סיציליה במיטבה: קבלו טעימה ממבחר יינות סיציליאניים משובחים

מרקו דה גרציה מחייך את חיוכו השרמנטי. חיוך שכולו עסקים. "בואו ותכירו את האנשים...", הוא אומר לי וליינן אבי פלדשטיין. תריסר שנים חלפו מאז. אני מביט בתמונתו של דה גרציה. אותו חיוך. רק האנשים התחלפו קצת. מרקו דה גרציה הוא סוחר יין. החברה שלו, Marc de Grazia Selections, מייצגת לא פחות מ-60 יקבים מ-14 מחוזות יין איטלקיים, מפיימונטה בצפון ועד סיציליה שבדרום. את כולם הוא מוכר בארצות-הברית, באירופה, באסיה ואיפה לא. לא באיטליה.

בשנים שחלפו מאז פגישתנו, הספיק הקטלוג שלו להתכווץ ממאה יקבים ל-60 כאמור. מי שהפך למפורסם מדי, פרש לדרך עצמאית. אבל בשנות ה-80, כשרק הקים את החברה שלו, ואפילו בשנת 2001, השנה שבה פגשתי אותו בתערוכת "וינאיטלי", חסו תחת כנפיו כמה וכמה יקבים מפורסמים מאוד. וגם עכשיו. אבל לא זה הסיפור.

מתברר, שבעודו מחבק את כתפי ומוליך אותי לפגישות עם מיטב יינניו הביישניים, הקים דה גרציה יקב משל עצמו. ולא סתם יקב. יקב על הר געש. אחד מהרי הגעש המפורסמים בעולם, הר האטנה שבסיציליה. עכשיו בואו נהיה כנים. מה זה בשבילנו יין סיציליאני? בעצם, מהי סיציליה בשבילנו. המאפיה הסיציליאנית? גלידה? דיל זול בדקה ה-90 לחופשת סוכות?

עבור לא מעט חובבי יין, לפחות כאלה שלא התעדכנו בעשרים השנים האחרונות, יין סיציליאני הוא לא הרבה יותר מאשר דימויה הבנאלי של ארצו. יין אדום פשוט וזול, ולא ממש איכותי. אבל אם מפשפשים קצת, מגלים שזה ממש רחוק מהאמת. סיציליה היא מחוז היין הגדול ביותר באיטליה מבחינת כמויות הייצור. מה שמוביל בהכרח לייצורם של לא מעט יינות פשוטים, זולים ונחותים, יינות שלא פעם ממלאים גם בקבוקי יין שעל תוויתם מתנוססים שמות אחרים לגמרי. לפעמים אפילו לא איטלקיים. את התופעה בת שנות הדור הזו, קשה יהיה להכחיד לחלוטין גם בעשורים הבאים. ככה זה כשיש לך כל-כך הרבה יין. 800 מיליון ליטר יין, ליתר דיוק.

רק לשם השוואה, בטוסקנה מייצרים 20 מיליון ליטרים בשנה. הרבה, נכון, אבל טיפה בים מול סיציליה. הוסיפו לכך את מזג האוויר החם של האי הדרומי, ותקבלו הסבר פשוט לכל הסיבות הטובות שמובילות ליין רע.

אלא שכפי שיודע כל מי ששתה יין ישראלי בעשרים השנים האחרונות, זה לא חייב להיות ככה. נכון, אנחנו אף פעם לא נהיה בורדו, כמו שסיציליה לא תהיה קיאנטי, אבל מצד שני, למה להיות בורדו כשאפשר להיות ישראל. ולמה להיות קיאנטי כשאפשר להיות הר אטנה.

היינות של מרקו דה גרציה מהיקב שלו בעל השם הציורי Tenuta delle Terre Nerre - אחוזת האדמה השחורה, על שם אדמת הבזלת הוולקנית שעליה גדלות הגפנים על ההר - מוכיחים שאפשר אחרת.

