להעיף את משחקי האלימות

"הצלב האדום רוצה להחיל את אמנת ז'נבה על כל משחקי הילדים העוסקים במלחמות" (BBC).

אנחנו רואים אותם בכל מקום, ילדים השקועים במשחקים אלה יומם וליל. מתי שרק אפשר ומתי שההורים מאפשרים זאת. והם מאפשרים די הרבה. פעם היינו אומרים שהילדים הכי נחמדים כשהם ישנים. היום הם נחמדים, כלומר שקטים, גם כשהם משחקים.

הורים נהנים מהשחרור מטרדות ילדיהם גם באמצעות משחקי המלחמה והאלימות. למשחקים אלה ואחרים יש חלק גדול מאוד, אולי מרכזי, בשיעבוד ילדים למכשירים השונים בתחום זה. מחשבים, טלפונים סלולריים, טאבלטים ועוד.

אומרים שהמשחקים הללו ממכרים, בעיקר ילדים וצעירים. אלא שההתמכרות היא לא רק למשחקים, אלא גם, אולי בעיקר, לאלימות שהם מקדמים.

מה יש לצלב האדום נגד המשחקים הללו? איך הוא נכנס לתמונה זו? הם מסבירים שמשחקי המלחמות נעשים יותר ויותר דומים למציאות. לכן צריך להחיל עליהם את דיני המלחמה שנקבעו באמנת ז'נבה. זה נשמע מופרך, אבל במחשבה נוספת - זה לא. קשה לצפות מילדים לעשות את ההבחנה בין מציאות למשחק, בין טובים לרעים.

להוציא מחוץ לחוק

אני מנסה כבר הרבה זמן להבין, ולא מצליח: איך זה שמשחקים אלה לא הוצאו מחוץ לחוק? כן, אני יודע, חופש הביטוי, חופש העיסוק ושאר חופשים. אבל גם על חופשים יש הגבלות. למשל, חברות תרופות מייצרות רעלים. משתמשים בהם לצורכי ריפוי, ונאסר למכור אותם לכל דורש. הפיקוח הוא אבסולוטי.

מה עם רעלים למוח ולנשמה? האם המשחקים האלימים אינם רעילים למוח ולנשמה? ובסופו של יום, אולי גם לגוף? מדוע מייצרים אותם? האם אי-אפשר ליצור משחקים מרתקים מנושאים שאינם אלימים? מכות ורעשים ונפילות והתרסקויות נחשבים למושכים ביותר, אבל רק משום שאין להם אלטרנטיבה. אם הבון טון היה משחקים מרתקים ושקטים, הקהל בוודאי היה נמשך אליהם. איפה השר בממשלה (חינוך?) או חבר הכנסת שירים את הדגל החשוב הזה?

אחיזת ידיים ועיניים

שוב התמונה הזאת: ביבי ושרה עולים למטוס - יד ביד. וכעבור כמה שעות - אותה התמונה כאשר הם יורדים מהמטוס. וזה חוזר על עצמו בכל אירוע פומבי. מי שהכי נודע בפוזה הזאת היו בני הזוג קנדי, ג'ון וג'קלין. אצלם זה נועד לשבש את השמועות העקשניות על הנשיא השובב.

כלומר, כאשר בני זוג מוצאים לנכון להפגין כל הזמן שהכל אצלם סבבה, בהרבה מקרים הכול, או הרבה מאוד, לא בסדר. אחיזת הידיים נועדה בעצם לעבוד עלינו. מה שאומר שלא רק האיראנים עובדים עלינו, אה, ביבי?