שלמה אלוף, מייסד ספריית עופר: "הספרים שלנו הם קלאסיקה"

אני לא זוכרת בת כמה הייתי כשפגשתי לראשונה את חנה'לה ושמלת השבת שלה. אני כן זוכרת שהתאהבתי בה ממבט ראשון. הילדה הזהובה שמושכת בשולי שמלתה מול פני ירח רוכנים וניצוצות כוכבים עוברים ביניהם, מהפנטת דורות של ילדים (ובעיקר ילדות כנראה), מאז ציירה אותה לראשונה המאיירת אוה איצקוביץ, בספר שיצא לאור לפני יותר מ-50 שנה בהוצאת "ספריית עופר".

המחבר, יצחק דמיאל, קרא לילדה על שמה של אשתו, חנה. כיום מעטות הילדות שקוראים להן חנה, ועוד יותר נדירות אלה שלובשות שמלת שבת ומתגייסות לעזור לזר שפגשו ביער. אך הפרטים המרחיקים את הסיפור מהמציאות לא הצליחו לפגוע בקסמו.

"הספרים שלנו הם קלאסיקה", אומר שלמה אלוף, הבעלים ומנהל ספריית עופר, שיסד את ההוצאה לאור ב-1957. אלוף, אב לשלושה וסב לנכדים, אומר כי מטרתו הייתה מתחילת הדרך לתת מענה לצורך בספרות מקור בעברית לילדים בישראל. את הדרכתו קיבל מחוקרים וממומחי חינוך באקדמיה, שבעקבות המלצתם דבק בהוצאת ספרונים דקים בכריכה קלה, המתאימים במיוחד לגיל הרך.

"כריכת הספר שוקלת לפעמים 90% ממשקלו. לילד קטן זה מאוד קשה להרים ספר", אומר אלוף בשיחה עם "גלובס". אך לא רק המשקל, גם התכנים של סיפורי עופר, מושתתים על מחקר דידקטי, ומציעים במקרים רבים פתרון או עיסוק בבעיות יומיומיות של הורים וילדים. "ילדים מתמודדים עם הדברים שהם רואים בעולם. למה אנשים רבים ויש אלימות, איך מתמודדים עם תסכול, למה ההורים עסוקים", הוא מתאר.

"כל ספר יוצא אחרי מחקר של שנתיים, שלוש. מה שנראה פשוט כשקוראים, למשל, תגובה של אמא לילד שלא הצליח במשהו - הוא מאוד משמעותי. בספר 'הידד הצלחתי' הילד מביא הביתה חנוכייה שהכינו בגן, אמא מתפעלת ושואלת אותו אם עשה זאת בעצמו והוא מתבייש ואומר שלא הצליח. לקח הרבה זמן לבחור את התשובה שלה - 'לא נורא, בפעם הבאה תצליח'".

ספריית עופר היא עסק משפחתי שמצליח לשרוד על פני תהפוכות הזמן והתחרות העזה בשוק הספרים. היא עושה זאת בעיקר הודות למיתוג העקבי והכמעט לא מודע שלה - המגוון ומראה הספרים שלא השתנה, האיורים שהפכו לקלאסיקות, ההיכרות של הורים עם הספרונים מילדותם, והנוסטלגיה שמניעה אותם לרכוש ולקרוא מהם לילדיהם, וכמובן המחיר הנמוך - 18-25 שקל לספר.

לא מתארים את עבודות הבית

מבחינה סגנונית דבקה ההוצאה בקו המוכר של המאיירת הוותיקה איצקוביץ, כיום כבת 90. תערוכת המחווה לספרים באיורה, "ימי התום", מוצגת בימים אלה בספריית אגף הנוער במוזיאון ישראל. אירוע הנעילה של התערוכה ב-29 באוקטובר יעסוק בדמות הילדה ובגדיה באיורים "'ילדה או כלה? מבט על הילדות בחברה המסורתית'; 'חנה'לה ולכלוכית, ארון השמלות של האגדות' ומ'זוהר בדשא' ועד 'מד מן' - הדימוי השקרי של המשפחה המושלמת".

- מה השתנה באיורים לספרים עם השנים?

