסרי חוזים שלא צריך לשלם דמי העברה כדי להביא אותם. אוסף של ליגיונרים כושלים (דור מלול וניסו קפילוטו); שחקן מזדקן, חצי-כוכב בימי שיא תהילתו, שהמנג'ר שלו אפילו לא סופר אותו (דוד רביבו); יש גם זר ניגרי תמוה שמכונה "אייס קרים", שאשתקד שיחק בליגה המקדונית האדירה; אפילו הבלם מסלטה ויגו לא נראה כמו הברקה יוצאת דופן, בהתחשב בכך שהוא הגיע לגיל 26 עם 10 הופעות בלבד בנבחרת ונצואלה (הנבחרת החלשה ביותר בדרום אמריקה והיחידה מהיבשת שלא העפילה מעולם למונדיאל). בית"ר, אחרי כל הרכש שעשתה, זו קבוצה שתקום ותיפול השנה על ברומטר בשם אופיר קריאף. וזה אומר הכל.

***

למרות הפתיחה החלקה וה-9 מ-9 נקודות, אסור להפועל ב"ש להיכנס לאשליות. אליניב ברדה כבר מוריד את כולם לקרקע ואומר היום על כמה זה "לא רציני לדבר על אליפות". מסתבר כי שש שנים בבלגיה לימדו את אליניב משהו על כדורגל: ההרכב של ב"ש אכן מצוין, אבל בסוף זו קבוצה של 14 שחקנים. אין שם עומק שיכול להספיק לזכייה בתואר. אל תתנו לשמות היפים בחוליות הקישור הקדמי וההתקפה להטעות אתכם: כשגל אראל או דג'אני ייעדרו או שסתם יירד להם כושר המשחק, לב"ש יהיה בור במרכז המגרש; הבלם הבכיר של ב"ש כרגע, וויליאם סוארז, הוא בכלל קשר אחורי במקצועו; השוער הפותח, אוסטין אג'ידה, עדיין צריך להוכיח שהוא בכלל ראוי לקבוצת צמרת בישראל; המחליפים של המגינים הם אלמונים.

אחרי עשרות מיליונים שזרקה לפח, עושה רושם שאלונה ברקת סוף סוף מצאה את הכיוון הנכון, אבל ב"ש, באופן מצוין מבחינתה, לא נופלת בינתיים למלכודת הציפיות שעדיין גדולות כרגע על המועדון. כרטיס לאירופה נראה כמו היעד המתאים והריאלי לשנה הזאת לאחר שתי עונות רצופות בהן הקבוצה ניצלה מירידה במחזור הסיום.

***

מאז החל להיכנס כספים משמעותיים לכדורגל הישראלי אי-שם בתחילת שנות ה-90, רק שתי קבוצות שאינן חברות במועדון "ארבע הגדולות" הצליחו לגנוב אליפות. הראשונה, הפועל חיפה, עשתה זאת במסגרת תקציבית בומבסטית, בחסות כספיו של רובי שפירא; השנייה, קרית שמונה, היתה באמת אנדרדוג מובהק שעשה סנסציה ענקית.

השנה אין משהו דומה להפועל חיפה של אז, והבלחה כמו של קרית שמונה היא משהו שמתרחש פעם בדור, לא פעם בשנתיים. כך שגם על הקבוצות הקטנות אי אפשר לבנות השנה.

***

לאור כל הנתונים האלו, לא נותרה ברירה אלא לקרוא למפגש מחר (ב') בין מכבי חיפה למכבי ת"א "משחק עונה". רק שתי הקבוצות הללו יכולות לקחת כאן אליפות. מעבר אליהן אי אפשר להסתכל אפילו מילימטר קדימה. אין לנו בליגת העל עדיין פריבילגיה כזאת.

עד כמה המשחק הזה משמעותי, למרות שאנחנו רק במחזור השלישי? תזכורת קלה: בעונה הקודמת מכבי ת"א אירחה את מכבי חיפה כבר במחזור הפתיחה, והנחיתה עליה מהלומה שבמידה רבה שתלה את זרעי פתיחת העונה הגרועה ביותר בתולדות המועדון, תחת ראובן עטר. כשהשתיים נפגשו שוב בסיבוב השני חיפה ניצחה 0-1 קטן, אבל זה כבר היה מאוחר מדי מבחינתה: היא היתה שקועה בתחתית הטבלה ורק צמצמה בעקבות הניצחון את הפער ממכבי להפרש חד-ספרתי.