תעשיית ההון סיכון - הנהגת של קטר הצמיחה הישראלי

בראיון שהעניקה באחרונה ל"גלובס" תקפה פרופ' מריאנה מצוקאטו בחריפות את המגזר הפרטי, הנהנה לדבריה מרווחים אדירים על חשבון הציבור. לפי מצוקאטו, רוב החדשנות הטכנולוגית שממנה נהנים כיום הצרכנים ברחבי העולם לא הייתה מתאפשרת ללא השקעה ממשלתית במחקר ובפיתוח. המגזר הפרטי - לרבות קרנות ההון סיכון - גוזר לטענתה קופון בלתי מוצדק מהידע שפותח במימון ציבורי. מצוקאטו אף מבקרת את הטבות המס שמהן נהנות קרנות ההון סיכון בארה"ב, המובילות לטענתה לאובדן תקבולי מס למדינה ופוגעות עוד יותר באזרחים משלמי המסים.

הביקורת של מצוקאטו מבורכת בכך שהיא תורמת לקיומו של דיון ציבורי בתפקידה של התעשייה, ובמיוחד של ההון סיכון, בקידום חדשנות, אך דבריה מחטיאים את תרומתם האדירה של העסקים לעושר הטכנולוגי שממנו אנו נהנים כיום כמעט בכל מישור של חיינו, כמו גם את הייחודיות של ישראל בהשוואה לארה"ב.

בלבול בתפקידים

בראש ובראשונה, מצוקאטו מבלבלת בין תפקיד הממשלה לתפקיד המגזר הפרטי. תפקיד הממשלה הוא להשקיע בפרויקטים ארוכי טווח לרווחת אזרחיה. לעומת זאת, תפקיד העסקים הוא לייצר ערך עבור משקיעים בטווח הקצר והבינוני. בהתאם לכך, הממשלה יכולה להרשות לעצמה לקחת סיכונים מבלי לחשוב על שורת הרווח המיידי, כולל השקעה במיזמים שעלולים להיכשל. אפילו פרויקט הסייבר, שמקדם בימים אלה ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא דוגמה להשקעה ממשלתית שמקורה בחזון, בלי שהיתכנותה הכלכלית נבדקה לעומק.

די להתבונן בתחום החינוך כדי להבין את ההבדל שבין המגזר הציבורי לפרטי. בתחום זה, תפקיד המדינה הוא להשקיע במתן כלים לדור הצעיר כדי שירכוש השכלה ויפתח מיומנויות מקצועיות. בוגרי בתי הספר והאוניברסיטאות אכן משתמשים בכלים שהעמידה לרשותם המדינה כדי לפתח קריירות עצמאיות, איש איש בתחומו, ובהמשך חייהם הם מתקדמים בהתאם ליכולות, לכישוריהם האישיים ולרוח היזמות שניחנו בה. זו גם בדיוק הסיבה שגוגל קמה כיוזמה פרטית של שני סטודנטים ולא כחברה ממשלתית.

הממשלה אינה יכולה וגם אינה צריכה לקחת אחריות על שלביו המתקדמים של הפיתוח, המחייב השקעות עתק ומעורבות עמוקה בייצור ובשיווק. תפקיד הממשלה הוא לייצר את מנועי הצמיחה שיאפשרו ליזמים הפרטיים לחקור ולפתח. זאת באמצעות השקעה ציבורית בחינוך ובמו"פ, הפחתת הרגולציה והענקת מימון המשך לאותם פרויקטים שהוכיחו את עצמם לאורך זמן, ושנדרשת להם תמיכה ציבורית כדי שיתקדמו לשלב הבא. גם מתן הגנות ציבוריות לקניין רוחני הוא קריטי כדי לשמר את היתרון האיכותי של ישראל בשוק הגלובלי ולאפשר זליגת ידע (spillover) מהפיתוחים הראשוניים לטובת יוזמות נוספות.

