שקר הסקר

1. הטור האחרון שכתבנו על עבודת המחקר החפיפניקית של בנק ישראל על סיכון המשכנתאות ובועת הדיור הטריח את פרופ' נתן זוסמן, ראש חטיבת המחקר בבנק, להגיב עליו. אנחנו מביאים כאן את תגובתו, מילה במילה, בלי טיפת שינוי, ולאחר מכן נתייחס אליה בפרוטרוט.

"במאמרו ('שקר הסקר', "גלובס", 17.9.2013) תוקף אלי ציפורי את כלכלני בנק ישראל, בטענה שמחקרם "סיכון הלווים בשוק המשכנתאות: התפתחותו ההיסטורית והערכתו במספר תרחישים" הנו 'חפיפניקי'. זכותו של ציפורי למתוח ביקורת על מדיניות בנק ישראל ולחשוב אחרת, ואולם כבר בפתח המאמר ניכר שציפורי אינו מבסס את טענותיו על עובדות. ציפורי מנסה להטיל ספק ביושרה המקצועית של חטיבת המחקר של בנק ישראל, כשהוא טוען שבתקופת הנגיד הקודם, פרופ' סטנלי פישר, החטיבה לא הייתה עורכת מחקר כזה, המצביע על התגברות הסיכון באשראי לדיור.

"טלפון אחד קצר לבירור העובדות היה מבהיר לציפורי את ההבדל בין כתיבת טור עיתונאי לבין עריכת מחקר כלכלי מקצועי ומבוסס. ציפורי לא שאל, ולכן אינו יודע, שאת המחקר הזה יזמו כותביו כמה חודשים לפני שפרש פרופ' פישר מבנק ישראל. הממצאים העיקריים הוצגו בסמינר של חטיבת המחקר בשעה שפישר כיהן עדיין כנגיד, ועמדו בפני המפקח על הבנקים בעת שפרסם את ההוראה האחרונה בתחום האשראי לדיור.

"ציפורי טוען שבנק ישראל לא זיהה ולא הגיב להתפתחויות בשוק הנדל"ן ('כלכלנים נוהגים לפגר בניתוח שלהם אחרי המציאות בפערי זמן בלתי נסבלים'), ומתעלם מכך שבנק ישראל הפעיל צעדים להגבלת הסיכון באשראי לדיור לפני 4 שנים, החל בשנת 2009, ושחטיבת המחקר ניתחה והתריעה על אודות ההתפתחויות בשוק לאורך כל השנים האחרונות, במאמרים, בדוחות ובכינוסים, ואפילו בוועידת הנדל"ן של 'גלובס' שבה השתתף החתום מטה. ציפורי תוקף את המדיניות שהנהיג בנק ישראל מאז המשבר העולמי, מדיניות ש'פישר ולהקתו', כדבריו, לא השכילו להבין את ההשלכות שלה. מעניין שזו בדיוק אותה המדיניות שבגינה מצאו לנכון ב'גלובס' לזכות את פרופ' פישר בתואר 'איש השנה', בעודם מציינים ש'פישר ניווט את המשק לחוף מבטחים'.

"מבחינה מקצועית, ציפורי תוקף את אחת ממסקנות המחקר, שלפיה בשנים 2008-2012 עלתה ההכנסה הממוצעת של משקי בית ב-20%, בעוד מחירי הדירות עלו ב-54%. ציפורי מגחך על קביעה זו, המבוססת על סקר ההכנסות של הלמ"ס (שממצאיו מתפרסמים פעם בשנה, גם אם ציפורי סבור שהסקר מתפרסם מדי רבעון), ומחליט ש'נתוני מינהל הכנסות המדינה אמינים בעינינו הרבה יותר'. ובכן, נתוני סקר ההכנסות של הלמ"ס הם הנתונים האמינים והמקובלים לצורכי מחקר, הן בישראל והן בעולם. אם ציפורי סבור ש'כמה קוראים שמייצגים משק בית ממוצע מתפוצצים מצחוק', ייתכן שהדבר קורה לנוכח העובדה שהוא אינו מבין שמדובר בגידול נומינלי, כמו כל המשתנים האחרים שהוזכרו במחקר.

