הטיקי-טאקה לא מת (אבל מתלוצץ עם רופאיו)

יש סיכוי קטן, ולא רק בגלל הנסיבות, שהערב (ג') בגלזגו יקרה משהו כמעט דמיוני: קבוצה בריטית (סלטיק) שתתקרב בהחזקת כדור (Possession) לברצלונה, הקבוצה הכי מזוהה עם פוזשן בהיסטוריה של הכדורגל. הנסיבות הן שליאו מסי ועוד שלושה שחקני הגנה (קרלס פויול, חאבייר מסצ'רנו וג'ורדי אלבה) פצועים, ושהמגרש של סלטיק (סלטיק פארק) הוא אחד הביתיים באירופה. אבל מעבר לזה מנשבת העונה בברצלונה רוח קצת אחרת, קצת סקפטית ביחס לדוגמה של מושג הפוזשן במועדון.

***

זה התחיל עם הבלם ג'רארד פיקה, קטאלוני בן העיר, שלפני שלושה שבועות אמר שהטיקי-טאקה המפורסם של ברצלונה נעשה צפוי באיזושהי מידה ושברצלונה נהייתה "עבד של השיטה". ואז לפני שבוע וחצי ברצלונה החזיקה בכדור רק 49% מהזמן בניצחון 0-4 על ראיו ואייקנו - פעם ראשונה אחרי חמש שנים ו-316 משחקים ברציפות שברצלונה לא מנצחת בקטגוריית הפוזשן. הפעם האחרונה הייתה במאי 2008, בהפסד 4-1 לריאל מדריד בסנטיאגו ברנבאו, ה"קלאסיקו" האחרון לפני עידן פפ גווארדיולה.

גווארדיולה, שגדל על ברכי האידיאולוגיה שיוהאן קרויף האגדי הנחיל בברצלונה, לקח את רעיון הפוזשן בכדורגל לקצה. הוא אפילו אמר פעם שבלי הכדור ברצלונה היא "קבוצה נוראית". בתקופת גווארדיולה, לברצלונה היה ממוצע של 65%-70% פוזשן, כמעט תמיד יותר מ-600 מסירות מושלמות (שהגיעו ליעדן) במשחק, בערך פי 3.5 מהקבוצה היריבה. הדברים הגיעו לקיצוניות כזאת ששחקני ההגנה, כולל השוער ויקטור ואלדס, קיבלו הוראה להמשיך למסור ביניהם את הכדור גם תחת לחץ של היריבה סמוך לרחבה שלהם, ומסירה ארוכה או הרחקת כדור נחשבו כמעט חטא.

בעולם של חרארדו מרטינו, המאמן הארגנטינאי החדש של ברצלונה, לפעולות כדורגל אין ערך מוסרי. ברצלונה שלו עדיין שולטת בכדור יותר מרוב היריבות. אבל מרטינו, שהוביל את נבחרת פרגוואי לרבע גמר גביע העולם ב-2010 וזכה בארבע אליפויות בפרגוואי ובאחת בארגנטינה, הוא לא אידיאולוג: בניואלס אולד בויס, בעונת הקלאוסורה האחרונה בארגנטינה, הוא זכה בתואר עם 40 שערים ב-19 משחקים; אבל בנבחרת פרגוואי הוא הכתיב כדורגל אגרסיבי והגנתי. מרטינו הוא קודם כל פרגמטיסט. וכדורגל שמבוסס על פוזשן, גם אם ברצלונה של השנים האחרונות די השכיחה את זה, הוא לא הדבר הכי פרגמטי.