ההר - שזכה לתו התקן האזורי האיטלקי ליינות (ושאר טובין) D.O.C בשנת 1968 - בעזרתו האדיבה של דה גרציה ויינניו, מדגים היטב, גם ביינותיו הצנועים יותר שאותם טעמתי, כי בחירה נכונה של אזורי גידול גבוהים וקרירים יותר (ומי שחושב עכשיו על הגולן, על הגליל העליון או על הרי ירושלים, חושב נכון) ובצדה התכנסות דווקא לכיוונים של זנים מקומיים ולאו דווקא זנים בינלאומיים כמו קברנה או שרדונה (ופה עדיין אין לנו ממש מה להציע, אם מתעלמים לרגע מזן הארגמן) יכולות להניב תוצאות מופלאות בטעמן. יינות מקוריים, הכי לא "חמים" או בומבסטיים כמו שאפשר לצפות או לדמיין.

קבלו אם כן את היינות של מרקו דה גרציה ולצדם גם כמה אחרים מסיציליה. לא מה שחשבתם (אני יודע שלא חשבתם. גם אני לא).

טיפה

פסטיבל יין במדבר

לראשונה בערד: פסטיבל יין במדבר, שמשלב דוכנים של יקבי בוטיק מקומיים (יתיר, יעלים, כפיר, מבשלת בירה אייסיס ועוד) עם דוכני מזון גורמה (שמן זית, גבינות ושוקולד מתוצרת מקומית) ועם דוכני אמנים. הערב תתקיים גם הופעה מיוחדת של העבריים מדימונה. צים סנטר ערד, 24.9 19:00-23:00 ללא תשלום, כוס הטעימות בתשלום חד פעמי

טעימה

יינות סיציליאניים

Tenuta delle Terre Nere Rosato 2011. רוזה חיוור ונהדר בגווני ורוד-כתום, המפגין בעת ובעונה אחת צניעות של יין גדול, ונחישות של יין דרומי. טעמי פרי מעודנים ומאופקים של תות שדה ודובדבנים, מלווים בחמיצות נהדרת ואפילו קצת מרירות, כמו ביינות הרוזה הגדולים של טאבל מפרובנס. 100% ענבי Nerello Mascalese מכרמים מבוגרים בגבהים של 900-600 מטרים. נהדר. 115 שקלים.

Tenuta Delle Terre Nere Rosso 2011. יין אדום רזה להפליא, חמצמץ ועדין, ממש פינו נוארי, הייתי מרחיק לכת לולא הייתי מפחד (בעיקר מעצמי, בתור חובב בורגון מושבע). 98% Nerello Mascalese בתוספת 2% Nerello Cappuccio - ואם השמות הללו לא אומרים לכם כלום, זה בסדר, גם לי לא. אבל תודו שזה נשמע סקסי. 115 שקלים. את היינות של מרקו דה גרציה אפשר להשיג אצל אלדד לוי. טל' 058-4700001.

Cusamano Insolia 2012. יין לבן מענבי אינזוליה המקומיים. כשהוא קר מאוד, אפשר בקלות לחשוב אותו לסוביניון בלאן מצוין, חומצי ופריך. אם הוא מתחמם קצת יותר מדי, משחרר היין ניחוחות אגוזיים וחמאתיים משהו, כאלה שאני אישית לא מחבב. אבל למה שתתנו לו להתחמם ככה, ולחילופין, למה שתתחשבו בטעמי. 70 שקלים.

Zisola 2010. יקב זיסולה הוא היקב הסיציליאני המקומי של בית Mazzei הטוסקני המהולל, שבו מיוצרים בין השאר יינות הקיאנטי הנהדרים של fonterutoli. בסיציליה מייצרים אנשי היקב יינות מזנים מקומיים, והזיסולה מיוצר מ-100% ענבי נרו ד'אבולה (Nero d'Avola) - הזן האדום המפורסם ביותר של סיציליה. התוצאה היא יין עשיר ועמוק, אבל עדיין עם חומציות מצוינת, גם בפני עצמו ובעיקר כשמשווים אותו ליינות אחרים ונפוצים יותר מהזן הזה. קנייה בטוחה לטעם רחב, וטוב. 120 שקלים