עיראק ושבדיה בצלחת אחת: מעורב תל-אביבי ב"גדרה 26"

למסעדת גדרה 26 אין מזל. לפחות לא מבחינתי. גדרה 26 ממוקמת מול אחת המסעדות הכי טובות בארץ. המנזר, הבר בן ה20-, הוא לא רק נמל הבית שלי כשאני בעבודה, הוא גם, מה לעשות, ביתו השני (אם לא הראשון) של אחד הטבחים הכי גדולים שדרכו אצלנו במטבח כלשהו. ליאור הרגיל, בעליו השתוי תמידית של המנזר, הוא טבח גדול. גדול באמת. כל-כך גדול עד שהוא מצליח ללמד גם את העובדים שלו לשחזר את הטאץ' שלו, טאץ' שלו עצמו קשה לפעמים (לעתים רחוקות בלבד) להוציא לפועל, אולי מכיוון ששתה וודקה זוברובקה אחת או שתיים יותר מדי. זה קורה מוקדם ביום.

רוב-רובם של התל אביבים, גם המקצועיים שבהם, מזהים עדיין את המנזר בתור בר מהוה של תרמילאים מחו"ל, גם אם אלה כבר מזמן אינם פוקדים את מקומותינו. למרות אין-ספור אזכורים בעיתונות, המטבח שלו הוא עדיין סרח עודף לסוללת ברזי הבירה. ועוד איזה עודף. אבל, כאמור, לא באתי לדבר על המנזר. אולי עוד אעשה זאת פעם. גדרה 26, השוכנת ממש מול המנזר, סובלת אצלי אם כן מבעיה קשה, מה גם שלא נעים לי להיכנס לשם כשליאור במנזר. והוא תמיד שם. חוץ מאשר בימי ראשון. אז הוא רואה קריקט (או רגבי) בטלוויזיה. אלוהים יודע באיזה ערוץ הוא מוצא את זה בדיוק.

וכך מצאתי את עצמי באחד מאותם צהרי יום א', יושב על הבר ב... גדרה 26. מולי עמדה טבחית תמירה, שחומה ונאווה. היא להטטה במיומנות בכמה מחבתות, מבעירה בהן אש בזו אחר זו. החלטתי להיות ספונטני ולא לחכות למלצרית, וניסיתי להזמין מיד ממנה. בדרך כלל עולה ניסיון כזה בתוהו, ובעלת השמחה שולחת אותך מיד למלצר/ית התורנ/ית.

העלמה הצעירה לא התבלבלה לרגע. תוך כדי המשך עבודה לקחה ממני הזמנה, מבלי לרשום, ומיד גם הוציאה אותה לפועל בעצמה. היא הניחה על הבר לפניי כמה פרוסות חלה טרייה, אפילו שהיה כבר יום ראשון, ושלוש פנכות עם טחינה, פסטו וסלט כרוב סטנדרטיים עד מאוד.

הזמנתי ארוחה עסקית. סשימי הסלמון שבחרתי כמנה ראשונה התגלה כקרפצ'יו, אבל היה סביר ביותר, אם לא למעלה מזה. המשכתי במרק קובה סלק, לא לפני שתמהתי על הקובה השנייה שהציעה לי הטבחית הנחמדה - קובה פירות ים. אמרתי לה שאני לא מבין מה היא אומרת.

בתחילת דרכה של גדרה, לפני כשנתיים ומחצה בערך, כמדומני, הכריז על עצמו המקום כעל מסעדת שוק שוודו-עיראקית או בגדדו-שטוקהולמית, או משהו כזה. משהו בדבר וגר קובה עיראקי עם כדורי בשר שוודיים. בעל הבית, אמיר קרונברג, הוא בן של עיראקית ושל שוודי, כך כתוב היה. אם זה לא מספיק מסובך, על כרטיס הביקור של גדרה כתוב, באנגלית, שזהו מטבח שוק... אוי ואבוי.

אבל אני הרי סאקר ידוע של מרקי קובה. כל מרק קובה. כל עוד הוא לא מרק קובה פירות ים כאמור. מרק הקובה היה בסדר גמור. אולי אפילו קצת יותר מזה. קצת מתוק מדי אמנם, טיפה פחות חמוץ מדי, אבל היי, מרק קובה סלק שני מטרים מהעבודה. קבצנים אינם יכולים להיות בררנים, כידוע. לקינוח הזמנתי מלבי, שהיה בסדר, לא יותר ולא פחות.

אבל השוס הגדול היה כאמור אותה טבחית מופלאה.

את הבירה הראשונה, האחרונה שהתכוונתי להזמין לעצמי (יש גבול, בכל זאת הפסקת צהריים ואני כבר לא צעיר) מזג לי מישהו אחר, אולי בעל הבית. אבל אז, במחווה לא ברורה של נחמדות, מזגה לי העלמה שעל המחבתות עוד "שניט". היא אפילו ידעה לקרוא לו כך. שניט זה חתוך ביידיש. קצת בירה, הרבה קצף לקינוח סעודת בירה של מי ששתה קצת יותר מדי. אני לא שתיתי יותר מדי, אבל שתיתי מספיק.

אבל זה לא נגמר. לפני שהלכתי, החליטה החברה היקרה לעשות "לחיים" עם שתי הנשים שישבו לידי ושתו יין לבן. היא מילאה גם להן את הכוסות, ולעצמה מזגה קצת יין בכוס של קפה טורקי קטן. כשגילתה שכיליתי גם את השניט שלי, הזדרזה, למרות מחאותיי הרפות, ומילאה שוב את הכוס בעוד שלוק יפה של בירה לוונבראו גרמנית מצוינת. וכך מצאתי את עצמי תופס ראש על הבר... מול המנזר.

לא רוצה להיות טמבל ולהכריז על גדרה 26 כמסעדת השנה, אבל כל עוד עובדת שם הטבחית הזו, וכל עוד האוכל יישאר בסדר כמו שהיה, וכל עוד יש מרק קובה בעולם, גם אם שוודי, אני בעד. אני נותן ציון שלא קל לי איתו, רק כדי לשחק אותה קשוח. אתם מבינים לבד מה הייתי כותב עכשיו, לו הייתי משוחרר מעכבות.

כדאי להכיר

כדורי בשר שוודיים. את הקציצות של השוודים לא המציאו, למרבה הפליאה, באיקאה נתניה, והן עשויות מבשר בקר, לפעמים מעורבב בחזיר (לא באיקאה נתניה, אפשר להירגע), לפעמים עם פירורי לחם שהושרו בחלב (הם לא כשרים, השוודים האלה), בצל מטוגן, ציר ושמנת מתוקה. מתובלים בפלפל לבן ובפלפל אנגלי. בשוודיה הם מוגשים עם ציר עשיר, תפוחי אדמה מבושלים, מלפפונים חמוצים ו... ריבת Lingonberry - סוג של גרגירי יער (יש ריבה כזו באיקאה).

גדרה 26

פרטים: גדרה 26, כרם התימנים, תל אביב; טל' 03-5100164; א'-ה' 24:00-12:00, ו' 17:00-09:00

מחירים: עסקית - סשימי סלמון ומרק קובה - 39 שקלים, לוובנבראו קטנה - 25 שקלים, מלבי - 17 שקלים.

השורה התחתונה

ככה וככה