חוסכים בקופת גמל? אל תהססו - תתמקחו על דמי הניהול

בתקופה הנוכחית מתרבים הפרסומים על כך שלא מעט ישראלים אינם מצליחים להפריש לפנסיה סכום שיאפשר להם קיום בכבוד לאחר הפרישה מעבודה. הרבה ישראלים שמקבלים את נושא דמי הניהול כ"גזירה משמיים" יכולים לבוא בטענות רק אל עצמם, שכן בשוק החיסכון הפנסיוני יש תחרות בין בתי ההשקעות והסוכנים הפנסיוניים, שאותה הם יכולים לנצל באמצעות מיקוח כדי להשיג הנחה בדמי הניהול, בפרט אם כבר יש באמתחתם צבירה בסכום כספי ניכר.

עד סוף 2012 התיר משרד האוצר לבתי ההשקעות לגבות דמי ניהול מהצבירה בלבד, בשיעור של 2% לשנה לכל היותר. למרות זאת, ואם לא מחשיבים את קופות הגמל המפעליות שגובות דמי ניהול נמוכים במיוחד (אפס עד שליש האחוז), גבו בתי ההשקעות מעמיתי קופות הגמל ב-2012 דמי ניהול של כאחוז אחד בלבד.

כאחוז אחד "קטן" לשנה - זה מה שמבקשים בתי ההשקעות עבור ניהול החיסכון הפנסיוני שלנו גם כיום. זה לא נשמע מפחיד, דרקוני או לא הוגן, בפרט כאשר מדובר בקופות שיודעות לייצר תשואה עודפת, דוגמת אלו של אלטשולר-שחם או ילין-לפידות.

הפיצוי הלא נחוץ של האוצר

בשלהי השנה שעברה, ביצע האוצר התאמה מדורגת של תקרת דמי הניהול המותרת לגביה מסך הצבירה, והעמיד אותה על 1.1% מתחילת 2013, ועל 1.05% מתחילת 2014. כפיצוי על הנמכת תקרת דמי הניהול מסך הצבירה, התיר אוצר לבתי ההשקעות לגבות עמלה נוספת בגובה של עד 4% מההפקדה החודשית השוטפת לקופת הגמל.

ספק אם הפיצוי הזה היה בכלל נחוץ או דרוש. דמי הניהול על הצבירה "עושים את העבודה" היטב עבור בתי ההשקעות, גם ללא דמי הניהול על ההפקדות. למה הכוונה? רוב הציבור אינו מודע לכך שאותו אחוז אחד קטן ולא מפחיד במיוחד של דמי ניהול על הסכום שכבר נצבר הוא "הרוצח השקט" של החיסכון הפנסיוני, ולא לחינם אנו טופלים עליו אשמת רצח.

נניח שהפקדתם שקל אחד בקופת הגמל שלכם למשך 30 שנה, וכי אותה קופה רשמה עליו מדי שנה תשואה פנטסטית של 10%. אילו לא היו נגבים מכם דמי ניהול כלל, לאחר 30 שנות חיסכון אותו שקל בודד היה הופך ל-17.5 שקלים טבין ותקילין. כעת, נניח שאתם נדרשים לשלם דמי ניהול של אחוז אחד בשנה על הסכום שנצבר לזכותכם בקופת הגמל. אם תסכימו, תגלו כי לאחר 30 שנה יישארו בידכם כ-13 שקלים בלבד. את ההפרש, 4.5 שקלים, המהווה כרבע מסך כל החיסכון שצברתם - העברתם בחלוף השנים במצטבר לבית ההשקעות כדמי ניהול.

למעשה, אפילו לא הרגשתם שאתם מעבירים לבית ההשקעות כספים כלשהם, כי הכסף לא יצא מהכיס שלכם, הוא פשוט קוזז מהיתרה שחסכתם. אם תעשו את התרגיל החשבונאי הזה ביחס ל-20 שנה, תגלו שתשאירו אצל בית ההשקעות "רק" 16% מהחיסכון שצברתם; כשמגיעים ל-40 שנה, מגלים כי אצל בית ההשקעות יישאר כשליש מהחיסכון שצברתם.

אותו אחוז בודד של דמי ניהול שוטפים, המהווה בדוגמה שלנו עשירית מהתשואה השנתית, "יודע" כיצד להיערם ולהצטבר משנה לשנה, עד כדי תפיסת נתח משמעותי מהחיסכון כולו. במילים אחרות: לא משנה מהי התשואה שקופת הגמל שלנו יודעת לייצר, עבור כל שיעור תשואה נתון, הרכיב של דמי הניהול השנתיים מהצבירה "אוכל" חלק יחסי הולך וגדל מעוגת החיסכון הפנסיוני שלנו ככל שהזמן חולף.

רוב החוסכים מטים אוזן לעצת המשווקים הפנסיוניים ומעבירים באופן טבעי את קופת הגמל שלהם אל בית ההשקעות שנתפס בעיניהם ככזה היודע להשיג עבורם את התשואה הגבוהה ביותר. המשווקים נוטים להקל ראש בנושא דמי הניהול, ויטענו לרוב כי "התשואה חשובה בהרבה מדמי הניהול". אולי הם שוכחים לציין כי הם, המשווקים, אחראים כמעט למחצית מגובה דמי הניהול, שמועברים להם כעמלה על ידי בית ההשקעות.

למעשה, אותם משווקים גם מסתמכים על כך שרק מעטים מהציבור מבינים את ההבדל המשמעותי שבין דמי הניהול השוטפים לבין דמי הניהול המצטברים. התעקשות של הציבור על קבלת הנחה, אפילו של שברי אחוזים בדמי הניהול, יכולה להפחית את דמי הניהול המצטברים באורח ניכר, ולהשאיר בקופת החוסך סכום נטו משמעותית גדול יותר לאחר פרישתו מחיי העבודה.

 דמי ניהול שנתיים