"ריאלית, ההכנסה עלתה בכ-6% במשך חמש שנים. ציפורי סבור שהנתונים שאליהם יש להתייחס הם נתוני השכר, ולא נתוני ההכנסה למשק בית, אולם הוא שוגה משלוש סיבות: ראשית, בניתוח נטל המשכנתא על משק הבית יש להביא את סך הכנסתם של המפרנסים במשק הבית. שנית, נתוני סקר ההכנסות כוללים הכנסות נוספות מעבר לשכר, כגון הכנסה מקצבאות ומשכר דירה. ולבסוף, בשנים שהמחקר עוסק בהן, חל גידול בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה במשק והייתה ירידה בשיעור האבטלה, ולכן גדל מספר המועסקים הממוצע למשק בית, והכנסת משק הבית הממוצע עלתה מעבר לעליית השכר, תופעה שעליה עמדנו בדוחות בנק ישראל בשנתיים האחרונות.

"הביקורת של ציפורי על המחקר של כלכלני חטיבת המחקר היא בעיקר לא מקצועית, ועל זה נאמר - הפוסל במומו פוסל".

2. חשבנו ארוכות אם להגיב, כי אם נגיב נמשיך את הפינג-פונג, וזה ייראה כמו התנצחות משיקולי אגו, אבל החלטנו בכל זאת לעשות זאת, כי לטעמנו תגובתו של זוסמן מבטאת היטב את החוליים של בנק ישראל, ומבטאת יותר מכול את היוהרה, הניתוק וחוסר היכולת של הבנק ובכיריו להתחבר לתחושות שמגיעות מהציבור.

לאורך 20 השנים האחרונות ויותר, בחוכמה בדיעבד, כתבנו פה לא מעט שטויות וטעינו לא פעם, אבל הקביעה של פרופ' זוסמן כאילו עבודה שנעשית ע"י דוקטורים לכלכלה, במשך חודשים ארוכים ועם אקונומטריקה מופלאה, היא בהכרח "מבוססת ועובדתית" וטורים עיתונאיים שנכתבים לכאורה בחטף הם ההיפך הגמור, היא מביכה. שום יכולת אקונומטרית לא יכולה להתמודד עם קצת שכל ישר והיגיון בריא, ולמרבה הצער, הם נעדרו לחלוטין מהמחקר האחרון של הבנק, ולא רק ממנו.

אנחנו מתעקשים להזכיר לפרופ' זוסמן שטורים ותחקירים עיתונאיים שהחלו ב"גלובס" הביאו, לבסוף, לירידה בתקרת דמי הניהול באפיקי החיסכון ארוך הטווח מ-2% (זה שוד לכל עניין ודבר של חוסכים פרטיים חסרי הגנה) ל-1.1%. זו עלייה שנגרמה בעקבות ועדת בכר הכושלת, שבנק ישראל היה אחד מתומכיה האוטומטיים והעיוורים ולא טרח מאז להכות על חטא.

אנחנו מתעקשים להזכיר לפרופ' זוסמן שטורים ותחקירים עיתונאיים שהחלו ב"גלובס" חשפו לעין כול את יוקר המחיה בישראל והובילו למחאת הקוטג'. נדמה לנו שפרופ' זוסמן מכיר היטב איזושהי עבודת מחקר שנזכרה לתמוך בעבודה העיתונאית הזאת שנה ויותר מאז שהמחאה פרצה, באיחור כה אופנתי.

