מישהו עדיין רוצה לפטר את ונגר?

התאריך: 17 באוגוסט 2013. האירוע: מחזור הפתיחה של הפרמיירליג. ארסנל מארחת את אסטון וילה ב"אמירייטס", חוטפת שלישייה ורושמת הפסד מביך. תמונה אחת מאותו יום לונדוני שמשי הציפה למחרת את כלי התקשורת: אוהד מתוסכל שעומד בשורות הראשונות מאחורי הספסל של "התותחנים", ומחזיק דף A3 בו הוא קורא למאמן הקבוצה ב-17 השנים האחרונות, ארסן ונגר, להתחיל להוציא כמה גרושים בשוק ההעברות ("Spend Spend Spend"), אחרי קיץ שחון בתחום הזה. חלקים אחרים ונרחבים מ-60 אלף הצופים שהגיעו לאצטדיון "כיבדו" את המנג'ר והשחקנים גם בשריקות בוז.

מה בעצם קרה שם? בגדול, אחרי שמונה שנים נטולות הישגיות על המגרש שכללו אפס תארים, ועל-אף ביצועים פיננסיים מזהירים במקביל (רווח באופן קבוע, וחשבון בנק מתפקע ממזומנים), נדמה היה שחבית הנפץ של ארסנל מתחילה להתפוצץ. שאחרי אמונה עיוורת וכמעט נצחית בדרך של המועדון - אוהדי ארסנל איבדו את הסבלנות.

אבל כמה שהכדורגל הוא הפכפך: 45 ימים חלפו מאותו הפסד, ובדרך ארסנל אכן הספיקה להיענות לדרישות הציבור, ולבזבז כסף. הרבה: מסוט אוזיל הגיע מריאל מדריד תמורת סכום פנטסטי של 50 מיליון אירו - לא רק השחקן היקר ביותר בתולדות ארסנל בפער ענק (לפני חוזה אנטוניו רייס שנרכש מסביליה ב-2004 תמורת 20 מיליון אירו), אלא גם הרכש השני הכי יקר בתולדות הפרמיירליג. הגרמני נכנס באופן מיידי לעניינים, ומאז ארסנל מפגיזה: תשעה ניצחונות רצופים בכל המפעלים (כולל בגביע הליגה), עם מאזן שערים 23-7, ותפיסת המקום הראשון בפרמיירליג. פתאום ארסן ונגר כבר אינו המטורלל המזדקן שאיבד את המוג'ו: הוא חזר להיות הגאון הכל-יכול, זה שאוהדי ארסנל כתבו במשך שנים על דפי A3 שלטים כמעט מיסיונרים אודותיו ("Wenger Knows").

האמת על ונגר נמצאת במקום כלשהו באמצע. ונגר הפך את ארסנל למה שהיא היום בזכות חדשנות שהביא איתו לאנגליה במגוון תחומים - מסקאוטינג מתקדם, רפואת ספורט, תזונה, פסיכולוגיה, שימוש נרחב בסטטיסטיקה - ועד מערכי אימונים ושיטות משחק, ושליטה טוטאלית בכל הפרטים הקטנים. החלוץ השבדי האדיר, זלאטן איברהימוביץ', מספק הצצה באוטוביוגרפיה החדשה שלו לאופיו הריכוזי של ונגר: זלאטן מספר איך הגיע בגיל 19, אז עוד שיחק במאלמו, לפגישה עם ונגר במתקן האימונים של ארסנל, לצורך מו"מ. "ונגר היה מתוח וכל דקה קפץ לבדוק מה קורה מחוץ לחלון שלו. נדמה היה כאילו הוא רוצה לדעת הכל", כתב זלאטן. "הוא גרם לי להרגיש כמו תינוק, ניסה להסתכל 'דרכי'. ונגר מאמן שמנסה לצייר פרופיל פסיכולוגי של השחקנים שלו, לבדוק האם הם יציבים מספיק".

מה שעבד לוונגר מצוין עם שלוש אליפויות עד 2004, דעך מאז בגדול. בעיקר כי קבוצות אחרות הדביקו פערים, והעולם לא עצר מלכת, בזמן שהוא נשאר תקוע עם אותן שיטות ישנות. אבל בראש ובראשונה, קבוצות אחרות הוציאו הרבה כסף - פעילות שוונגר, כלכלן בהשכלתו, בדרך כלל סירב בתוקף לעשות למרות אור ירוק שקיבל מהנהלות המועדון לדורותיהן. ונגר כבר בן 64, מסיים חוזה בסוף העונה, אך טוען כי "לא צפויים סיבוכים" בהארכת ההסכם שלו, לאחר שקיבל בשבוע שעבר תמיכה גורפת מבעל השליטה, סטן קרונקי (שאמר ל"טלגרף: "ונגר נשאר דמות מרכזית בחשיבה ארוכת הטווח שלי על המועדון").

***

המחמאות של קרונקי לוונגר והרצון שלו להמשיך את העסקתו לא מגיעים ללא סיבה. קרונקי, איש ששווה למעלה מ-5 מיליארד דולר, אמנם אוהב ספורט, אבל הוא נמצא בתחום הזה קודם כל בשביל הכסף. ואין כמו ונגר המחושב בשביל לנהל אופרציה כלכלית מצליחה. בהקשר הזה, חשוב לזכור שאפילו העברתו של אוזיל מקבלת פרופורציות אחרות, כשנזכרים שארסנל סיימה את העונה הקודמת עם כ-142 מיליון אירו במזומן זמין לשימוש בבנק.

בשבוע שעבר קרונקי אמנם טען באותו ראיון ל"טלגרף" ש"הייתי יכול להרוויח הרבה כסף אם הייתי מוכר את המועדון תקופה קצרה לאחר שהפכתי לבעל השליטה, אבל אני כאן לטווח ארוך". בפועל, דווקא הסבלנות של קרונקי מביאה לידי ביטוי טוב יותר את האמביציות העסקיות שלו: ארסנל זה מועדון שההכנסות שלו צומחות מדי שנה, ואשתקד הגיעו לשיא חדש של 280 מיליון ליש"ט, הוא מייצר רווחים (לפני מס) כבר 11 שנים רצופות, והחובות שלו מצטמצמים בכל יום שעובר. ארסנל, שמכניסה כסף לא רק מכדורגל, אלא גם ממיזמי נדל"ן - זו מניה שורית שמשגשגת בתוך שוק הכדורגל הדובי. אז למה בעצם לקרונקי למכור עכשיו?

קרונקי, טייקון ספורט אמריקאי, הוא אחד שלא נותן לקבוצות שהוא מחזיק בארה"ב לא לספור רווחים: לפי "פורבס", קבוצת הפוטבול שלו סט. לואיס ראמס חגגה בין 2004 ל-2013 רווח תפעולי מצטבר של 242.8 מיליון דולר; דנבר נאגטס מה-NBA רשמה רווח של 27.4 מיליון דולר; קולורדו אבלאנש מה-NHL גם לא מסכנה (25.6 מיליון דולר בין 2004 ל-2012). חומר למחשבה לקראת הפעם הבאה שיצוצו ידיעות על קטארים/כווייתים/סעודים שרוצים לרכוש את ארסנל.