מעל פסגת הצופים

אם במהלך החגים ביקרתם בירושלים, ודאי הבחנתם בשינוי. לכאורה, נראה כי העיר בשלה. השוק המה אדם, באופן די שגרתי, והרכבת הקלה חצתה את הרחובות בדממה האופיינית. אך אלה הרגישים במיוחד לבירתם, שמו לב שמשהו בכל זאת אחר. האבן הרבה יותר ירושלמית, והאוויר אף צלול מיין.

ירושלים, רבותיי, חזקה תמיד. ולא בזכות גדודי המג"בניקים שעל חומותיה, ולא בעזרת צבאות המתפללים שבבתי הכנסיות. אם תביטו מעלה, תראו אותם, האחראים האמתיים - 30 עובדי מערכת חדשות 10 שעברו לעיר בחסות חוק הרשות השנייה.

3,000 שנה חיכתה חפציבה, התגברה על צוררים וכובשים, והנה לפני חודש בדיוק הגיעה תמר איש-שלום על שמונת אחוזי הרייטינג של מהדורתה "לחזק את העיר". עשרות מיליוני שקלים נשפכו, עוצב שולחן מרובע וזרחני, וברוב הדר נתלתה ברקע תמונתו של גשר המיתרים מואר באור פילטר אינסטגרמי.

בתום 30 יום אפשר להכריז שחדשות 10 לא תרמה דבר לירושלים, באותה מידה שירושלים לא תרמה דבר לחדשות 10.

אך כמובן שאין זה עניין אישי הקשור לחברה זו או אחרת. גם לנוכחות של חדשות 2 בנווה-אילן - בשל אותו חוק הקובע שחברות החדשות חייבות לשדר מירושלים - אין כל ערך. עיקר העובדים לא גרים בירושלים או בסביבתה, והם משונעים מדי יום לאולפנים ומתגלגלים חזרה מדי לילה במדרונות לתל-אביב.

התכנים לא עוסקים בבירה, אין להם ניחוח או אג'נדה ירושלמית, ואת העסקים הירושלמים שמתפרנסים מנוכחותן באזור, אפשר לספור ביד אחת. אמנם שתי המגישות של המהדורות המרכזיות גדלו בירושלים, אבל בתכונה זו הן יכלו להתהדר גם בשידור מבאר-שבע.

שלל חובות מטורללות

החוק שהחודש לראשונה גם בחדשות 10 הצליחו לעמוד בו, אינו אווילי רק בזכות עצמו. הוא מעיד על האיוולת הרחבה של הרגולציה הישראלית על שוק התקשורת. כמו במקרים רבים אחרים, מדובר כאן בהחלטה פוליטית עמומה שהתקבלה מסיבה אחת בלבד - כי אפשר. כמוה, שורה ארוכה של תקנות, חוקים ותקנונים מכוונים את הלכות השידורים בארץ. רובם ללא כל תועלת אמתית.

ערוץ 10, ולא רק שידורי החדשות שלו, הם דוגמה מצוינת לכך. בהיעדר יכולת להתחרות בתום תקופה קשה של מאבק הישרדותי, שם לעצמו הערוץ מטרה מובהקת אחת - לפחות לעמוד בהוראות החוק ובדרישות הרגולציה. ואכן, הערוץ צפוי לעמוד במטלות הרגולטוריות שלו לשנת 2013, כדי לזכות ברישיון.

האם תוכניות סוגה עילית כמו "מלבי אקספרס" או "פרופיל 64", המוכרות על-ידי הרשות השנייה כדרמות, או "בנות הזהב" שהיא גם תוכנית פריפריה, הותירו חותם תרבותי אמיתי? על-פי נתוני הרייטינג, רוב קוראי מאמר זה אפילו לא הבחין שתוכניות אלה שודרו.

המעבר לירושלים של חברת החדשות של ערוץ 10 מבהיר באופן הגרפי ביותר למה בדיוק הפכה הרגולציה. מיקום גיאוגרפי של אולפנים - מרשימים ככל שיהיו - לא משנה מציאות.

הפיקוח על המסך לא רק שלא הפך אותו טוב יותר, הוא אף פוגע בו. הוא מחליש כלכלית את הזכייניות המשדרות והופך אותן למכונות חשבונאיות שאמורות לייצר מוצרים שירצו את המפקחים, וללא כל תועלת אמתית לציבור.

לא די ברעיון לשדך את מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה. על שר התקשורת גלעד ארדן להוסיף לוועדה שקובעת את עתידו של השידור הציבורי, גם את גורל המועצות המפקחות על השידור המסחרי ולעשות שינוי מקיף בדרכי עבודתן.

עם הבראת ערוץ 1, מישהו צריך להוריד מעל הערוצים 2 ו-10 את שלל החובות המטורללות שאינן מסייעות לאיש. הרי להעביר מגבעתיים לירושלים חברת חדשות, הגיוני בערך כמו להביא מגבעתיים לירושלים ראש עיר.