לשון הרע: הפרסום בפייסבוק - מחמיר או מקל עם הנתבע?

שני פסקי דין שניתנו לאחרונה, האחד בבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע והשני בבית המשפט המחוזי בירושלים, מבליטים את הקושי הניצב בפני מערכת המשפט בישראל בבואה ליישם את דיני לשון הרע על פוסטים בפייסבוק.

בפרשה הראשונה, שנדונה כאמור בבית המשפט בבאר-שבע, תבעה אישה את מי שהיה בעלה בגין ביטויי גנאי מעליבים שרשם על קיר הפייסבוק שלה, כ-8.5 שנים לאחר שבני הזוג התגרשו.

בית המשפט לענייני משפחה ראה בחומרה רבה את הדברים שנכתבו, וייחס משקל רב לעובדה שהפרסום נעשה בקיר הפייסבוק של התובעת, באופן שחשף את הדברים מיידית למספר רב של משתמשים. בנסיבות אלה, בית המשפט חייב את הנתבע בפיצוי בסך 25 אלף שקל שקל ועוד 12 אלף שקל שכר-טרחת עורכי דין.

בית המשפט, כך נראה, נקט בפרשה זו בגישה רגשנית, אולי אפילו מוגזמת, בהתייחסו לפייסבוק. חלק מהותי מפסק הדין הוקדש לתיאור העוצמה של פייסבוק, תוך ציון מאורעות כמו "האביב הערבי" וחילופי השלטון במדינות ערב, כדוגמאות לכך שהפייסבוק עלול להיות "אמצעי קטלני של ממש".

ואכן, לשיטתו של בית המשפט לענייני משפחה, מדובר בכלי נשק לכל דבר ועניין - "אקדח שלא יורה, אלא אם יורים בו". בנסיבות אלה בית המשפט סבר כי עליו "לעשות כל שניתן על מנת שהציבור יעשה שימוש בכלי זה למטרות טובות; יש לעשות כל שניתן על מנת שילדינו יקבלו המסר כי אין לפגוע בבריות באמצעות כלי זה". ובמילה אחת: לחנך.

לא מן הנמנע כי ביטויי הגנאי שפורסמו נגד התובעת באותו עניין היו כה חמורים, עד שהיו ראויים להיחשב לשון הרע בלי כל קשר למדיה שבה פורסמו. אין להקל בהם ראש, בין אם פורסמו בפייסבוק ובין אם היו מפורסמים במדיה אחרת. על כן, פסק הדין נכון בסופו של יום.

יחד עם זאת, ועם כל הכבוד, נראה כי לא היה מקום לתיאור פייסבוק כ"כלי נשק" וכ"אקדח" כשעוסקים בלשון הרע. בטח ובטח שלא היה מקום להחמיר עם התובע רק בשל העובדה שדבריו פורסמו בפייסבוק.

גישה מאוזנת יותר הציג בית המשפט המחוזי בירושלים. בפסק דין שניתן שם לאחרונה נפסק כי שניים מתוך שלושה פוסטים שפורסמו בקבוצת פייסבוק שייחסה לתובעת אידיאולוגיה קיצונית, אינם מהווים לשון הרע.

אף כי מדובר על פרסום דברים חמורים שאליהם נחשפה כמות גדולה של משתמשים, קבע המחוזי כי לנוכח העובדה שמדובר על קבוצת פייסבוק, שברור לכל מה הנטייה הרעיונית של החברים בה, יש לתת משקל נמוך יחסית לפרסומים המופיעים בה. באשר לפרסום השלישי, בית המשפט נמנע מקביעת פיצוי כספי.

הגישה המאוזנת של בית המשפט המחוזי עדיפה, כך נדמה, משום שהיא מכניסה לפרופורציות את המאפיינים המיוחדים של פרסומים בפייסבוק. לפי גישה זו, פייסבוק אינו "כלי נשק" ולבטח שאינו "אמצעי קטלני", כפי שתיאר אותו בית המשפט לענייני משפחה. מדובר בכלי להבעת מחשבות, שבמקרים רבים נבלעות בהמון המידע הדיגיטלי - לרגע מופיעות על המסך, ובהרף עין נשכחות ונעלמות.

גישתו של בית המשפט המחוזי גם עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט העליון, שבעבר הצביע על השטחיות ועל דברי ההבל המאפיינים פרסומים רבים באינטרנט, ועל כך שאין לקחת אותם ברצינות רבה מדי, תוך שהוא מדגיש שלא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהווה לשון הרע. לכן החלת דיני לשון הרע באינטרנט מחייבת זהירות והתאמות בהשוואה להחלתם על פרסומים "קלאסיים" (כגון עיתונות או טלוויזיה).

תיאורטית, כל פרסום בפייסבוק בגנות אדם עלול לפגוע בו, להשפילו בעיני הבריות ולפגוע בעסקו. בפועל, לא ניתן לטפל בפרסום כזה תוך התעלמות מוחלטת מהמדיה שבה פורסם.

העובדה שפוסטים, כמו גם טוקבקים, מתאפיינים לרוב בשטחיות וברדידות ומשקפים הגיגים ערטילאיים והרהורים סתמיים של הכותב, מטה דווקא את הכף לייחס לדברים שנכתבים משקל נמוך יותר, ופגיעה קטנה משמעותית, אם בכלל, במי שאליו מתייחסים בפוסט.

לא מן הנמנע כי פרסום אותן המלים בדיוק היה נחשב ללשון הרע לו פורסם במדיה "קלאסית", אך לא ייחשב ללשון הרע, כי אם לפרסום זניח וחסר חשיבות, כשמדובר בפוסט בפייסבוק.

■ הכותב הוא מומחה בדיני אינטרנט, במשפט מסחרי וטכנולוגיה ובקניין רוחני; ושותף במשרד גדעון קורן ושות'.