אם תומר חזן היה מגיע לעזה...

חייל נחטף ונרצח, זעקו הכותרות ביממה האחרונה, אבל למרבה הצער רק החלק האחרון של המשפט הזה נכון. החייל תומר חזן זכרו לברכה לא נחטף. ההגדרה מילונית של חטוף היא "תפיסת אדם ולקיחתו ממקומו בכוח", ולא עובד במסעדת בשרים בת-ימית, שעולה מרצונו למונית של חברו לעבודה היישר לכפרו בשטחים.

גם עובדת היותו של חזן ז"ל בעל דרגת סמל בצה"ל ששירת בתפקיד מנהלתי בבסיס חיל האוויר בפלמחים, אינה רלבנטית לטרגדיה הזו. לפי עדויות של עובדים במסעדה, עובד המסעדה נידאל עמאר, כבר ניסה בעבר - ללא הצלחה - לשכנע עובדים נוספים במסעדה, אזרחים למהדרין, לנסוע איתו לשטחים.

ובכל זאת נדמה שצמד המילים "חייל" ו"חטיפה" הטראומתיות כל-כך בזיכרון הקולקטיבי הישראלי הן מנגנון ההפעלה שבאמצעותו רצה הרוצח עמאר להוציא לפועל את תוכניתו, הזויה ככל שתהיה, ולשחרר את אחיו נור א-דין עמאר הכלוא בישראל תמורת "החייל החטוף".

הרוצח נידאל עמאר למד כנראה את ההיסטוריה הקצרה של עסקאות האסירים. הוא ראה שישראל משלמת, ומשלמת היטב, גם עבור גופות של חיילים. כמו בעסקת השבת גופות חטופי הר דב מ-2000, כמו בעסקת גופותיהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב זכרם לברכה, מ-2008, עסקה שלה התנגדו נחרצות ראש השב"כ וראש המוסד דאז. נידאל למד את מקרי החטיפה של אבי סספורטס ואילן סעדון זכרם לברכה, ואת החייל שרון אדרי זכרו לברכה, שנחטף ונרצח בידי חוליית חמאס.

באופן פרדוקסלי, אם תומר חזן היה נחטף ומגיע לרצועת עזה ולא לגדה, ייתכן שהיה נותר בחיים. דווקא בשל השליטה המודיעינית המרשימה של שומרי הסף מהשב"כ ברחבי הגדה המערבית, הבין הרוצח נידאל עמאר שעליו לרצוח את החייל ולזרוק את גופתו לבור מים, כיוון שלא יצליח לשמור אותו כחטוף חי במרחק 8 דקות נסיעה מראש-העין. זאת, להבדיל מהמצב לגבי עזה, שם נכשלו בהבאת מידע מודיעיני מדויק על מקום מחבואו של גלעד שליט, דבר שיכול היה להביא לתכנון מבצע צבאי לשחרורו.

גם החליפה הביטחונית הטובה מאוד שתפר השב"כ בגדה המערבית במציאות של 2013, כאשר בתוך כחמש שעות מרגע היוודע לשירות הביטחון על היעדרות החייל, הגיעו רכזיו לגופה ולרוצח, אינה יכולה להתמודד עם החלטה של חייל לעלות למונית לשטחים מרצונו החופשי.

השאלה אם חזן נסע לשטחים בנסיבות פליליות אינה רלבנטית לטרגדיה הזו. היא הייתה רלבנטית כאשר אלחנן טננבאום נסע ללבנון עבור עסקת סמים, וסיבך את המדינה כולה בעסקה שערורייתית. נראה כי הרוצח עמאר לא שמע על ועדת שמגר, הוועדה שהוקמה על רקע עסקת שליט, שנועדה להסדיר סוף-סוף את עסקות השבויים. ועדה שהקברניטים הקימו כדי לסנדל את עצמם מהמשפחות, מהתקשורת, מהקמפיינים בחטיפה הבאה.

עד לחטיפה הבאה

שחרור אסירים ביטחוניים מעטים בעבור חייל חי, הוצאת המשא-ומתן מידי ראש הממשלה והעברתו לשר הביטחון, והחזרת גופות בלבד בתמורה לגופת חייל, הם חלק ממסקנות ועדת שמגר, שנועדה לדברי חבריה "לעצור את המדרון החלקלק של עסקאות השבויים". עם זאת, נראה כי כעובד במסעדת בשרים בת-ימית הפלסטיני נידאל עמאר הכיר מספיק את הישראלים, וידע שהם אינם מתכוונים ליישם את המלצות ועדת שמגר.

37 התראות לחטיפות ישראלים מאז תחילת 2013 מוכיחות היטב את המגמה. הרוצח עמאר ידע שגם בחטיפה הבאה הלחץ הציבורי יגבר. שאין סיכוי שראש ממשלה בישראל לא ינהל בעצמו פרשיית חטיפה ועסקה לשחרור אסירים.

בינתיים, במקום להתאחד עם אחיו המשוחרר בכפרם בית אמין, יתאחדו האחים לבית עמאר בבית-הכלא הישראלי. עד לחטיפה הבאה; עד לעסקת האסירים הבאה - בתקווה שלא יהיו כאלה.

הכותב הוא הכתב לענייני צבא של חדשות ערוץ 10