אלוף: "האיורים נותרו באותו סגנון. אנחנו דבקים בציור הריאליסטי, כיוון שאנחנו סבורים שזו הדרך להתקרב ככל האפשר לדרך שבה הילד רואה את עצמו, וזוהי דרך ליצור הזדהות. אנחנו לא מתאימים את הסיפור לתמונות אלא את התמונות לסיפור".

חלק מהסיפורים, לדבריו, עברו רק עדכונים קלים מאוד עם השנים - בעיקר במה שקשור לעיסוקים המסורתיים של אמא, שבעבר הוצגה בספרים בעיקר כעקרת בית המבשלת ומכבסת. "כיום אמא דואגת לילדים כמו בעבר, אבל לא מתארים את עבודות הבית".

עדי אלוף, בתו של שלמה העובדת לצידו בהוצאה, מעידה בנימה מחויכת: "יש כאלה שלא אוהבים את מראה האמא הביתית, אבל חייבים להודות, כמה שאני פמיניסטית ועובדת, בסופו של דבר, כשנולד לי ילד הבנתי כמה אני עושה בבית".

- האם את רואה שינוי ביחס הלקוחות לספרים שנחשבים "מפעם"?

"היו תקופות כאלה ודווקא בשנים האחרונות - המגמה היא הפוכה. יש תחושה של הערכה ונוסטלגיה. אני חושבת שהספרים שלנו, בגלל שהם כתובים היטב, נכנסים לגזרת הקלאסיקה. מעניין לראות שהספרים החדשים שאנו מוציאים מתיישרים עם הקו הכללי ונקלטים בקהל גם כקלאסיים". בין אלה היא מונה את "הנעליים של אפרים" ו"איפה אור מתחבא כשחם".

- אנשים מחפשים נקודות אחיזה בדברים מוכרים ושמזכירים להם את הילדות?

"לחלוטין. זה משהו שהוא טוב ולכן הוא נשאר. המציאות של השוק לא קלה. אנחנו נשארים בשוק רק בגלל שאוהבים אותנו", היא מוסיפה. "אוצרת התערוכה במוזיאון ישראל, אורנה גרנות, התייחסה במיוחד לעובדה שיש הרבה ספרים של פעם, אבל מעטים שמרו על אופיים ונותרו בשוק כסדרות שלמות. זה יוצא דופן".

ספרי עופר משווקים לגני ילדים ולכיתות הנמוכות במערכת החינוך, יש להם ביקוש בספריות, ואילו ההורים קונים אותם בעיקר בחנויות קטנות ועצמאיות, לעתים בחנויות לצעצועים וספרי לימוד, ובאינטרנט, שהפך לערוץ השיווק הכי פעיל של ההוצאה.

- למה אתם לא נמצאים ברשתות הגדולות?

אלוף: "עם סטימצקי אנחנו לא עובדים. בצומת ספרים אנחנו דווקא נמצאים אבל כיוון שהרשת שייכת להוצאות הגדולות, הספרים שלנו מוצנעים בתצוגה בחנויות".

- מהו הספר הכי פופולרי של ספריית עופר בכל הזמנים?

"ללא ספק 'חנה'לה ושמלת השבת', וגם 'הידד הצלחתי' מאת דבורה בן נר, 'נילי עוזרת לאמא' מאת נילי ארקין ובמגזר הספרים להורים 'צחוק הומור כדרך חיים' מאת אנזו אגדה (גורן)".

- אתם מעדכנים גם תכנים עם השינויים באורח החיים המודרני? למשל, תוציאו ספר על שימוש של ילדים בסלולרי ובמחשב?

"אנחנו עובדים על זה כבר כמה שנים ויש לנו ויכוחים קשים ושאלות לא פתורות, איך להציג את הדברים באופן המתאים ביותר. יש הסכמה כללית שזה לא בריא, אבל אנשים לא יודעים איך להעביר את המסר".

- גם ההורים כל הזמן בטלפון הנייד ובמחשב.

"הספרים שלנו הם ספרים שהורים קוראים לילדים. זו הדוגמה האישית הכי טובה. הילד מקבל את ההורה ואת תשומת ליבו. כך לדוגמה, בשנות ה-70 הוצאנו לבקשת משרד החינוך ספרים שעסקו בחינוך לניקיון: לא להשליך פסולת מרכב נוסע, לא לזרוק קליפות ברחוב. "הייתה לכך השפעה עצומה. נראה את ההורה שמספר לילד בלילה ובבוקר זורק לכלוך ברחוב".