אך הכשל המרכזי בביקורת של מצוקאטו מצוי בהכללה שהיא עושה בין המצב בארה"ב למצב במדינות אחרות, ובהן ישראל. לפי נתוני מכון ראות, המקרה הישראלי שונה בכך שהמגזר הפרטי לא היה כאן רק שחקן משנה בחדשנות הטכנולוגית אלא עמד ממש בחוד החנית של מהפכת ההיי-טק - ועודנו משמש כמנוע הצמיחה המרכזי במשק שלנו. במלים אחרות, במקרה הישראלי תרמו היזמים והמשקיעים הפרטיים באופן ישיר לפריצת הדרך הכלכלית של ישראל בעשורים החולפים. גם כיום, ההיי-טק הישראלי אחראי לכמחצית מהיקף ייצוא הסחורות (כ-20 מיליארד דולר בשנה) ומעסיק כ-280 אלף עובדים. לא בכדי מצא סקר שערך משרד המדע ב-2012 כי 79% מהאוכלוסייה סבורים שרמת ההישגים הטכנולוגיים של ישראל דומה או עולה על זו של רוב המדינות המפותחות האחרות. 65% מהמנהלים בטכנולוגיה אף מיקמו את ישראל בין שלוש המדינות המובילות בעולם בחדשנות.

עוד הבדל מהותי בין ישראל לבין ארה"ב ניתן למצוא במפעל החממות הטכנולוגיות הישראלי - מודל ייחודי בעולם שהפך עד מהרה כר פורה לרעיונות חדשניים ופורצי דרך. עשרות סטארט-אפים שהחלו את דרכם בחממות הצליחו לאחר מכן לגייס במגזר הפרטי סכומי כסף העולים עד פי שישה על אלה שהשקיעה בהם המדינה. מודל החממות הטכנולוגיות, למרות חסרונותיו שהתגלו לאורך השנים (ותוקנו ביסודיות במכרזים האחרונים של מינהלת החממות), עדיין מהווה דוגמה ומופת למדינות רבות אחרות בעולם המבקשות ללמוד מאיתנו הישראלים על חדשנות וטכנולוגיה. לא בכדי חברות רב-לאומיות דוגמת נילסן ניגשו, וחלקן אף זכו, במכרז החממות האחרון.

קשה לחלוק על כך שלתעשיית ההון סיכון תפקיד מפתח במהפכת ההיי-טק שחוותה כלכלת ישראל. ללא תמיכתן של הקרנות הישראליות היה נותר הידע הראשוני שהצטבר באקדמיה בגדר רעיון תיאורטי בלבד ואף יזם לא יכול היה לפתחו לטובת ייצור מוצרים ושירותים ושיווקם בשוק החופשי. ולראיה: ב-2013 דורגה ישראל במקום השלישי במדד התחרותיות העולמי בכל הנוגע לזמינות ההון סיכון, ואזור תל אביב דורג במקום הראשון - לצד עמק הסיליקון - במדד המימון לסטארט-אפים לפי ה-Startup Genome Project. ההון סיכון מהווה אפוא את תשתית ההצלחה של ענף ההיי-טק הישראלי - ועמו של המשק כולו.

אסור לשפוך את התינוק עם המים

מצוקאטו אף מתעלמת לחלוטין מההכנסות הגבוהות שמהן נהנית קופת המדינה כתוצאה מהצלחתו של מגזר הטכנולוגיה הפרטי. הטכנולוגיה הישראלית מזרימה מדי שנה לקופה הזאת הכנסות עתק ממסים על חברות, רווחי הון, דיבידנדים וכמובן מס הכנסה. אפילו זכויותיהם של היזמים בקניין רוחני עוברות לרשות הציבור הרחב מקץ 20 שנה - תקופה קצרה שעה שמדובר בפיתוחים העשויים לשרת את הדורות הבאים במשך שנים ארוכות.

האם המסקנה מכך היא שהכול מושלם? שאין מקום לשיפור ולהתייעלות? מובן שלא. לדוגמה, תכנוני המס האגרסיביים של חלק מחברות הטכנולוגיה מלמדים שעלינו להבטיח שהמדינה תיהנה מתגמולים ראויים בגין השקעתה הראשונית במו"פ, שנחשבת מהגבוהות בעולם. אך כמו תמיד, יש להיזהר מלשפוך את התינוק עם המים. אם נשכיל להכיר ביתרון האיכותי של ישראל בתחום החדשנות ולעודד את היזמים והמשקיעים הלוקחים על עצמם להוביל את התעשייה, הרווח יהיה של כולנו.

הכותב הוא שותף מנהל בקרן ההון סיכון Terra Venture Partners ובעלים של החממה הטכנולוגית Terra Lab העוסקת בקלינטק, קלינווב ופיתוח טכנולוגיות חדשניות המשנות לטובה את חיי האדם