***

אנליסט הכדורגל הראשון שהוכיח את זה היה צ'רלס ריפ האנגלי, במקור רואה חשבון שכתב ב-1973 את הספר League Championship Winning Soccer and the Random Effect: The Anatomy of Soccer under the Microscope, ונחשב לאחד מאבות משחק המסירות הארוכות שאפיין את הכדורגל הבריטי עד שנות האלפיים. ריפ ניתח 9,175 גולים כדי להגיע למסקנה שמסירה ארוכה, גם אם היא לא מגיעה ליעד שלה, יותר יעילה (כשיעילות מוגדרת כתרומה למצבי הבקעה) ברוב המקרים ממסירה קצרה - לפי המספרים שלו, חמש מסירות ארוכות שלא הגיעו ליעדן שוות בערכן לארבע מסירות קצרות שהושלמו.

אם לגבי התרומה של פוזשן להבקעת שערים בכדורגל תמיד היתה מחלוקת, לגבי הפונקציה השנייה שפוזשן אמור לשרת תמיד היה קונצנזוס: אחוזי פוזשן גבוהים מעייפים את היריב, שבתיאוריה אמור לבזבז יותר אנרגיה במרדף אחרי הכדור. אבל מחקר שנעשה באוניברסיטת סנדרלנד באנגליה על עונת 2012/13 בפרמיירליג מפריך את המיתוס הזה. המחקר ניתח, בעזרת מצלמות נוספות שהוצבו במגרשים ומערכת מעקב ממוחשבת, את התנועה של 810 שחקנים ב-54 משחקים בפרמיירליג, וקבע שמבחינת המרחק שהשחקנים רצים, "יש הבדל של פחות מאחוז אחד בין קבוצות עם אחוזי פוזשן גבוהים ונמוכים", אמר ד"ר פול בראדלי, מרצה בכיר למדעי ספורט ואימון גופני בסנדרלנד.

לאריגו סאקי האיטלקי, שאימן את מילאן הגדולה של סוף שנות השמונים, היה תרגיל אימונים קבוע שהראה לשחקנים עד כמה פוזשן יכול להיות לא משמעותי. הוא היה מחלק אותם לשתי קבוצות, אחת של 10 שחקנים (שכללה את השלישייה ההולנדית הנהדרת - רוד חוליט, מרקו ואן באסטן ופרנק רייקארד) ואחת של חמישה שחקנים. "אמרתי להם שחמישה שחקנים מאורגנים ינצחו עשרה שחקנים לא מאורגנים, והוכחתי להם את זה", אמר סאקי. "היו להם 15 דקות להבקיע נגד חמשת השחקנים שלי, החוק היחיד היה שאם זכינו בכדור או אם הם איבדו את הכדור, הם היו צריכים להתחיל מחדש 10 מטרים בתוך חצי המגרש שלהם. עשיתי את זה כל הזמן והם מעולם לא הבקיעו. אפילו לא פעם אחת".

מילאן של סאקי לא היתה קבוצת פוזשן מובהקת, ולמעשה קשה למצוא לאורך השנים בכדורגל המודרני יותר מדי קבוצות פוזשן מובהקות גדולות: אייאקס של תחילת שנות השבעים, נבחרת הולנד של מונדיאל 1974, נבחרות ברזיל עד סוף שנות השמונים, ליברפול של סוף שנות השמונים, ברצלונה של תחילת שנות התשעים, ארסנל של תחילת שנות האלפיים, נבחרת ספרד של השנים האחרונות, וברצלונה המיתולוגית של גווארדיולה. בעונה הקודמת הפרגמטיות של באיירן מינכן, קבוצה שיודעת להיות אפקטיבית גם בלי פוזשן, מחצה את ברצלונה 0-7 בסיכום שני משחקים בחצי גמר הצ'מפיונס ליג.

התזוזה של ברצלונה העונה לכיוון הפרגמטיזם, עדינה ככל שהיא (מאז משחק ה-49% מול ראיו הספיקה ברצלונה לחזור לסורה, עם 71% מול סוסיאדד ואלמריה), מראה שזה כנראה באמת היה ניצחון משנה צייטגייסט.

 החזקת כדור בצ'מפיונס ליג ב-2012-13