אנחנו מתעקשים להזכיר לפרופ' זוסמן שטורים ותחקירים, גם "גלובס", התריעו, שוב ושוב, על הסחרור בשוק הדיור והמשכנתאות, בשעה שפרופ' פישר טען בתוקף שאין בועה, והאיצו בבנק ישראל להחמיר את ההגבלות (מה שאכן קרה השנה). העובדה שפרופ' פישר נבחר לאיש השנה ב"גלובס" בשנת 2010 אינה יכולה להעניק לו חסינות, ורק מבחן ההיסטוריה יקבע אם הוא יהפוך למהדורה הישראלית של גרינספן האמריקאי, שזכה לתהילת עולם בעודו מכהן, אבל שנים מאוחר יותר הפך לאשם האולטימטיבי במשבר הפיננסי. גם העובדה שחוקרים בבנק ישראל "נזכרים" לבדוק את סיכון המשכנתאות רק במהלך 2013 מדברת בעד עצמה.

אנחנו מתעקשים להפנות את פרופ' זוסמן לאתר הלמ"ס. אכן, סקר ההכנסות מתפרסם אחת לשנה, אבל מתבסס על 4 סקרים רבע שנתיים. זה כתוב שם, שחור על גבי לבן, אבל זו הטעות העובדתית הבאמת שולית בתגובתו של פרופ' זוסמן. הנה הטעויות העובדתיות המהותיות:

נתוני ההכנסה הכוללת אכן משקפים בצורה הטובה ביותר את כוח הקנייה של משק הבית ולא השכר (התלוש שלנו, המרכיב הבולט ביותר בממוצע בכל הכנסה כוללת של משק בית). הבעיה העיקרית בתיאוריה הנכונה הזאת היא שאי-אפשר לאמת אותה ולסמוך עליה. כלומר, בישראל אין חובת דיווח כללית, וחבל שכך, ולכן נתוני סקר ההכנסות הכוללים סובלים ממהימנות נמוכה. אין להם שום אימות, וזה ידוע היטב לפרופ' זוסמן וגם לחוקריו במחלקה. על מה אפשר לסמוך במאת האחוזים? על הכנסות משכר העבודה של השכירים, שהם חלק הארי באוכלוסייה העובדת בישראל.

על חוסר המהימנות של נתוני ההכנסה הכוללת אפשר ללמוד מהכנסות משק בית מפנסיה: יש פער אדיר בין הנתונים המתקבלים מעיבוד נתוני סקר ההכנסות (שוב, בסך הכול סקר) לבין הנתונים הרשמיים הנאספים מדיווחי המעסיקים לביטוח לאומי ולמס הכנסה. יש גם פערים משמעותיים בהשוואת התפלגות השכר עצמו, זה העולה מדיווח המעסיקים (דיווחי אמת) לבין סקר ההכנסות (שוב, סקר שהוא די בלוף). לכן, החוקרים היו חייבים לקחת את השינוי בשכר כאומדן להשתנות ההכנסה הכוללת ולא את נתוני סקר ההכנסות שמתבססים על אוויר. אם היו עושים זאת, היו מגלים שהשכר לא רק שלא עלה ב-6% ריאלית במשך 5 שנים, אלא הייתה שחיקה ריאלית.

רוב העובדים השכירים במשק, לבד מכמה עשרות אלפי עובדים מאוגדים (חברות ממשלתיות ובנקים בעיקר), יכולים להעיד על כך. השכר תקוע, פשוט תקוע נומינלית כבר שנים, במקרה הטוב; במקרה הרע הוא אף קוצץ (על מגמות השכר הללו אפשר ללמוד מדוחות בנק ישראל עצמו, שפרופ' זוסמן מכיר טוב מאיתנו, והנתונים הללו כלל לא מתיישבים עם נתוני הסקר שחוקריו התבססו עליו). אם החוקרים של פרופ' זוסמן היו מבססים את מחקרם על נתוני האמת של השכר, המסקנה שלהם הייתה הרבה-הרבה יותר חמורה.

פרופ' זוסמן טוען שמקובל להשתמש בנתוני הסקר בישראל ובעולם. מקובל, אז מה? ראשית, תלוי לאיזו מטרה. שנית, בעולם, לפחות בעולם שבו מונהגת חובת דיווח כללית, בסיסי הנתונים המשמשים לעריכת מחקרים בנושא הכנסות משקי הבית מבוססים על נתוני אמת של רשויות המס ולא על סקר שבו אפשר להעיף מספרים.

