מפגש עם מחול במקומות לא צפויים הוא אירוע מעורר. התרגשות, סקרנות, פליאה, אפילו מבוכה, מתעוררות בצופים ה"נתקלים" במחול, ולא תמיד יודעים מה תפקידם במערך הכללי: האם הם מתבקשים לעמוד ולצפות או אולי לשבת? האם הם אמורים להתמקד במחול וליצור מחויבות למופע עד תומו או שמא לחלוף על פניו, להעיף מבט ולהמשיך בדרכם? ואם יבחרו בדרך זו, מה הם מפסידים?
"חזרות על חלקים ממני", המופע שמעלה ענת דניאלי בשיתוף עם תמי לבוביץ במוזיאון תל-אביב, פורט על נימים אלה בדיוק. שלא כמו במופעי מחול ובמה אחרים, כאן הקהל אינו נדרש לקנות כרטיסים, להתייצב בפתח האולם בשעה היעודה ולתפוס איש את מקומו. המקום הוא המבואה הראשית של מוזיאון תל-אביב, הקהל הוא קהל המבקרים במוזיאון, בין אם באו במיוחד למופע ובין אם אינם מודעים לקיומו.
"הפרויקט מזמין אנשים לבחון מחדש את ההרגלים שלנו כצופים וכיוצרים. לנער סדרים ישנים וליצור אפשרויות חדשות", מגדירה דניאלי את מטרתה. כבר בשם היצירה "חזרות על חלקים ממני", היא רומזת כי מדובר בעבודה בתהליך, לא מופע מוגמר. לכאורה הקהל נקלע לעיצומן של חזרות למופע. בפועל, חלקו מתוכנן ומתוזמן היטב וחלקים אחרים ממנו מתנהלים מתוך אינטראקציה עם הקהל.
"אין כאן שום אלתור", אומרת דניאלי, ומנסה להסביר: "העבודה מזמינה את הקהל לצפות בתהליך היצירה, וכך מערערת את ההיררכיה המקובלת של 'תוצאה' לעומת 'תהליך', שהוא בדרך כלל סמוי לקהל".
מניפולציה מובנית
היצירה עלתה לראשונה לפני כשנה במוזיאון בת-ים, שם המבואה עגולה וקטנה יחסית לאולם ריקליס המרווח של מוזיאון תל-אביב. היא נולדה מתוך רצון לחקור את האופן שבו נרקמת אמפתיה בין אנשים. לצורך כך משמש המוזיאון כמעין "מגרש אימונים" ליוצרות, אך גם לקהל, הלוקח חלק פעיל ביצירה השלמה. המניפולציה המובנית במחול מתעלת את ההפתעה המתעוררת בקהל ה"נתקל" במופע לתחושות של הזדהות ואמפתיה.
דניאלי היא כוריאוגרפית עצמאית בולטת, שהחלה ליצור בתחילת שנות ה-90. יצירותיה עלו בלהקת בת שבע ובמסגרות שונות, ביניהן יצירות סולו ולהקה, קצרות, בנות מספר דקות, ועד מופע בימתי שלם. החוט המקשר בין העבודות לאורך השנים הוא עיסוקה של דניאלי במחקר הגדרות המחול והגבולות שלו, המעורבות הפיזית והרגשית של הרקדנים והקהל. בין עבודותיה הזכורות "בואי נימלט", "כלים" ועוד.
ב"חזרות על חלקים ממני" היא חוברת למסורת ישנה-חדשה של כוריאוגרפים כמו איבון ריינר, טרישה בראון ומרס קנינגהם, שהעלו מופעים בחללים ציבוריים ובחללי מוזיאונים, בניסיון למקם את המחול בהקשרים תרבותיים נוספים ורחבים מהבמה הייעודית ואולם המופעים.
בשנים האחרונות ניכרת שיבה של להקות מחול אל חללי מוזיאון. לפני כשנתיים, התארחה להקת המחול של מרס קנינגהם במוזיאון ישראל במסגרת מסע הפרידה שלה, לאחר מותו של הכוריאוגרף הנערץ. בשנה שעברה העלתה להקת בת שבע מופע מיוחד של אוהד נהרין בחלל מוזיאון ביאלר בבאזל, ולאחר מכן במוזיאון ישראל, במסגרת עונת התרבות בירושלים.
העבודה של דניאלי שונה מאלה קודם כל בהיותה פחות מובחנת כיצירת מחול. היא עשויה כרצף של התרחשויות בחלל המבואה של המוזיאון, לצד יצירות האמנות, ומוצגת כמו תערוכה. מבחינה זו היא עשויה להיתפס כ"מיצג אמנותי" (פרפורמנס-ארט), ז'אנר מגוון ומרתק שזוכה לפופולריות בקרב יוצרים בין-תחומיים מאז שנות ה-60. בשנים האחרונות עוסקים אוצרים מובילים בעולם בשאלות והגדרות, כיצד לכלול מיצגים באוספי המוזיאונים.
מוזיאון תל-אביב לאמנות, יום חמישי, 3.10 בשעה 20:00 המופע כלול במחיר הכניסה למוזיאון (24/48 שקל).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.