מחלקת מחקר זהירה וקפדנית הייתה חייבת לציין את המגבלות של בסיס הנתונים שבו השתמשה ועל הסייגים האלו להניח את תשתית המחקר, רצוי בתוך השוואה של פרמטרים מרכזיים לנתונים העולים ממקורות אחרים (שוב ושוב אנו חוזרים: מדובר בנתוני האמת שמועברים ע"י המעסיקים בטופסי 126).

פרופ' זוסמן טוען שהירידה באבטלה הובילה לכך שהכנסות משק הבית הממוצע עלו מעבר לעליית השכר. שוב, למרבה הצער, לקביעה הזאת אין שום תימוכין. הרי חלק גדול מהמובטלים שנכנסו לשוק העבודה עשו זאת מאונס, בעקבות מדיניות הממשלות בעשור האחרון לדרבן אנשים לצאת לעבודה ולא לשבת בבית. כלל לא ברור באיזו מידה הכנסתם משכר של המובטלים לשעבר עלתה על קצבאות האבטלה או הבטחת ההכנסה שקיבלו. יתרה מזאת, השיפור ב"איכות העבודה" (גידול במספר המועסקים) אינו מעיד בהכרח על גידול ב"איכות" השכר. גידול של מספר המועסקים, בעיקר חסרי מיומנות מקצועית, עשוי לדחוק את השכר של כלל העובדים כלפי מטה וזה כנראה גם מה שקרה.

מדוע לא פילחו החוקרים את רוכשי הדירות לרוכשי דירות למגורים ולמשקיעים בשוק הנדל"ן? לאור השונות הגבוהה כל כך בשכר בין שתי אוכלוסיות רוכשי הדירות, זה פשוט התבקש במחקר, ובכל זאת לא נעשה. זאת ואף זאת, המשקיעים, בדרך כלל, למעט בת"א, נוטים לרכוש דירות זולות יותר (כי בדרך כלל התשואה עליהן גבוהה יותר בשוק רותח) ולכן יש הטיה כלפי מטה של המחיר הממוצע בסך העסקאות. דהיינו, הפוטנציאל לקטסטרופה גבוה עוד יותר.

מדוע לא התייחס המחקר להתנהגות של אוכלוסיית המשקיעים בשוק הנדל"ן (אלו שבאים לעשות סיבוב: לקנות ולמכור כמה שיותר מהר וכמה שיותר ברווח) בעקבות שינוי מגמה משמעותי במחירי הדירות ו/או עליית הריבית? הנטייה של המשקיעים בעקבות שינויים כאלו היא "לזרוק" את הדירות כמה שיותר מהר לשוק, ובכך להחריף את ירידת המחירים. די היה לחוקרים ללמוד כמה נתונים שפורסמו במינהל הכנסות המדינה: ב-2007 עמד פרק הזמן בין רכישת דירת מגורים למימושה על קרוב ל-13 שנה, והוא ירד עד לפחות מ-4 שנים ב-2009. בפרק זמן באותה שנה, חמישית מהמשקיעים קנו ומכרו דירות בתוך חצי שנה בלבד (!), עדות מובהקת לבועת נדל"ן כבר ב-2009.

השורה התחתונה: אם היושרה היא נר לרגליה של מחלקת המחקר בבנק ישראל, היא חייבת לצאת לציבור ולהודות בריש גלי: התבססנו על סקרים שמהימנותם מוטלת בספק. אנחנו חוזרים לשולחן העבודה ומנסים להוציא כמה שיותר מהר מסקנות עדכניות.

זה, כמובן, לעולם לא יקרה.

וגם: כך יממן הציבור פנסיות ב-4 מיליארד שקל לפחות לעובדי וגימלאי בנק ישראל

 בנק ישראל / איור : טל אביבי